שולחן המלך על הרמב"ם נט

ואגב אורחין ראיתי להתוס' ז"ל שם בד"ה ולא אמרי' לצעורה קא מכוין שכתבו וז"ל וא"ת פשיטא שהוא בטל היאך היה לנו לומר שאינו בטל והוא עומד וצווח וכו' עכ"ל. ולכאורה דברי התוס' ז"ל אינם מובנים דאימא דהכא איירי היכא שמת דהוא לצעורה קא מכוין משום דלא ידעינן דעתיה קמ"ל דלא. ואחר החיפוש ראיתי להרב ברוך אנגי'ל ז"ל שהקשה כן וז"ל וא"ל דאי עומד וצווח ה"נ דפשיטא אלא הכא במאי עסיקינן ששותק או שמת הוה אמינא דלצעורה קא מכוין קמ"ל עכ"ל יע"ש. ואחרי המח"ר לע"ד נראה דל"ק מידי דהא משנה שלמה שנינו סוף פ"ק די"ג ע"א האומר תנו גט לאשתי וכו' ומת לא יתנו לאחר מיתה ע"כ וכתבו שם התוס' ד"ה לא יתנו דאע"ג שמינה המגרש בחייו השליח לא חשיב להיות כמותו אחר מותו כאלו הוא עצמו קיים אלא חשיב גט לאחר מיתה וכו' ע"כ וכן פסק הש"ע אה"ע סי' קמ"א סנ"ח וז"ל כיון שהשולח גט לאשתו אינו גט עד שיגיע לידה וכו' ואם מת קודם שיגיע אין גט לאחר מיתה ע"כ וא"כ איך ס"ד דתלמודא לומר מ"ד לצעורה קא מכוין והגט קיים והלא אין גט לאחר מיתה. וגם מ"ש דהכא עסיקינן ששתק גם זה אי אפשר דאם איתא דנשתתק נאמר לו ביטלת הגט או לא וירכין בראשו וכמ"ש במשנה פ' מי שאחזו נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו וכו' הכא נמי נעשה כן. אלא ודאי דהכא עסיקינן אפי' עומד וצווח אפי"ה הוה אמינא דלצעורה קא מכוין ולכך מקשו התוס' דזהו תימא ואפ' לומר דדעת הרב ז"ל הוא לומר דאימא דהכא עסיקינן שמת ומיירי דקודם שמת נתנו הגט השליח ולא שמע למה שאמר הבעל שבטלו ובא הדבר לב"ד וכיון שמת לא ידעינן דעתיה ואפ' לצעורה קא מכוין והגט קיים כיון דבחייו נתנו אלא דלזה יש לומר דזה נראה להם לתת ס' דוחק:

הכ"א השולח גט ביד השליח ובטל הגט ה"ז חוזר ומגרש בו כשירצה וכו' עיין לה"ה ז"ל ועיין להתוס' ז"ל בגטין דל"ב ע"ב ד"ה התם דבור ודבור הוא וכו' שכתבו דמשמע דאם בטלו בפי' מודה רב נחמן דבטל וכו' יע"ש ויש לדקדק דכפי האי פירושא כשהקשו בגמ' לעיל על המשנה דתני אם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו פשיטא לישני דהא קמ"ל דדוקא אם הגיע לידה מגורשת ואינו יכול לבטלו ולאפוקי אם לא הגיע לידה דיכול לבטלו אפי' גופו של גט ואינו יכול לחזו' ולגרש בו ויש לישב וק"ל:

הכ"ג אבל אם אמר וכו' הכי איתא בגיטין דל"ב ע"ב אבעיא להו הרי הוא חרם מהו א"ל מאי שנא מהרי הוא הקדש וכו' והתוס' ז"ל בד"ה מאי שנא מהרי הוא הקדש כתבו וז"ל תימא דבריש אין בין המודר משמע דככר זה הקדש מועיל וכו' יע"ש ולע"ד נראה לומר דמ"ש שם דכשאמר ככר זה הקדש דנטלה ואכלה מעל לאו למימרא דאמר בלשון זה דוקא אלא הכונה דאמר ככר זה הקדש בלשון המועיל כגון הרי הוא הקדש דלא נחית למימר אלא דאם אכלה מעל וכן מצאתי להרב המאירי ז"ל שכ' שם בנדרין בהאי מימרא דרבה וז"ל מי שהיתה ככר של הפקר. לפניו ונתן דעתו לזכות בו וקודם שהגביה אמר הרי זו הקדש הרי היא הקדש וכו' עכ"ל הרי דמפרש ואזיל דכונת הגמ' הוא דאמר הרי זו או הרי היא ולכ"ע לשון זה מועיל ואפשר דלזה כיונו התוס' ז"ל דכתבו תימא דבריש וכו' מ"ש וכו' ולא נקטו בפשיטות דאין נראה זה אלא בלשון מש' וק"ל. מזכרת הגיטין שנתנו ע"י עט"ר הרמ"ז מע' הרב המחבר רב יוסף זצ"ל. (א') בשני בשבת אחד עשר יום לירח. סיון (ש' קצ"ח) גירש חיים ן' אברהם כלפי) לאשתו בונולא המ' קאדין בת שלום פרנס) בגט כריתות ויען אבי המתגרשת שמו שלום ובשם שלום נסתפק הרב גט פשוט בס' עזרת נשים אם יש לנקוד הלמ"ד בחולם כדי להפריש בין שלום בשוריק לשלום בחולם משום דהרואה גט זה אינו יודע אם הוא שלום בחו'לם או שלום בשו'ריק. והרב הנז' כדי לישב זה כתב דכיון דכותב שלום בן אברהם הם מכירים מי הוא המגרש מכח שנכתב בן אברהם והם מכירים אם הוא שלום בשורי'ק או בחו'לם. וה"ה משאת משה ז"ל בח"ב בתשו' חאה"ע סי' ח' דחה את דבריו בשתי ידים. וכן הרב יד אהרן ז"ל דק"ו סוף ע"ד כתבו דיש לנקוד בחו'לם יע"ש ונראה בעינינו שלא לכתוב שם שלום כלל יען הוא שם אבי המתגרשת ויש להקל שלא לכותבו והגם דהרב ג"פ כתב שלום בן אברהם היינו משום שהיה שם המגרש. אבל כאן בנ"ד שהוא שם אבי המתגרשת לא כתבנו את שמו. ועיין להרב מזבח אדמה דל"ב ע"ד שכ' בשם שלום שהוא שם אבי המתגרשת שאם ירצו להשמיטו יותר טוב יע"ש וגם דכשאנו כותבין בת שלום אין אנו מזכירין שם אבי אביה כדי שיכירו אם הוא שלום בשורי'ק או בחו'לם וכמ"ש הרב גט פשוט ז"ל והשתא כשאין אנו כותבין שם אביה יצאנו ידי חובת כולם והגם דמנהג עירנו יע"א הוא לכתוב שלום בלי נקודה וכמ"ש לעט"ר מ"מ בסדר הגיטין מכ"י סי' צ"א יע"ש שהאריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו מ"מ היינו דוקא בשם המגרש דאי אפשר בלאו הכי כי לא להזכיר שמו. האמנם בשם אבי המתגרשת דלסיבה קלה כבר נהגו הרבנים הקודמים דאין מזכירין את שמו כלל. ועיין לעט"ר מ"מ הי"מ הגדול בסדר הגטין סי' פ"א וגם אנחנו הלכנו בעקבותיהם. וגם כתבנו בונולא בשני ווי"ן ואל"ף לבסוף יען שהוא שם לעז וכמו שכתב הרב מכתב מאליהו ז"ל בקו' הגיטין סי' כ"ג הביאו הרב לחם שלמה ז"ל וכן כ' הרב הי'ם הגדול ז"ל בס"ה מכ"י סי' צ"ב. והעדים היו יצחק (קורי) בן חיים בן יאודה. ויצחק בן מאיר ן' שושן) ושלשנו את שם העד הראשון יען המגרש שמו חיים וד"ל . והדיינים היינו כמוהר"מ הכהן נר"ו וכמוהר"א הכהן ארייאש נר"ו ואני הצעיר עמהם.