שולחן המלך על הרמב"ם עו

רוב כשרים אצלה אבל הכא דרוב פסולין אצלה אימא לא צריכא ע"כ ומברייתא כבר שמעינן לה ומאי אתא לאשמועינן שמואל אלא דאפ"ל דברייתא לא שמיע ליה. אך תימא על התוס' שלא נרגשו מזה גם כן ושלא תי' זה דברייתא לא שמיעא ליה:

הי"ד בד"א וכו' ורוב העיר וכו' עיין להתוס' ז"ל בכתובות בדט"ו ע"א ד"ה דלמא אזל' וכו' וא"ת דבנזיר וכו' יע"ש. ולפי מ"ש רש"י ז"ל שם בנזיר גבי אשה דלא ניידא משום דכל כבודה בת מלך פנימה לק"מ דגבי אשה אמרו ולא גבי איש משום דאיש לעולם נייד והוא דומייא דצפור ודוק ועיין להרב ברך משה בן אדרת ז"ל הנ"מ בשי' לנזיר שם דנראה שנעלם מיניה דברי התוס' ז"ל הללו כיע"ש. (ועיין מה שפירש בדרו'):

ה' מאכלות אסורות פ"ח הי"ו כל מאכל שהוא אסור בהנאה וכו' לפיכך אין עושין סחורה לא בנבלות וכו':

נשאלתי בישראל העומד בפתח הסוחר גוי לעשות לו סרסרות מכל הסחורות שלוקח ומוכר הגוי הנז' ונותן לו שכר סרסרות ואתרמי מלתא ששלחו לסוחר הנז' מערי מוסקפ'ייא חביות של שומן וחלב הנקרא סאר'י יאג"י בל' לעז והן עתה לשאול הגיע הסרסור הנז' כי נגע יראת ה' בלבו אם מותר למכור אותם וליקח דמי סרסרותו אם יש בזה צד פקפוק משום משתכר באיסורי הנאה או לא:

תשובה נראה דמותר גמור הוא לכתחילה לעשות סרסרות זה ואין בו שום נדנוד איסור. ואען ואומר דהנה הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מ"א הי"ו כ' וז"ל וכל דבר שאסור באכילה ומותר בהנאה אעפ"י שהוא מותר בהנאה אסור לעשות בו סחורה ולכוין מלאכתו בדברים אסורים חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה לפיכך אין עושין סחורה לא בנבילות ולא בטרפות ולא בשקצים ולא ברמשים עכ"ל. והגאון התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' רצ"ב כ' וז"ל והרמב"ם כ' שמותר לעשות סחורה בחלב וכן נוהגים לקנות נרות של חלב לעשות בהם סחורה והוכיח זה מהמקרא שאמר וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ובפרק כ"ש לא נתפרש כן יפה שיהא בו היתר יותר משאר איסורין עכ"ל. ובת"כ הוא מפורש ההיתר בפ' צו פ' יו"ד סי' ח' וז"ל יעשה לכל מלאכה מת"ל לכל מלאכה ר"י הגלילי אומר יכול במלאכת הקדש יהיה מותר במלאכת חולין לא יהיה מותר ת"ל לכל מלאכה ר"ע אומר יכול למלאכת יהיה טהור למלאכת הקדש לא יהיה טהור ת"ל לכל מלאכה ע"כ ועי"ש מה שפי' הרב ק"א ז"ל ועיין ע"ש שפי' דמהגמ' דפסחים הכי משמע הפך מ"ש הרב התשב"ץ ז"ל הרי נתבאר דאם היה כולו חלב ודאי דמותר וכמ"ש הרב התשב"ץ ז"ל:

האמנם צריכין אנו לבאר אם הוא כולו שומן מה דינו וגם אם הוא מעורב נמי מה דינו הנה בהיותי עסוק בזה ולחפש בספרן ש"ץ ראיתי שהדבר בא מפורש לנ"ד דמותר גמור לעשות הסרסרות וליקח השכר וליכול וליחדי. דהנה הרב כנה"ג ז"ל הביא בסי' קל"ג בהגהב"י אות י"ג משם השה"ג פ' השוכר את הפועל וז"ל כתבו בעלי אסופות נשאל לפני הרב אם מותר להיות סרסור בין ב' גויים למכור יין נסך זה לזה והשיב שדעתו שהוא אסור משום ב' דברים האחד דאיסורי הנאה הוא ואפי' בחנם אסור וכ"ש בשכר ועוד שרוצים בקיומו עד שיקים המכר שה"ג וכו' עכ"ל. הרי דכל מה שאסר אינו אלא משום דהוא באיסורי הנאה ורוצה בקיומו וב' הטעמים הללו לא שייכי בנדון דידן דהא אפי' אם נאמר דהכל הוא שומן והיינו איסור נב"וט מותר בהנאה וכמ"ש הרמ' בפרקין והוא ממ"ש בפס' פ' כ"ש מדכ"א ואילך עי"ש וגם רוצה בקיומו לא איכפת לן כיון דהוא מותר בהנא' לית ביה משו' רוצה בקיומו וא"כ עכ"ל דס"ל להרב שה"ג ז"ל דהא דאמרינן דאין עושין סחורה וכו' כשהוא מוכר וכשהוא לוקח והוא הוא המוכר והוא הלוקח איכא איסורה אבל כשהמוכר והלוקח הם גויים והישראל הוא סרסור לית ביה איסורה והנלע"ד כתבתי אם יסכימו עמי מו"ר:

פי"ב הכ"ט מקום שנהגו וכו' חבית שפתתוה גנבים אם רוב וכו' דין זה הוא בע"ז ד"ע ע"א דאיתא הכי ההוא גנבי דסלקו לפומבדיתא ופתחו חביתא טובא אמר רבא חמרא שרי מ"ט רובא גנבי ישראל נינהו יע"ש. והנה התוס' ז"ל בבתרא פ' חזקת הבתים דנ"ה ע"ב ד"ה ר' אליעזר מטהר וכו' כתבו דדוקא בפומבדיתא הוו רוב גנבי ישראל דרעים היו כדאמרי' לעיל תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא ואמרי' בחולין פומבדיתא לוייך שני אושפזיך וכו' יע"ש וכן כתב הרא"ש ז"ל בע"ז. כי מזה נהלך ברג"ש הרגשה דאורייתא על מ"ש התוס' ז"ל שם בבתרא פ' לא יחפור דכ"ד ע"א למאי דאיתא התם ההוא חצבה דאישתכח בפרדיסא דערלה שריא רבינא לימא משום דסבר לה כר' חנינא שאני התם דאי מיגניב מינה אוצנועי בגווה לא מיצנעי וכו' כתבו הם ז"ל וז"ל ואצנועי וא"ת יהא אסור דרובא דעלמא נכרי' נינהו והוי יין נסך וי"ל דרוב גנבי ישראל כדאמרי' בפ' בתרא:

דע"ז. עכ"ל. ואחהמ"ר ק' דאיך כתבו כאן מילתא דפסיקתא לאוקומי עובדא דרבינא ברוב גנבי ישראל דנראה דבכל מקום אמרי' הכי רוב גנבי וכו' והרי לפי דבריהם שכתבו ב"ד נ"ה נראה דזהו דאמרי' רוב גנבי ישראל הוא דוקא בפומבדיתא דרעים היו כנז'. אלא דצריכין אנו לדחות ולומר דמקומו של רבינא היו ג"כ רמאי כמו פומבדיתא אך זה דוחק לומר דלא ראינו ולא מצאנו בשום מקום זה ודוק:

(אה"ן יבי"א ס"ט עיין לר' הרא"ש ז"ל שם בבתרא על ד' כ"ד בסי' כ"ב שכ' כדברי התוס' ז"ל דאין לאוסרו משום יי"ן משום דרובא דגנבי ישר' נינהו כיע"ש. אכן הגה"ה שם חי' בין מימיהם להאיד' שכ' וז"ל ונ"ל דלדידן דלא אזלינן בתר קורבא אלא בת"ר וכו' וחמרא דוקא בהנאה מותר אבל בשתייה אסור האידנא דרוב גויים גנבים נינהו ובימיהם דרוב