שולחן המלך על הרמב"ם נח

משם הירוש' אבל לא אח ע"י אחותו וכו' יגע ולא מצא. ועינא דשפיר חזי דשני החילוקים הללו סדורות ובאות בירוש' דפרק אעפ"י כנז"ל. ועיין להרב אהלי יצחק בונאן ז"ל בחי' לכתובות על ד' ק"ב ע"ב בגמ' גופא א"ר גידל וכו' שהרגיש במ"ש התוס' בקידושין בשם ר"ת לחלק בין אב לקרובים שכבר הוזכר זה בירוש' עי"ש. והיא תמיהת עט"ר מז"ה המחבר ז"ל ומהתימא שלא הרגיש שגם מה שכתבו שם התוס' בשם ר' חננאל ז"ל איתמר בירוש' להדייא ככל הנז':

) וראיתי בהגהות מיימו' שם שהביא משם רבני צרפת ז"ל שהביא רבינו שב"ט ז"ל דהא דאמר ר"ג כמה אתה נותן וכו' דהן דברים הנקנין באמירה דאבי החתן ואבי הכלה לאו דוקא אלא כל אדם שוין בדבר שלא דברו חכמים באבות אלא בהווה וכל הנמצאים בעיסקא דזווג וכו' ודבר זה אנו למדין מערב שכן אמרו חכמים מאי טעמא ערב משתעבד בההיא הנאה וכו' ומטעם זה למדנו שלאו דוקא אבי החתן וכו' אלא כל אדם שוין בדבר זה לקנות באמירה וכו' ורואה אני שב"ט דקסברי רבותי' החתומים למעלה דהא דאמרי' בפ' ג"פ בסו' ואף במס' גטין הלכתא ערב דכתובה אפי' אית ליה לבעל לא משתעבד מ"ט מצוה הוא דעבד ולאו מודי חמריה דוקא בשעת כתיבה. אבל בשעת קידושין משתעבד וצ"ע עכ"ל:

ולע"ד אחרי המ"ר לק"מ ואפ' דסברי רבותי' הצרפתים ז"ל דערב דכתובה לא משתעבד אפי' בשעת קידושין והיינו טעמא כיון דהאי ערב דכתובה אינו משלם אלא לאחר הנשואין או כשיגרשנה הבעל או לאחר מיתת בעלה נמצא דכבר קיים מצות הזויווג על ידו וגם לטובתה נתכוון דטב למיתב טן דו וכו' כמ"ש רש"י ז"ל שם בב"ב דקע"ד ע"ד ד"ה מצוה וכו' אבל בהך מימרא דרב גידל דלא עסיקינן אלא קודם נשואין כדאמרי' כמה אתה נותן וכו' עמדו וקדשו קנו וכו' ואלו הדברים שפסקו צריך כל אחד ליתנו קודם הנשואים ואם לא יתנם לא יזדווגו זה עם זה ואם כן לא עשה מצוה כלל אז אמרי' דמדין ערב משתעבד אפי' אדם אחר באמירה (אה"ן ס"ט ולענ"ד נראה דגם רשב"ט ז"ל עיקר חילוקו כך הוא דערבות דשעת נשואין שכבר קידשה מקודם ועתה באים לכתוב הכתובה חשיב ערב דמצוה. אבל בשעת קדושין כלומר כמה אתה נותן לבנך שהן באים עתה לעשות פסיקה ביניהם ואם ישתוו יעשו העניין ואם לא ישתוו אין כאן ביטול זיווג אלא שלא יזדווגו מעיקרא לא חשיב ערב דמצוה ושפיר משתעבד. והגם דדברי רשב"ט ז"ל באו בקצרה מ"מ ילמד סתום מן המפורש דהכי איתא במרדכי פ' הנושא גבי מימרא דרב גידל וז"ל כמה אתה נותן לבנך כו"כ וכו' מדקדק רבי' שמואל דוקא עמדו וקדשו מתוך הדברים ועשו קדושין כדמשמע לשון עמדו ואומר ר"י שאין זו ראיה שדרך התלמוד לומר כן כדאמר בפ' ב"ש קטנה שלא מיאנה ועמדה ונשאת והרא"ם פי' כר' שמואל דהיכא דהפסיקו לא קנה וראיה מדתנן לקמן בפ' ב' דייני גזירות הפוסק מעות לחתנו וכו' תמתין ותשב עד שתלבין ראשה אלמא דהוא יכול לחזור ולא נר' לרבינו ברוך ז"ל די"ל דהתם דלא קנה עד שעת נישואין וכו' ובערבון ובפ' ג"פ אמר משה בר עצרא ערב וכו' ופריך והא ערב לכתובה לא משתעבד ומשני קבלן היה אבל מהאי טעמא כמה אתה נותן לבנך לא פריך מידי וי"ל דלא קבל עליו מקמי קדושין אבל מקמי נישואין לא רצתה לינשא עד שנעשה לבנו ערב וכו' הרי להדייא דמחלק בין ערב דשעת נשואין לערב דקודם קדושין כדברי רשב"ט ויהיב טעמא למלתא דקודם קדושין לא חשיב דבר מצוה וכדברי עט"ר מז"ה המחבר ז"ל. ועיין להריב"ש ז"ל בסי' שמ"ה ולהרב פרח מטה אהרן ז"ל בח"א סי' כ"ח דס"ח ע"ד בחילוק השלישי:

) עוד כ' שם רשב"ם וז"ל וכמדומה שהירוש' חולק על רבותי' שנמצא בספר חפץ בפ' אעפ"י וכו' וכן האב פוסק ע"י בתו וכו' ולא אמה ע"י בתה ולא אח ע"י אחותו אפי' נערה משמע בהדייא דוקא אב ולא בעל לאשתו כ"ש אדם אחר וכו' עכ"ל. עיין בירוש' שם דבפירושא איתמר דע"י אחר לא יע"ש ומ"ש דמשמע מהירוש' דדוקא אב ולא בעל לאשתו לענ"ד לא מכרעא דאדרבא נקט אב וכ"ש שעל (אה"ן ס"ט עיין להרב פני משה ז"ל בפי' הירוש' דפרק ה' די"ט ע"א ד"ה ובלבד וכו' ובמראה הפנים שם בחילוף הגירסאות:

) ה' גירושין פ"ו פ"ו הי"ו שליח שנטל הגט וכו' ואמר לו גט ששלחתי עמך בטל הוא וכו' עיין להתוס' בגטין דל"ב ע"א ד"ה גט שנתתי לך בטל וכו' ועיין מה שהקשה מוהריב"ל ז"ל כאן דלמה הוצרכו לתרץ תירוצים אחרים מאחר דהתירוץ דאי נמי מלתא דפשיטא היא ועי"ש מה שתירץ. והרב בני חיי ז"ל בתי' ד"ח כתב דמה שתירץ מוהריב"ל ז"ל הוא דוחק ותירץ הוא ז"ל דמעיקרא אסיקו אדעתייהו דמדנקט והגיע בשליח משמע דוקא שליח ולא ב"ד דאי לאשמועינן דלא נימא לצעורה קא מכוין ליתני ונזדמן אצל ב"ד דהוה אמינא כיון שלא רדף לעשות ב"ד ע"כ לצעורה קא מכוין קמ"ל לזה תירצו עכ"ל. ולענ"ד נראה דגם זה דוחק דהיכי אסיק אדעתייהו לומר דליתני ונזדמן אצל ב"ד וכו' דהא אי הוה תני הכי הוה אמינא דדוקא כשנזדמן אצל ב"ד אמרי' דלא לצעורה קא מכוין כיון דעכ"פ בטל הגט זה בפני ב"ד אבל אם הוא מגיע בשליח הוה אמינא דלצעורה קא מכוין כיון דהוא עשאו שליח ולא רדף אחריו אלא מאליו הגיע בו ודאי דלצעורה קא מכוין ולע"ד נראה דהוצרכו התוס' לתרץ תירוצים אחרים משום דלהתירוץ אי נמי יש להקשות דלתני תרוייהו השולח גט לאשתו ובטלו בפני ב"ד או הגיע בשליח וכו' לזה תירצו הני תירוצי. ועיין להרב ברוך אנגי'ל ז"ל שתי' באופן אחר יע"ש. (אה"ן ס"ט עיין להרב הגדול בס' גבול יאודה ז"ל בחי' לגיטין ע"ד התוס' הנ"ל: