שולחן המלך על הרמב"ם פג

מטלטלין לא הפסיד כלום ואין ב"ח גובה ממנו אבל ההקדש אין הקול מעלה ומוריד בו כלום ואי לאו דרבא הו"א וכו' יע"ש. ועיין להרמב"ן ז"ל בחי' ליבמות שהביא משם יש אומרים לחלק בכך דלגבי הדיוט לא גבי משום דלית ליה קלא וכו' אבל לגבי הקדש ליכא למימר וזיל בתר טעמא ודחאו שם הרמב"ן וכ' דלאו מלתא היא דלא פלוג רבנן יע"ש. האמנם הרואה יראה דמה שהביא שם הרמב"ן היינו לחלק בין. הקדש ב"ה למכר דהדיוט אבל לקדושת הגוף ס"ד למימר הכי והרב בעה"ת לא הקשה אלא למאן דמוקי הא דרבא בקדושת הגוף:

עוד כ' הרב גד"ת וז"ל הסברא השלשית היא להרמב"ם ז"ל פי"ח דמלוה ופ"ז דערכין דמימרא דרבא הקדש מפקיע מד"ש היא משנת שום היתומים דהמקדיש כל נכסיו אין ב"ח ואשה גובין מהם אפי' ירצו לפדות הם ההקדש מפני שההקדש הפקיע שעבודם אבל התקנה בזה הוא שאחרים יפדו ואח"ך הב"ח יוציא מהפודה מפני שכבר יצא לחולין זו היא תמצית כונתו ז"ל וכו' ואיך שיהיה תמיהא לי על מה שסובר הרמב"ם ז"ל שאין הב"ח עצמו הוא הפודה וכו' דהא אמרי' בפ' כל שעה כל היכא דאקדיש לוה כ"ע לא פליגי דאתי מלוה ופריק כדתנן מוסיף עוד דינר וכו' דאלמלא מלוה גופיה הוא דפריק וכו' יעש"ב:

ותמיהא לי מילתא טובא במה שבנה הרב ז"ל זה היסוד על הרמב"ם ז"ל דאפי' ירצה הב"ח לפדות ההקדש אינו פודה דמי גילה לו רז זה שהרמב"ם ז"ל סובר כן והאמת דאינו כן דאם ירצה לפדות פודהו אלא דעושין לו הכרזה בבקר ובערב ומשביעין אותו תחילה כדין הבא ליפרע מנכסי הקדש גמור מפני שכבר חל שם הקדש עליו ובזה מינכר שאין הקדש יוצא בלא פדיון ומאי דנקט הרמב"ם ז"ל שאחר פודהו הוא לאשמו' רבותא שאפי' פדהו אחר חוזר הב"ח וטורף ממנה וכמ"ש הדמיון של ב' לקוחות אבל אם הבעל פודהו יכול לפדותו זה נ"ל פשוט . ועיין להרב לח"מ ז"ל בפרקין שפי' בדברי רבינו ז"ל כמו שהבין הרב גד"ת ז"ל. והרב מרכבת המשנה אשכנזי ז"ל השיגו להלח"מ ז"ל מהא דאמרי' בפסחים אתי מלוה ופריק ולא זכר ש'ר מדברי הרב גדולי תרומה ז"ל:

והנה הגאון הרב משנה למלך ז"ל שם בפי"ח מה' מלוה ה"ז אחר שהביא דברי בעה"ת ז"ל במאי דשקיל וטרי במימרא דרבא הנז' עלה ונסתפק אי קדושת דמים דמי למכר או לא ומסיק דדמי למכר עי"ש. ועיין לרב אחא'י כמוהר"ש ארדיט דמ' בכור נר"ו בס' תנ"מ יקר הערך להרב מר אביו ז"ל כ' הוא נר"ו שם בפחות שבערכין בדפ"ג ע"ג שהקשה להרב מש"ל ז"ל דאישתמיט מיניה דברי התוס' ז"ל שם בערכין דכ"ג ע"ב ד"ה משום דר"א שהעלו שהקדש דמים לא דמי למכר והצ"ע יע"ש. והנה אנכי הרואה דדבר זה נפתח בגדולים דהרמב"ן ז"ל בחי' ליבמות בסו' דמ"ו ס"ל דדמי למכר וכ' בדלא אקני ליה מטלטלי אג"מ לא גבי משום דלית ליה קלה וה"ה להקדש וכו' עכ"ל. והר"ב בשי' מקו' לכתו' פ' אעפ"י הביא משם הרא"ה תלמידו ג"כ שסובר הכי וכ' אבל היכא דלא כ' ליה הכי בין קדושת הגוף בין ק"ד מפקיע מד"ש דקדושת דמים כהדיוט ע"כ. וכן כ' הר"ן ג"כ שם בפ' אעפ"י אחר שהביא דברי רש"י ז"ל כ' פי' לפירושו כגון דאקני ליה לבע"ח מטלטלי אג"מ הא לאו הכי הדיוט מפקיע מדי שעבוד וכיון דאפי' הדיוט מפקיע כ"ש הקדש דמים דלא יהא כח הדיוט וכו' זהו דעת רש"י ז"ל וכן דעת הגאון ז"ל וכו' עכ"ל. וכן משמע מדברי התוס' ז"ל בב"ב פח"ה דמ"ד ע"ב ד"ה שורו אפותיקי וכו' שכתבו הא דלא חשיב מכר בהדי הקדש דמפקיע מדי שעבוד משום דהקדש מפקיע אפי' אקני ליה מטלטלי אג"מ משא"כ במכר עכ"ל וכיון דמוקמי' הא דרבא דמפקיע אפי' למטלטלי דאג"מ ודאי דאיירי בק"ה דאין סברא לומר דקדושת דמים מפקיע למטלטלי דאג"מ וכיון דקדושת הגוף מפקיע למטלטלי דאג"מ קדושת דמים מפקיע למטלטלי שאינן באג"מ זהו הנראה לכאורה בדעת התוס':

האמנם כד דייקינן שפיר נראה להוכיח מדברי התוס' להפך והוא דיש להקשות בדברי התוס' הנז' דטפי הול"ל להקשות דלס' רש"י ז"ל דסובר דהא דאמר רבא הקדש וכו' מפקיע מד"ש היינו דוקא בקה"ג אבל בקדושת דמים לא מפקעא במכר שורו אמאי מפקיע טפי מקדושת דמים. ובתירוצם ניחא דכיון דרבא איירי במטלטלי דאג"מ מפקיע קדושת הגוף אבל ק"ד לא מפקיע מטלטלי דאג"מ אבל שאינן באג"מ מפקיע ודאי דסברי התוס' ז"ל דקדושת דמים לא מפקיע אפי' מטלטלי שאינן באג"מ דגריע ממכר ולכן לא הקשו אלא דאמאי לא חשיב מכר בהדי הקדש. וכן יש להוכיח ממ"ש התוס' ז"ל בפ' השולח ד"מ ע"ב ד"ה הקדש וכו' שהקשו כה"ג דאמאי לא חשיב רבא מכר בהדי הקדש ותיר' התם תקנתא דרבנן היא משום פסידא דלקוחות דלית ליה קלא וכו' ע"כ. והתם נמי איכא למידק דטפי הול"ל להקשות ממכר שורו אמאי מפקיע טפי מקדושת דמים ולתירוצם ניחא כל זה ואלא ודאי דס"ל דקי"ל דק"ד לא מפקעא מד"ש וגריע ממכר ופשיטא להו זה משום דשאני מכר דגופו קנוי משא"כ הקדש. דאין גופו קנוי וכמ"ש הרב מש"ל ז"ל שם בפי"ח מה' מלוה ולוה ולכן הקשו דאמאי לא חשיב מכר בהדי הקדש ועיין למוהרש"א ז"ל בח"ה שם בפ' השולח שהק' להתוס' זה דטפי הול"ל ממכר שורו אמאי מפקיע ולא תירץ יע"ש. ובמה שכתבנו ניחא. וא"כ נמצא דמדברי התוס' דערכין וגטין ובתרא נראה דדעתם הוא דאין קדושת דמים מפקיע מדי שעבוד וגריע ממכר:

אך כד מעיינן שפיר נראה דמדברי התוספות דגטין יש להוכיח הפך ממ"ש וי"ל דמה שלא הקשו התוס' ממכר שורו אמאי מפקיע טפי מקדושת דמים היינו משום דסברי דקדושת דמים דמי למכר וקה"ג מפקעא אפילו מטלטלי אג"מ וק"ד מפקע שאינן באגב וכמ"ש הרמב"ן ז"ל ודישרן סמיכין עלוהי ומשו"ה לא הקשו אלא אמאי לא חשיב מכר וזה נ"ל פשוט יותר בדברי התוס'. . ובזה נסתלקה מה שהקשה הרב ח"ה ז"ל. וכן י"ל דזהו דעת התוס' דבתרא דפשיט להו דקדושת