שולחן המלך על הרמב"ם פא

חובו והקדישו אח"כ למזבח מפקיע אותו הקדש שעבוד המלוה וגובה חובו ממקום אחר והוא כשר לקרבן ולא הוי גזול כיון דלא הוה קני ליה אלא לגוביינא בעלמא ודוקא קדושת הגוף אבל ק"ד לב"ה לא מפקעא מדי שעבוד כדתנן בערכין מוסיף עוד דינר וכו' כך כ' רש"י ז"ל אבל ר"ח ז"ל חולק עליו שאפי' הקדש דמים מפקיע מידי שעבוד ואין כאן מקום להאריך עכ"ל. וכן פי' הרא"ש ז"ל שם וז"ל הקדש וכו' אם עשה שורו אפותיקי והקדישו קה"ג מפקיעו מידי שעבוד ובעל חובו יגבה חובו מנכסים אחרים רבא לטעמיה דאית ליה בפ"ב דפסחים בע"ח גובה מכאן ולהבא וברשות הלוה הוא עד שיטרפנו בע"ח וכו' ודוקא הקדישו קה"ג אבל קדושת דמים פקע על ידי טירפה כי היכי דפקע ע"י פדייה וכו' עכ"ל. וכן פי' התוס' ז"ל שם ד"ה הקדש יע"ש. . וכן פי' הריטב"א ז"ל בס' אשי ה' הנ"מ וז"ל דאמ"ר הקדש וכו' פי' הקדש קה"ג כגון קדושת מזבח וכו' וכן פי' הרב נמק"י ז"ל שם בחי' לנדרים בס' אשי ה' וז"ל הקדש כגון עשה שורו אפותיקי לבע"ח והקדישו אח"ך למזבח מפקיע אותו הקדש שעבוד המלוה וגובה חובו ממקום אחר והוא כשר לקרבן ולא הוי גזול כיון דלא הוה קני ליה אלא לגוביינא בעלמא ודוקא קדושת מזבח שהיא קדושת הגוף אבל דבדק הבית שהיא קדושת דמים אינו מפקיע מדי שעבוד עכ"ל וכן פי' הרב המאי"רי ז"ל שם בחי' לנדרים בס' בית הבחירה הנ"מ וז"ל וכן זו שאמרו שההקדש ר"ל קדושת הגוף וחמץ ושיחרור מפקיעין מדי שעבוד הלכה היא וכו' יע"ש:

והר"ב בש"מ בכתו' פ' אעפ"י הביא כן משם הרא"ה שהביא מה שפי' רש"י ז"ל קה"ג כקדושת מזבח שהן קדושת הגוף שאין להם פדיון וכו' והביא מה שהק' ר"ת ז"ל דמאי אירייא משום קדושת הגוף בלאו הכי נמי לא יהא אלא הדיוט הא קי"ל עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בע"ח גובה הימנו ואלו בקדושת דמים אתינן למימר השתא דאינו מפקיע מדי שעבוד ותי' וי"ל דאהני לן טעמא דקדושת הגוף היכא דכתב לה מטלטלי א"מ דאלו בעלמא גבי הדיוט קי"ל דגבי מטלטלי וגבי מקרקעי ובקדושת הגוף מופקע מדי שעבוד אבל היכא דלא כתב ליה הכי בין בקה"ג בין בקדושת דמים מפקיע את עצמו מדי שעבוד דקדושת דמים כהדיוט וכו' עכ"ל וכן כתוב בשלטי הגבורים בפ' השולח אות ח' וגם הביא משם הרשב"א ז"ל שם בשי' מקו' ודחה דברי ר"ת ז"ל וביבמות דמ"ו ע"א פרש"י ז"ל ד"ה הקדש עשה שורו אפתיקי והקדישו למזבח דהויא קדושת הגוף פקע שעבודא קמא אבל קדושת בדק הבית לא מפקעא עי"ש. ועיין להרמב"ן ז"ל בחי' ליבמות בסו' דפ' החולץ דמ"ו דסובר כרש"י ז"ל ודחה דברי ר"ת יעש"ב. ובזה פסקו בפסקי תוס' דקמא בפ"ג אין קדושת דמים מפקיע מדי שעבוד. וכן כתבו שם בפסקי תוס' בפ' החובל סי' רי"א וכן כ' הריטב"א בגטין בסוגיין ד"מ וכן כ' הרשב"א ז"ל בחי' לגטין ד"מ ודחה דברי ר"ת והביא ראיה מהירו' דפ"ח דכתובות דמתנ' דערכין לא איירי בקרקע יע"ש והר"ן ז"ל כ' בפ' אעפ"י כדעת רש"י ז"ל דהא דרבא היינו בקדושת הגוף ואקני ליה מטלטלי אג"מ. וכן דעת הגאון ז"ל והסמ"ג כ' בעשין צ"ד דקע"ח ע"א כדעת רש"י ז"ל. והרב תנא במשנה למלך ז"ל בפי"ח מה' מלוה ולוה ה"ז כתב דנר' דדעת בעה"ת הוא דלמאן דכתב דהא דרבא היינו בקדושת הגוף אבל בק"ד לא אמר ואיירי רבא בשעבד לו שור אגב מקרקעי אבל בקדושת דמים דמי למכר ואם הקדישו ולא שעבד לו הקדשו הקדש כמו מכרו וכמ"ש למעלה משם הרא"ה בש"מ דכתו' פ' אעפ"י. ולכאורה לא ידעתי מאין נראה לו דדעת הבע"ת כן דילמא שדעתו הוא דבקדושת הגוף הגם דשעבד לו מטלטלי אג"מ מפקעא מדי שעבוד ובקדושת דמים לא מפקעא הגם דאין משועבדים אגב מקרקעי וכס' יש אומרים שהביא הרמב"ן ז"ל בחי' ליבמות פ' החולץ. ועיין בתשו' המיוחסות להרמב"ן ז"ל סי' רס"ט:

ויש לי להסתפק לס' רש"י ז"ל ורובא דרבוותא דס"ל דהך מימרא דרבא היינו דוקא בקה"ג אבל קדושת דמים לא מפקע כנז'. אם הקדיש בהמה סתם ולא פירש בשעת ההקדש אם הוא מקדישה קדושת הגוף או ק"ד מהו מי אמרי' כיון שסתם הקדשות לבדק הבית לא מפקעא מדי שעבוד או דילמא כיון שכל הדבר הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ם מה' ערכין הו"ל כאלו הקדיש גופו למזבח ומפקע מדי שעבוד:

והנה מסתמיות דברי הפוסקים ז"ל נראה דהיינו דוקא כשהקדיש דוקא גופו למזבח אבל אם הקדיש לב"ה הגם דאין הפודה פודה אותה אלא ע"מ להקריבה למזבח אפי"ה לא מפקעא מדי שעבוד כיון דעכ"פ ניתן לפדיון. אכן ראיתי ברש"י ז"ל דנדרים דפ"ו ע"ב ד"ה וכדרבא דכ' וז"ל מפקיע מדי שעבוד ובהקדש דקדושת הגוף מיירי שאם היה לו בהמה ועשאה אפותיקי לבעל חובו ואח"ך הקדישה אפי' בסתם חיילה עלה קדושת הגוף ואין לו לבע"ח שום שעבוד עלה והיינו טעמא משום דהוי דבר הראוי למזבח דחייל עלה קה"ג וכו' עכ"ל הרי בהדייא דכ' דאפי' הקדישו בסתם דהוי לב"ה אפי"ה כיון דההקדש הוא דבר הראוי ליקרב ע"ג המזבח מפקיע מדי שעבוד הפך משמעות הפוסקים ז"ל וכן כתבו התוס' ז"ל בב"ק פ' המניח דג"ל ע"ב ד"ה משום דר' אבהו וז"ל א"נ בתם וכגון שהקדישו לב"ה דקדוש קדושת דמים וכדאמרי' המתפיס תמימים לב"ה מה שעשה עשוי יע"ש ועיין בתוס' גטין ד"מ ד"ה הקדש. והר"ב בשי' מקו' לכתובות בפ' אעפ"י בסוגיין דנ"ט ע"ב הביא משם רש"י ז"ל דמהדורא קמא וז"ל קדושת הגוף קדושת מזבח כגון מקדיש בהמה דנחתא לה קדושת הגוף תו לא נפיק מדי הקדש דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם והמקדיש עצים ואבנים קדושת דמים נחתא להו ונפקי לחולין ע"י פדיון עכ"ל הרי מבואר להדייא כמ"ש רש"י ז"ל בנדרים. אכן בהרמב"ן בחי' בסוגייא דפ' המניח דג"ל נר' כס' התוס' הפך מ"ש רש"י ז"ל בנדרים יעש"ב. וכן כתב הרב ב"ח ז"ל בח"מ סי' קי"ז דקדושת הגוף אינו אלא תם למזבח יע"ש. ועיין בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' רס"ט:

ודע דלדעת רש"י ז"ל ודעי' דמימרא דרבא ליתיה אלא בהקדש הגוף ממילא משמע