שולחן המלך על הרמב"ם עה

בית אביה וכו' יע"ש דלפי"ד אלו לא שייך למימר דלסי' בעלמא נקטיה וכמו שדקדקו התוס' שם בפ' החובל מלשון רש"י ז"ל דנקט בלשניה שבח נעורים דכתיב בנעוריה וכו' יע"ש. וכ"כ קשייא לי נמי על הרב פני משה ז"ל שפי' על הא דתנן בפ"ק דמציעא מציאת בנו ובתו הקטנים וכו' הרי אלו שלו וז"ל והבת בין קטנה בין נערה מציאתה לאביה דהתורה זכתה כל שבח נעוריה לאביה עכ"ל דהרי בכתובות אמרינן דמציאתה משום איבה תקינו לה ורש"י ז"ל פי' דהיינו משום מזונות דלא זיין לה עוד. והתוס' ז"ל פי' משם ר"י דה"מ דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין יע"ש וא"כ איך כתב הרב ז"ל דהתורה זכתה כל שבח וכו'. והיותר תימה דנעלם מיניה מ"ש רבינו עובדייא ז"ל שם במציאה על משנה זאת דמציאת בנו וכו' שכתב כדברים הללו. והקשה עליו הרב תויו"ט ז"ל מסוג' דכתובות והניחו בתימא ואיך לא זכר שר את כל זה:

ולעיקר דברי רבינו ז"ל נלע"ד ליישב והוא דדרכו של הרמב"ם ז"ל ליקח הדרשה היותר פשוטה אע"ג דאתדחייא בגמ' ולפעמים מביא פסוק שלא נזכר בגמ' כלל מאחר שהוא מבואר ביותר וכמו שאסף וקבץ כ"ז ה' יד מלאכי ז"ל בכללי הרמ' אות ד' יע"ש. ולפי"ז נר' שגם זה הוא כאחד מן המקומות שמביא הרב שם ועיין להרב אהלי יצחק הנ"מ למוהר"י בונאן ז"ל בסו' דכתובות דמ"ז ע"א ברש"י ד"ה משום איבה שתירץ בין לרש"י ובין להרמב"ם ז"ל יע"ש ועי"ש שמביא לה' באר יעקב ז"ל בסוף הקדמת המעתיק שתי' ג"כ להרמב"ם בפי' יע"ש. ועיין להטור ז"ל באה"ע שפסק כהרמב"ם ז"ל בסי' קע"ז וכתב וז"ל כתב הרמב"ם ד' דברים של אונס וג' של מפתה הרי הן של אב ע"כ וכתב מרן ב"י ז"ל וז"ל כתב הרמב"ם וכו' ונתן טעם לדבר שכל שבח נעורים לאב עכ"ל. ולכאורה אחהמ"ר נר' דדברי מרן ז"ל הנז' הם ללא לצורך ומה בא ללמדנו. אך נראה דכונתו ז"ל הוא דבא לרמוז דהגם דבגמ' טעמא הוי משום דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין יע"ש מ"מ הרמב"ם ז"ל נתן טעם שכל שבח נעורים וכו' משום דדרכו של הרמב"ם ז"ל ליקח הדרשה היותר פשוטה אפילו דנדחה קראו לה כנז' וכמ"ש הרב יד מלאכי ז"ל זה נ"ל וק"ל:

עוד נלע"ד ליישב דברי רבינו ז"ל ודברי רש"י ז"ל והוא כמה שראיתי להרב בש"י מקו' לכתובות בסו' דמ"ו ע"ב שהביא מאי דכ' רש"י ז"ל בקידושין וז"ל בנעוריה בית אביה הכי דריש .לה כל זמן שבנעוריה היא של אביה דכל שבח הבאה לה לאביה הוא ע"כ ופי' הוא ז"ל וז"ל ומשמע לי דייתורא דקרא קא דריש דהא כתיב ואשה כי תדור נדר וכו' בבית אביה בנעוריה ואם הניא אביה אותה ביום שמעו וכו' וכיון שכן למה לי למכתב תו בסוף הפרשה בנעוריה בית אביה אלא למדרש דבעלמא והכי דריש לה כל זמן שבנעוריה היא של אביה וכו' וכדפרש"י ז"ל כנ"ל עוד פירש שם בההיא דאמרי' שם אלא ההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב וז"ל וא"ת א"כ קרא יתירה למה לי והא כתיב ואם הניא אביה וכו' וכדתיבנא וי"ל דמסקנא דקושייא היא וה"ק דע"כ לרב הונא הכי אית לך למימר וכיון שכן לרב הונא כסף קדושיה בנערה מנ"ל דלאביה ואפ' דלהכי כתב רש"י ז"ל אלא ההיא בהפרת נדרים כתיב מסקנא דקושיה היא ולא שנוייא הוא ע"כ ודוק דלקמן בגמ' דילפינן הפרת נדרים מדכתיב בנעוריה בית אביה הוקשה לו לרש"י ז"ל דהא בהדייא כתיב כי הניא אביה אותה ותירץ הוא ז"ל וכדאיתא לקמן ואילו הכא לא הוקשה לו כלל וק"ל עכ"ל מעתה לפי שיטה זו צ"ל דכל השקלא וטרייא מהש"ס דשקיל וטרי בתר הכי היינו דוקא לדעת רב הונא אבל סתמא דתלמודא סובר דעיקר הילפותא הוא מקרא דבנעוריה וזו היא שיטת רש"י והרמב"ם ז"ל וק"ל:

וראיתי להרב בס' הפלאה למסכת קדושין בסוגיין דר"ג שתירץ לדעת רש"י ז"ל וז"ל דהא דאמרינן בשמעתין דליכא דמילף קדושין מנדרים משום דממונא מאיסורא לא ילפינן היינו מקמי דילפינן דזוכה האב בקדושין דאז שפיר הוי נדרים איסורא דלית ביה ממונא וליכא למילף קידושין דהוי איסורא דאית ביה ממונא מהפ"נ דהוי איסורא דלית ביה ממונא אבל לבתר דילפי' דהאב זיכה בקדושיה איכא בהפ"נ נמי איסורא דאית ביה ממונא דאיפחתא מכספא לענין קדושין כדאמר בב"ק לענין מומין ושפיר איכא למילף מהפ"נ דאין לאב זכות בבגרות מהפ"נ דהוי נמי איסורא דאית ביה ממונא והא דקאמר בכתובות ד"מ ע"ב גבי בושת ופגם דליכא למילף בושת ופגם מהפ"נ משום דהוי ממונא מאיסורא ה"מ דבושת ופגם לית ביה איסורא אלא ממונא וכו' ובזה מתורץ מה שהקשו התוס' על רש"י בב"ק שם שפי' בד"ה שבח נעורים לאב דכתי' בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה אפילו כסף קדושין שלו והקשו התוס' עליו דהא אמר דההוא בהפ"נ הוא דכתי' ולפי מ"ש א"ש דבתר דילפינן בכסף קדו' שלו ממילא גם בהפ"נ איכא איסורא דאית ביה ממונא ואיכא למילף מיניה דחבלה דאב הוי עכ"ל (עכ"מ):

ה' איסורי ביאה פי"ח הי"ג ולא עוד אלא וכו' הנה בכתובות די"ג גבי מתני' דראוה מדברת וכו' ואמ"ר יאושע לא מפיה אנו חיים וכו' פריך בגמ' שם בע"ב ותיפוק ליה דהתם רוב פסולין אצלה והכא רוב כשרין אצלה מסייע ליה לר"י ן' לוי דאמר ר"י ן' לוי לדברי המכשיר מכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין וכו' יע"ש.. והתוס' ז"ל בד"ה מכשיר אפי' ברוב פסולין הק' והא דקאמרי בפ' עשרה יוחסין וכו' אבא שאול קאי אמתני' וממתני' לא משמע מידי דמיירי ברוב פסולין וכו' עכ"ל. וקשה דהא שם בפי' יוחסין דע"ה ע"א אמרו ואיבעית אימא מאי שתוקי בדוקי שבודקים את אמו ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת ופריך האמר שמואל חדא זמנא דתנן היתה מעוברת וכו' ואמר ר"י אמר שמואל הלכה כר"ג צריכא דאי מהתם הוה אמינא התם