שולחן המלך על הרמב"ם עד

כיר"א. וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאו' לבל נכשל בדבר הלכה כיר"א. . הלא כ"ד עפר ואפר כירה. שם קטן ש"ח לי זיעיר'א ס"ט. (אה"ן ס"ט זאת מן המודעו'ת שמשהשיב עט"ר מז"ה המחבר ז"ל ע"כ הנז"ל לא נמצא וחבל ע"ד דל"מ):

(כ"ג) זאת מצאתי בכתבי ר"ב אחא"י סר"ו מע' כמוהר"ח פונטרימולי נר"ו באגרת ששלח בזמן ב' אלול קע"ט לרבני קושטא יע"א על ענין גט אחד ששלחו מהכא להתם וכתבו בשם המגרש יצחק המ' מירקאר'ו בן דמ' ישועה ונכתב הכל כמנהג קושטא יען היה מקום הנתינה ובכלל דבריו כתב למה שכתבו בן דמ' ישועה יען היה ספק אם שמו ישועה או יאושע ולא נתברר להם המיתות הענין לכן כתבו בן דמתקרי ישועה וכהוראת הרב מוהרימ"ט ז"ל בשם אבגלי וכנודע:

ה' יבום פ"ב פ"ב ה"ך והיבמה שזינתה לא נאסר על יבמה אלא וכו':

נשאלתי בשומרת יבם מכהן שזינתה פעמים שלש והיבם הוא גדול לחלוץ ויש לו אח קטן שאם נאמר שצריכה חיזור ע"כ האחים צריך להמתין להאח קטן עד שיגדיל כדי שיחלוץ הוא ג"כ. או אם נאמר דהוי שעת הדחק כיון דצריך להמתין לפחות עד ה' או ששה שנים. . והאשה הזאת בוכה ומיללת עניה ומרודה דאיך תתעגן כ"כ זמן בכבלי העיגון והיא מרת נפש והגם שהיא חטאה חטאה גדולה היא מתחר' מכאן והלאה חוזרת בתשובה ורוצה אשה בקב ותפלות וכו'. ע"כ צריכין אנו לראות אם יש ארוכה ותעלה ומרפא להאשה הזאת בלתי חיזור ע"כ האחים אם יסכימו עמי רבני מאתן הי"ו ואני תפלה. לאל נורא עלילה שיה"ר שלא אכשל בדבר הלכה אכי"ר:

תשובה הלא מראש צריכין אנו לברר זונה יבמה מה דינה להתייבם או לחלוץ והנה הטור באה"ע סי' קנ"ט כתב זינתה מותרת ליבם וכ' מרן ב"י ז"ל זינתה וכו' ספ"ב דסוטה דכ"ז (ונפל. שם ט"ס והוא כדי"ח) אמרי במערבא לית הלכתא כרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה לבעלה וכתב ר' ירוחם ז"ל דהיינו דוקא אם היבם ישראל אבל אם היבם כהן אסורה לו מאחר שנבעלה לפסול לה עכ"ל. והתוס' ז"ל בד"ה אמרי במערבא לית הלכתא וכו' כתבו דאף ע"ג דפסיק דלית הלכתא כרב המנונא הלכתא כותיה והכריחו מכמה מקומות כיע"ש וגם הביאו משם הירושלמי דאפליגו בה אמוראי דיש מי שאוסר ויש מי שמתיר אפילו ליבמה כהן יע"ש. ודבדי ר' ירוחם הוא בח' אדם וחוה נתיב כ"ה שכתב שומרת יבם שזינתה אינה אסורה ליבם דלא אתי לאחלופי באשה שהלך בעלה למדינת הים ודוקא ששומרת יבם לישר' אבל לכהן נפסלה דכיון דנבעלה לפסול לה שאסורה לזר עשאה זונה ונפסלה לכהונה ופשוט ביבמות פ' הערל עכ"ל. והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' יבום ה"כ פסק והיבמה שזינתה לא נאסר על יבמה אלא רצה חולץ רצה מיבם ע"כ. ואילו ביבמה מכהן לא פי' מה דינו וכן פסק הסמ"ג בסו' עשין פ"ג וכן פ' ה' צדה לדרך ז"ל במאמר ג' כלל ד' פ"ב כ' זינתה מותרת ליבם ולא חילקו בין כהן לישראל. אכן ה' הלבוש ז"ל כתב כדברי מרן ז"ל שאם הוא כהן אסורה ליבם (ע"כ נמצא וחע"ד). (אה"ן יבי"א ס"ט עיין להרמב"ם ז"ל בפי"ח מה' איסורי ביאה דשם פסק דין הני נשי הפסולות לכהונה כתב שם בה"ג וכן יבמה שבא עליה זר עשאה זונה יע"ש. ועיין למוהרש"א ז"ל בח"ה ע"ד התוס' דסוטה הנז' על מ"ש וכהנת היתה וכו' דקי"ל פנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה יע"ש ועיין למרן באה"ע סי' ו' ס"ח. ולענין אי תלינן בקטן עד שיגדיל. עיין בפוסקים ז"ל ועיין לה"ה מוהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ע"ג וסי' ע"ח ועיין לעט"ר מוהרה"ג חק"ל מ"ב הנ"מ בסי' כ"ז וכ"ח וכ"ט ועיין למוהראנ"ח בת"כ סי' ל"ב):

ה' נערה בתולה פ"ב הי"ד ג' דברים של מפתה וד' של אונס אהרי הן של אב שכל שבח נעורים לו וכו' הכי איתא בריש פ' נערה שנתפתתה בושתה וכו' של אביה. ובפ' אלו נערות דל"ט ע"כ הק' ואימא לדידה ותי' אמר קרא בנעוריה בית אביה כל שבח נעוריה לאביה ודחו לה בגמ' ומסיק אלא מסתברה דאביה הוי דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין ע"כ. והנה רבינו ז"ל דנקט טעמא משום שכל שבח נעורים לו משמע דס"ל דהסלקא דעתין דש"ס דרצה ליליף מקרא דבנעוריה בית אביה. אך לפי המסקנת הש"ס אינו כן אלא טעמא דמאי דזוכה האב הוי משום דאי בעי מסר לה למנוול וכו'. וכדבריו אלו דבפרקין פי' ג"כ בפי' המשניות בפ"ד דכתובות על הא דתנינן האב זכאי בבתו וכו' כתב וז"ל אלו הענינים שהאב זכאי בהם כל זמן שבתו נערה לפי שנאמר בנעוריה בית אביה ובא בקבלה כל שבח נעורים לאביה וכו' ע"כ ולפי מ"ש אינו כן שו"ר להרב תוי"ט ז"ל בב"מ פ"ק משנה ה' ד"ה . מציאת בנו וכו' שהקשה כן על רש"י ז"ל שפי' כן בהך משנה וכ"כ נמי על הרמב"ם ז"ל יע"ש שהניחו בתימא:

וראיתי להרב פני משה ז"ל בירושלמי פ"ג דכתובות במראה הפנים די"ד ד"ה ויש שכתב לדעת הרמב"ם דלאו דדעתו ז"ל דמקרא בנעוריה נפקא כדס"ד דהש"ס התם מעיקרא דהא במסקנא אידחי לה ועיקר טעמא הוי דאי בעי מסר לה וכו' אלא לסימנא בעלמא קאמר וכעין שכ' התוס' ז"ל בפ' האוכל דפ"ז דבכל דוכתא דקאמר הש"ס שבח נעורים לסימנא נקטה ולא משום דמפיק מבנעוריה. ואחר המח"ר יש להשיב על דבריו דהן אמת דלמ"ש רבינו ז"ל בפרקין יתיישב דמ"ש הרב ז"ל וכמ"ש התוס' ז"ל דהיינו לסימנא כנז' האמנם מה יענה למ"ש רבינו ז"ל בפי' המשניות דכ' בפי' דה"ט לפי שנאמר בנעוריה