שולחן המלך על הרמב"ם פד

דמים דמי למכר ומשו"ה לא הקשו אמאי מכר מפקיע טפי מק"ד. נמצא כפי מ"ש שהתוספות דגטין ודבתרא סברי הפך מ"ש בערכין אבל כפי מ"ש מוהרש"א ז"ל בגטין בח"ה נראה בהדיא שהבין הפך בדברי התוס':

. וראיתי לה' כמוהר"י אשכנזי ז"ל בס' הנ"מ גבול יהודה בחי' על הר"ן ממסכת כתובות בד"ו ע"א שהביא ד' התוס' בפ' השולח הא דק"ל הא דלא חשיב מכר בהדי הקדש וניחא להו דתקנת דרבנן הוא משום פסידא דלקוחות כתב הוא ז"ל וז"ל ועיקר קושייתם לא ידענא דהא אמרו חדא זימנא והכא לא מיירי אלא דהקנה ליה מטלטלי אג"מ עכ"ל. ואשתמיטיתיה דמר דזה כבר תירצו התוס' בב"ב פ' ח"ה דמ"ד ד"ה שורו אפותיקי וכו' וכמ"ש. ועיין בתשו' הרב כנה"ג ז"ל בח"מ סי' קנ"ו דרמ"א ע"ד. עוד כ' ולפום תי' יש לדק' דס"ל דהקדש דמים לא מפקע מידי שעבוד אף בדלא אתני ליה מטלטלי אג"מ וגריע מהדיוט דדוקא בהדיוט תקנתא דרבנן משו' פסידא דלקוחות משא"ך בהקדש ולהכי לא ק"ל מעיקרא אלא ממכר ולא מהקדש דמים משום דס"ל דהקדש גריע מהדיוט מיהו לזה יש לדחות דחששו נמי לפסידא דהקדש עכ"ל הנה לפי מ"ש משם מוהרש"א ז"ל בח"ה היה לו להרב ז"ל להסתייע מדבריו דכן הבין בדברי התוס' דסברי דקדושת דמים לא מפקע וגם במה שדחה היה לו להכריע דמדלא אקשו התוס' אמאי מכר מפקיע טפי מק"ד נר' דס"ל דק"ד מפקיע מדי שעבוד וכמש"ל. עוד כתב שם הרב ג"י ז"ל וז"ל שו"ר להתוספות ז"ל שכתבו בפ' שום היתומים בד"ה משום דר"א שנסתפק בדבר זה וכתבו בסו' דבריהם שאין הקדש דמים מפקיע מד"ש אף דלא אתני ליה מטלטלי אג"מ וזה שלא כדברי הר"ן ועיין בס' מש"ל פח"י מה' מו"ל שנסתפק בדבר ואשתמיט מיניה דברי תוס' והר"ן יע"ש עכ"ל. ודקדוק לשונו שכתב שנסתפק בדבר על המש"ל ז"ל לא הבנתי דמה שנסתפק הוא בדברי בעה"ת כמ"ש מה לי מכרו מה לי הקדישו נמצא דדבר זה במחלוקת הוא שנוי דלדעת הרמב"ם והרא"ה והר"ן ז"ל הקדש דמים דמי למכר ומפקיע מד"ש בדלא אתני ליה מטלטלי אג"מ. ולדעת התוס' ז"ל דערכין אינו מפקיע וכן מצאתי להרמב"ן ז"ל שם ביבמות פ' החולץ שכתב משם יש אומרים דלגבי הדיוט לא גבי משום דלית ליה קלא ואיכא פסידא ללקוחות וכו' אבל לגבי הקדש ליכא למימר הכי וזיל בתר טעמא עכ"ל:

כי מן הבא'ר תמהני לר'ב אחא'י כמוהר"ש ארדיט נר"ו שכתב שם ע"ד התוס' שכתבו וס' ביד מורי וכו' אבל הקדש ס' הוא אם יכול עליהן עכ"ל וכתב הוא נר"ו. דלכאורה דבריהם תמוהים דאטו מי גרע הקדש מחולין וכו' יע"ש שטרח והאריך בקולמוסו במקום שאמרו לקצר וכפי דבריו שם נראה שלולי היה דברי ה' מש"ל ז"ל שכתב דמה שיש להסתפק בהקדש דמים אי דמי למכר הוא מטעם כיון שאין גופו קנוי להקדש דברי התוס' אינן מובנין. וכפי מ"ש ניחא דהלא בתוס' דגיטין פ' השולח כתב דשאני מכר דהוא תקנתא דרבנן משום פסידא דלקוחות וא"כ זהו הספק אי אמרי' בהקדש חששו לפסידא ללקוחות או לא וכמ"ש הרב גבול יאודה ז"ל בדברי התוס' דגטין יע"ש ואדרבא. מצאנו ראינו ס' זו שהביא הרמב"ן משם יש אומרים וכמ"ש וכן מצאתי אחר החיפוש בשערי שבועות אשר בס' הרי"ף בשער ך' בדין י"ד בדין ה' דב"ח מן הנתון והמוקדש דמה טעם אמרו שאינו גובה מן הלקוחות משום פסידא דלקוחות וכו' אבל במתנה והקדש דלית להו פסידא מלוה ע"פ גובה מהן וכו' עכ"ל וע"ש בדין וא'ו. ועיין להרב המגי"ד ז"ל בפח"י מה' מלוה ולוה ה"ז שכתב על הרמב"ם ז"ל וז"ל וכל המפרשים ראיתי חלוקים עליו ולדברי כולם אין קדושת קרקע מפקיע מד"ש וכו' עכ"ל ועיין להרב בע"ת בשער מ"ג ח"ג שהביא משם המפ' דמוקמינן מלתיה דרבא אף בקדושת קרקע יע"ש ועיין לר"ת בס' הישר די"ג ע"ב שכ' דהא דהקדש מפקיע מ"ש היינו מדאורייתא וטעמא משום דכי יקדיש את ביתו קדש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו וכל המטלטלין ברשות המקדיש איתנהו לבר מקרקעי וכו' יע"ש. ועיין להרמב"ן ביבמות בסוגייא דפ' החולץ דמ"ו דכתב קדושת הגוף וכל דלית ליה תקנה בפדיון כגון איסורא וחמץ מפקיעין שעבוד מן התורה יע"ש:

ולענין אם הקדיש עבד המשועבד אי מפקיעו מדי שעבוד ראיתי בס' הישר לר"ת ז"ל שם בדי"ג ע"ב במס' גטין סי' צ"ה דכתב דהקדש דכל מטלטלין מפקיעין מ"ש ואפי' עבדים דכי יקדיש את ביתו קדש כתיב אבל מקרקעי לא מפקיע דברשות מלוה קיימא כמו ברשות לוה עכ"ל. ולכאורה צריך להבין במאי דכתב דאפילו הקדיש עבד מפקיעו מדי שעבוד דהא עבדים איתקשו לקרקעות בכמה מקומות וכיון דכ' הוא ז"ל דבקרקעות לא מפקעת ה"נ נימא בעבדים. . והרשב"א ז"ל בחי' לגטין בפ' השולח בד"מ דחה כל ראיותיו והסכימה דעתו כדעת רש"י והגאונים ז"ל יע"ש. ועיין בגטין דט"ל ע"א דאמרו עבדא כמקרקעי דמי ופירשו שם רש"י והתוס' ז"ל דאין מועלין בו ועיין בתוס' פ"ק דב"ק די"ב ע"א ד"ה אנא מתניתא וכו' דלא חשיב כמטלטלי אלא במילי דרבנן יע"ש ועיין בתשו' הרב כנה"ג ז"ל בח"מ ח"א מסי' קע"ט עד סי' קפ"ג:

ובהיותי בזה ראה ראיתי להרב תורת חיים ז"ל בשיטתו לקמא בפ' המניח דף ל"ג ע"א על האי דאמרינן מכרו אינו מכור ואפי' לר' ישמעאל וכו' וז"ל לעיל גבי הא דקאמר הקדיש נוזק איכא בנייהו כ' התוס' דה"מ למימר מכרן מזיק איכא בינייהו דלרבי ישמעאל מכור לרדייא כדאמר בשמעתין ולר"ע אינו מכור וכו' ולפי זה צ"ל דהא דקאמר מכרו אינו מכור ואפי' לר"י הכי קאמר דלא מבעיא לר"פ דאינו מכור לגמרי אפי' לרדייא כדקא ס"ד אלא אפילו לר' ישמעאל אינו מכור מיהא לגופיה כיון דמשעבדא ליה לניזק וא"כ הא דקאמר הקדשו מוקדש אפי' לר"ע צ"ל נמי דהכי קאמר דלא מבעייא לר"י דמוקדש לגמרי אפי' מדאורייתא כדקא ס"ד אלא אפי' לר"ע מוקדש מיהא משום דר' אבהו ותימא דבסמוך קאמר אמר מר מכרו מכור לרדיא הקדישו מוקדש משום דר"א