שולחן המלך על הרמב"ם סו

היא סב כמ"ש בגמ' כי נסיב אתתא וכו' וכ"כ הערוך בע' סב דתרגום קח הוא סב וכן תירגם אנקלוס בקרא דאשר לא תקח אשה די לא תיסב אתתא ונמצא דאות הה'א להו משורש התיבה אתי ושורשו הוא סב משו"ה פסק מור'ם דכשר כיון דהשורש נכתב על נכון ועין במור'ם שם בסי' קכ"ו סל"ח שכ' דאם בתיבת להתנסבא כ' יו"ד אחר הה'א דהוא כשר ע"כ והיינו ודאי כדכתיבנא דכיון דעיקר שורש המילה נכתב כהוגן משו"ה אם כ' יוד דהוי שימושית דכשר ויאמין כת"ר נר"ו דנצטערתי עד מאד בזה ברם מה אעשה דהוי דבר הנוגע לנפש אדם ובדידי הוה עובדא בגט שניתן על ידי שטעה הסופר בו טעות אחד ובשעת נתינת הגט נעלם הטעות ממני וממע' החברים נר"ו ובלילה כשהייתי נים ולא נים נגלה אלי דבגט ההוא נפל ביה פיסול ותכף קמתי אני מהמטה וראיתי את הגט שהיה קרוע כמוס עמדי וחזיתי ביה שכן הדבר וששתי כעל כל הון דרחימו לי מן שמייא שלא יצא תקלה מתחת ידי ותכף ביום שלאחריו כתבתי גט אחר כדת וכהלכה:

ועל מ"ש כת"ר נר"ו דלפי דעתו דעת מוהרי"ך הוא כדעת הרב פר"ח רביה דלכתחילה ינתן הגט וע"ז רמי ומקשי ע"ד הרב לח"ש דכתב דמוהרי"ך חולק על רבו והוא תימא רא"א להא דהא הו"ל לפרש ולומר שרבו מיקל בזה וכמ"ש במ"א. לפקע"ד לא באתי לכונתו דאף את"ל דקושטא קאי דהרב מוהרי"ך היה צריך לפ' דרבו מיקל בזה לא מפני זה הדקדוק יכולין אנו לומר דמוהרי"ך ו"ל קאי בדעת רביה דהרי דברי הפר"ח ברור מללו דסובר דינתן לכתחילה ומדברי מוהרי"ך נראה בהדייא דסובר דהיינו דוקא בדיעבד אבל לכתחי' לא ונמצא דבא מפורש בדבריו שחולק על רבו וכמ"ש הלח"ש ומאי קא מקשי ליה ולפי מאי דכתי' דלא דמי תי' להתנסבא לתיבת ולאבהתייכי דתיבת ולאבהתייכי הה'א מן השורש וכמש"ל וגם דמצי לפ' דבלא ה'א הוי מלשון רצון והוי שנוי החוזר א"כ לא נפק"ל מידי וברור. והגם שראיתי שכתב כת"ר נר"ו דיש לו הכרחיות ממקומות אחרים אמנם לא עת האס'ף ע"כ ולפי מ"ש נר' דהאי לחודיה והאי לחודיה וכמדובר. ונ"ל דאם הסכימה דעתו לכתוב הגט פעם שנית דעתי הפעות הוא דסגי בגט אחד וכמו שתיקן הרב כמוהר"ע יאושע דפשטה הוראה בכל תפוצות ישראל הרב מוהר"א מוטאל בס' הגט שלו וכל רבני עירנו מזמן מרן החבי"ב ז"ל ועד הנה דעשו תיקון הלזה ודלא כהרב מ"מ שהביא כת"ר נר"ו דשדי ביה נרגא יע"ש ומה גם דבנ"ד דאיכא למיחש שמא יטעה הסופר פעם אחרת ואין לדבר סוף נ"ל דטפי עדיף לעשות כתקון הנז' ומ"מ אם כת"ר נר"ו חושש לדברי הרב מ"מ ז"ל או שיש לחלק ולומר דהתקון הלזה לא אריך כ"כ כי אם דוקא בשם האיש והאשה אבל בשמות העדים דיש לחלק וכמ"ש לכת"ר נר"ו לשעבר דאם לא נכון בעיניו לעשות כן גם אני מסכים עמו שינתן בב' גטין ואל שדי יהיה בעזרתו רק אין דבר שה' יצילנו משגיאות ברוב עז ושלום:

(י"ב) וזה אשר חזר וכתב עט"ר מו"ה מרן זקני מע' המחבר רב יוסף סיני זצוק"ל למוה"ר הנז' זצוק"ל על ענין הנז"ל ונוסף גם הוא שקלא וטרייא מה יהיה דינו של הגט השני שלא נמצא בו פיסול:

בתר דמחוינא קיד'ה ת"ק כדמ"ל ואבא היום להגיד לאדוני המלך שיחל"א איך שבוע שעברה תכף לקבלה כתיבת ידו יה"ק על ענין התיבה לאבהתיכי שדילג הסופר הה'א והכשרנו אותו ומני"ר הורה לנו דיש במשמעות לשון רצון והאריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו ואני כתבתי לו בקיצור כי האמת אתו ובודאי כי תעינו וכיון דנהרס היסוד נפל הבניין וגם כתבתי למני"ר שאתמול הייתי מוכן לתקן הדבר על דרך שכתב מני"ר:

והן עתה באתי להודיע כי חשבתי דרכי ואשיבה ולא רציתי אתמול ליתן גמר טוב בדבר יען כי ראה ראיתי בד"ק כתוב לאמר על שפ'ת היריעה עמ"ש בפנים על ענין גט השני דהסכימה דעתו ד"ע דכשר הגט וכתב בזה מני"ר הנני מסכים בזה לדעתו וסברתו דאין בו חשש כלל ע"ז ציין וכתב על שפתו וכ"ת אף דבנ"ד לא נ"מ מידי דכשנפל הגט האחד נפסל הב' ועיין למוה"ר בס' חק"ל דקכ"ב ע"ג יע"ש א"ד:

על זאת לבי דוי ות'ם אני ולא אדע שכו"ל איך נפסל הגט הב' דאי משום שהוא הבלתי נקוד ואי נכתוב עכשו גט אחד לבד צריך לכתוב הנקוד וא"כ יהיה הבלתי נקוד תחילה והנקוד אחריו והוא הפך מנהגינו אי משום הא נ"ל לפי קוצר דעתי הקלושה דלא אירייא דהלא האי מנהגה שאנו נוהגין ליתן הנקור תחילה במחלוקת הוא שנוי מערכה מול מערכה וראשון לציון הוא הרב גט פשוט ז"ל בסי' קכ"ט ס"ק פ"ח שכ' וז"ל ויראה לי דיכתוב הגט בלי נקודה תחילה דהוא יותר כשר ע"ש. ורבני שאלוניקי ז"ל תפסו לעשות כן ככתוב בס' דבר משה ח"א בה' גיטין סי' ע"א דקע"ה ריש ע"ג וכ' דינתן הבלתי רפ'א תחילה יע"ש שציין כמה ספרי הפוסקים ז"ל. והרב יא"ה בסי קכ"ט הגב'י סוף אות צ'ד הביא מחלוקת זה די"א דינתן תחילה הבלתי נקוד וי"א דינתן הנקוד וכ' ומנהגינו וכו' שנוהגים לתת הגט ברפ'א תחילא. גם הרב לח"ש בסר"ה במשפט ב' גיטין דקס"ב ע"ג הביא האי פלוגתא דאיזה גט ינתן תחילה וכ' דנחלקו האחרונים והאריכו הרבה בזה וכו' ואנן בדידן אחר שנתיישבנו בדבר הדק היטב נראה בעינינו כי טוב לתת הגט בלתי נקוד תחילה וכהוראת מוהרש"א והרב בנו דכן נעשה מעשה עכ"ל. עלה בידינו דהך מילתא דאיזה גט ינתן תחילה הוא מחלוקת רבני האחרונים ז"ל כמבואר. ולפי הנראה הוא דאדרבא רוב הפוסקים ס"ל דינתן הבלתי נקוד תחילה אלא דמנהגינו הוא להפך שאנו נוהגין הנקוד תחילה דרבותינו הקדמונים תפסו דהנקוד הוא יותר כשר וכמ"ש מוהרי"ך ז"ל בס' ב"כ במשפט ב' גיטין דפ"ג ע"ג שכ' המנהג פה אזמיר לכתוב ב' גיטין בשביל הרפ'א ומסדרין וכותבין הנקוד תחילה ואח"כ הבלתי נקוד וכן בנתינה כנראה שתפסו עיקר ס' האומרים שיותר נכון לנקד כנודע ע"כ: