שולחן המלך על הרמב"ם פה

דכיון דלר"ע אינו מכור. אפי' לרדייא ע"כ. הך ברייתא ר' ישמעאל היא וא"כ אמאי קאמר הקדשו מוקדש משום דר"א הא ר' ישמעאל ס"ל דהקדישו מזיק מוקדש לגמרי אפי' מדאורייתא עכ"ל. ואחרי המח"ר לא ידעתי איך אישתמיט מיניה דמר מ"ש שם התוס' ד"ה משום דר"א שהרגישו מזה לפי מה שפירשו לעיל וישבו דהכא מיירי בשור בעל מום או תם והקדישו לב"ה וכו' יע"ש באופן שהתוס' ז"ל עצמם כבר נרגשו מזה וישבו. ועיין מ"ש מוהרש"א ז"ל בח"ה ומ"ש הר'ב ז"ל בשי' מקו' לקמא יע"ש:

עוד הקשה שם הרב לפי' התוס' וז"ל ועוד קשה כיון דלר' ישמעאל מוקדש לגמרי אע"ג דמשעבדא ליה לניזק א"כ כשמכרו אמאי אינו מכור לגופיה מאי שנא מהקדישו ודוחק לחלק בין הקדש למכר עכ"ל גם את זה אחה"מ לא ידענא מאי ק"ל וכי ח"ו נעלם ממנו מאי דאמר רבא בכמה מקומות הקדש מפקיע מידי שעבוד וכתבו התוס' בפ' חזקת הבתים דמ"ד ע"ב דהקדש מפקיע אפי' אקני ליה מטלטלין אגב מקרקעי משא"כ במכר עכ"ל ונר' דהטעם הוא משום דחמירא קדושת הגוף וא"כ מאי ק"ל ודבריו צל"ע. גם מה שהק' עוד הרב ז"ל שם לפי' התוס' לכאו' יש לדחות דבריו ודברי התוס' שרירין וקימים:

וראיתי לעט"ר הרב מוהרש"ך נר"ו בס' הנחמד מזל שעה בדמ"ט ע"א שהביא דברי התוס' הללו שכ' וקשה מכאן לר"ת שמפרש דכל קדושת דמים מפקעת מידי שעבוד וכו' וכ' הרב נר"ו ולא ידעתי מאי ק"ל דהא האי ברייתא אתייא לכ"ע כמ"ש הרמב"ם ז"ל דאפי' לר"ע מכור להדיא וא"כ מ"ש הברייתא מוקדש משום דר"א משום ר"ע הוא דאמר כן דלר' ישמעאל אין הכי נמי דקדש גמור הוא ומפקיע מידי שעבוד ולא קאמרה הברייתא משום דר"א אלא אליבא דר"ע עכ"ל. ואחר המח"ר ויקירא אישתמיט מיניה דמר מ"ש התוס' לעיל בדף זה ע"א ד"ה הקדישו ניזק דכתבו דלר"ע אפי' לרדייא אינו מכור וא"כ כפי דבריהם הך ברייתא לא מתוקמא אלא אליבא דר"י דוקא וכמ"ש מוהרש"א ז"ל והרב תורת חיים ז"ל וכעת דבריו צל"ע:

ועתה אציגה נא עמך סברות הפוסקים בהך דינא דרבא בדרך קצרה להקל מעל המעיין. הנה הרב בעל התרומות בשמ"ג ח"ג הביא ג' סברות בדבר בהך מילתא דרבא האחד הוא דהא דאמר רבא היינו דוקא בקדושת הגוף אבל בקדושת דמים לא מפקעא. הב' משם רבינו האיי ז"ל והיינו דהדבר תלוי אם נשאר נכסים ללוה אם לאו דאם יש לו ללוה נכסים אחרים אפי' בקדושת הגוף לא מפקעא עכ"ל. ועיין ברש"י דכתובות פ' אעפ"י דט"ן ע"ב שנראה מלשונו דבקדושת הגוף אם יש לו נכסים אחרים מפקעא ואם לאו לא מפקעא ובקדושת דמים אפי' יש לו נכסים אחרים לא מפקעא דכ' וז"ל הקדש וכו' כגון ששעבד שורו לב"ח וחזר והקדישו מפקיע שעבוד המלוה וגובה חובו ממקום אחר וזה. כשר לקרבן ואינו גזול וכו' עכ"ל נראה דאם אינו מוצא לגבות חובו ממקום אחר אינו קדוש דאי לא תימא הכי מאי. אתא לאשמועינן זה נ"ל פשוט. וכן כ' הר"ן בנדרים דפ"ו ע"ב ד"ה דאמר רבא יע"ש וכן כ' הרא"ש ז"ל שם בנדרים כיע"ש. הסברא השלישית היא מ"ש הרמב"ם בהל' ערכין דמ"ש רבא הקדש מפקיע מ"ש היינו שאין ב"ח גובה מההקדש מפני שמפקיעו אבל התקנה בזה הוא שאחרים יפדו מההקדש ואח"ך הב"ח והאשה יוציאו מהפודין מפני שכבר יצאו לחולין. עוד הביא בתוך דבריו ס' ד' דהיינו דאיכא מאן דמוקי למילתיה דרבא בכל מילי בין בקה"ג בין בקדושת דמים ואפי' בקרקעות כן משמע מדבריו. עוד מצאתי ס' ה' והיא סברת ר"ת בס' הישר דכתב דהא דאמר רבא היינו דוקא בכל מילי לבד מקרקעי:

עוד נ"ל לחדש סברא וא'ו והיינו מ"ש לעיל משם רש"י ז"ל דכתובות פ' אעפ"י והר"ן והרא"ש בנדרים דהא דאמר רבא היינו דוקא בקה"ג וביש לו ללוה נכסים אחרים דיכול המלוה לגבות ממנו אבל אם אין לו ללוה נכסים אחרים או שמה שהקדיש הוא קדושת דמים ואפי' יש ללוה נכסים אחרים לא מפקעא. אשר מזה קשייא לי למ"ש להכנ"הג בתשו' לח"מ ח"א סי' קצ"ו שכתב וז"ל עתה באתי עמ"ש השואל אם כתובה וב"ח יכולין לגבות מן ההקדש הזה ואומר דאם יש לראובן נכסים אחרים ב"ח מספיק לחובו ולכתובת אשתו אין ספק שהקדשו הקדש ואין האשה גובה כתובתה ממנו ולא ב"ח וכו' עכ"ל ונראה דאפי' תפסו האשה וב"ח מוציאין ממנו וכפי מה שדקדקתי מדברי רש"י ז"ל והר'ן ז"ל והרא"ש ז"ל דבקדושת דמים אפי' יש לו נכסים אחרים לא מפקעא נראה דאם תפסו לא מפקינן מינייהו ועמ"ש בע"ה בפ"ו מה' נזקי ממון ובפ"ך מה' מו"ל ולענין הפקר אי מפקיע מידי שעבוד עיין בתשו' המיוחסות להרמב"ן ז"ל סי' ס"ט. ועיין לעט"ר הרב מוהרש"ך נר"ו בספרו הנחמד הנ"מ מזל שעה בדמ"ו ע"ב שעלה ונסתפק בזה והעלה דלא מפקעא מד"ש ולא הביא דברי הרמב"ן הנז'. ולענין אם משכן בית לחבירו אם יכול למכור ולהקדיש מה שיתר על חובו עיין בפסקי תוס' בפ' איזהו נשך סי' רנ"ו שכ' דיכול למכור ולהקדיש אלא דגובה חובו תחילה והוא מדברי תוס' שם דע"ג ע"ב ד"ה השתא נשקול מר וכו'. ועיין מ"ש לעיל בפ"ה מה' ערכין גם אי משכנו ביד אחר יכול להקדיש ולא לאסור בקונם כמ"ש בפסקי תוס' דכתובו' פ' אעפ"י סי' ג"ר וע"ש מה שהקשו והניחוהו בצ"ע:

ה' כלי המקדש פ"א הט"ו סכין שנשמט מן הניצב או שנפגם אין מחזירין אותו וכו' שאין עניו' במקום עשירות. הכי איתא בזבחים דפ"ח ע"ב ובכמה דוכתי דאין עניות במקום עשירות. וגם במנחות דפ"ט ע"א פליגי אמוראי דמ"ס ממטה למעלה שיערו דהתורה חסה על ממונם ש"י ומר סבר מלמעלה למטה שיערו דאין עניות במקום עשירות יע"ש. ולכאורה קשה ממאי דאיתא שם בדע"ו ע"ב ודף פ"ו ע"ב ולקחת סולת יכול אף בשאר מנחות כן ת"ל אותה מפני החסחון מאי מפני