שולחן המלך על הרמב"ם נז

את בתו וכו' מאי לאו כה"ג שמה שמתחייב הוא בזה האופן דהיינו אני מקבל עלי כו"כ ואינו חותם וכמ"ש רש"י ז"ל שם לא כן ר"י ורשב"ל תרויהון אמרין הכותב שטר חוב לחברו בחזקת שהוא חייב לו וכו' אינו חייב ליתן לו דבין ר"י ובין רשב"ל תרוייהו סבירא להו דאם כ' אדם לחבירו הרני חייב לך מנה בשטר ומסרו בפני עדים דאינו חייב ליתן לו כלום. וכבר הקשה הרי"ף ז"ל דזה הוי הפך הש"ס דילן דבש"ס דילן מביא דר"י ס"ל דחייב והביאו הרב פני משה והרב שדה יאושע ז"ל שם יע"ש. ומשני רוצה הוא ליתן כמה וליקרות חתנו של פ' וכו' הכוונה הוא לומר דבההיא הנאה דרוצה ליקרות חתנו של פלוני מתחייב בכי האי גונא שכותב לה ובהא מודה ר"י ורשב"ל דחייב כיון דאיכא האי הנאה ואח"ך מביא תני כשם שהבעל פוסק כך האב פוסק אלא שהבעל מזכה בכתב הכונה הוא דאם כתב לה כה"ג דאמרו ר"י ורשב"ל דאינו חייב באינשי דעלמא בבעל חייב כיון דאיכא לו הנאה והאב אינו מזכה אלא בדברים הכונה דאינו מועיל באב כתב כזה אלא צריך בדברים הקנייה דהוא יותר טוב מכתב כזה וכמ"ש שם בש"ס דילן כשהקשו לר"ל ממתני' דהנושא וכו' מאי לאו כה"ג ותירצו לא בשטרי פסיקתא וכדרב גידל וכו' נראה משם דדברים הנקנין באמירה הם יותר טוב מאם כתב לה כזה וא"כ באב אינו מועיל אלא דברים הנקנין באמירה והכי דייק לישנא דירוש' דקאמר תני כשם שהבעל פוסק כך האב פוסק דמשמע דהוה ס"ד דהאב אינו יכול לפסוק כמו הבעל ואצטריך למימר כשם שהבעל פוסק כך הוא האב. ואם הכונה הוי כמו שהבין הרב שער המלך ז"ל לא היה צריך למינקט בלשניה הכי כשם וכו' אלא הכי הו"ל למימר . האב אינו מזכה אלא בדברים והבעל מזכה בכתב גם דייק הכי ג"כ מדנקט אלא שהבעל מזכה בכתב והאב אינו מזכה אלא בדברים דנראה דהאב אינו יכול לזכות בכתב אלא בדברים ואם כדברי הרב ז"ל היה צריך לומר שהבעל אינו יכול לזכות אלא . בכתב והאב מזכה בדברים זהו מה שנלע"ד לומר בדעת רבינו הרמב"ם בדברי הירוש' אלא דצריך לדעת למה לא פסק רבינו ז"ל דכשפוסק הבעל עם האשה דיכול לפסוק אפי' כשכתב לה חייב אני לך כו"כ בלי חתימה ומתחייב בכך. ואפ' לומר דס"ל דפליג תלמודא דידן עם הירוש' בזה. ואפ' לומר ג"כ דכיון דנקטינן כתלמודא דידן דר"י פליג עם רשב"ל וס"ל דחייב אני מנה לך בשטר הרי הוא חייב והלכה כר"י ופסקו הוא ז"ל בהל' ולפיכך לא הוצרך לכתוב כאן דכשכתב כתב כזה דחייב דק"ו הוא מאיש אחר. ועיין בס' מגילת ספר בעשין מ"ח דס"ד ע"א שפי' פי' אחר בדברי הירוש' וע"ש שהוא קצת דחוק דהלשון דאינו מזכה אלא בדברים אינו מדוקדק יע"ש:

ולעיקר קו' הרב שער המלך ז"ל אפ' לחלק באופן אחר ולומר דהא דאמרי' בירוש' כשם שהבעל פוסק כך האב פוסק אלא שהבעל מזכה בכתב והאב אינו מזכה אלא בדברים היינו דוקא בתוס' שמוסיף לה הבעל מדיליה בלתי שישאלו ממנו לכך צריך לזכות בכתב אבל כשמתנין ביניהם תנאים קודם הקידושין כמה אתה נותן לי וכו' כמ"ש הרמב"ם ז"ל וקידשו אח"ך אינו צריך קניין ונקנין באמירה והרמב"ם ז"ל איירי בכי האי גונא ודוק כי קצרתי וכן נראה ממה שהביא הר"ב בשי' מקו' בכתו' פ' אעפ"י דנ"ה ע"א על הא דאמרי' אמר לעדים כתבו וחתמו והבו ליה קנו מיניה לא צריך אימלוכי ביה לא קנו מיניה צריך אימלוכי ביה הביא משם גאון וז"ל פי' אמר לעדים כתבו כך וכך תוס' והבו ליה וכו' ואית מן רבנן קשישי דפריך על פירושא דהני מילי באמירה בעלמא מקניין ולא אמרי' דקניין גומר בהו ופירוקא דהאי פירכא דהיכא דאמרי' עמדו וקדשו קנו וכו' גבי כמה אתה נותן לבנך כמה אתה נותן לבתך אבל לגבי בעל דכתב לאשתו לא מקני באמירה בעלמא אלא בכתיבה והקנאה ובירוש' כשם שהבעל פוסק כך האב פוסק אלא שהבעל מזכה בכתב והאב אינו מזכה בכתב אלא בדברים ובלבד דברים שהן נקנין באמירה וכו' עכ"ל משמע מהך תירוצא דמה שנאמר בבעל דמזכה בכתב היינו בתוס' שמוסיף מדעתו ודוק:

(אה"ן ס"ט עיין להרב אבני מלואים הנ"מ לרב אשכנזי על ש"ע אה"ע בסי' נ"א שיישב קושיית הרב שער המלך ז"ל קרוב לדברי הרב עט"ר מז"ה המחבר ז"ל:

) הי"ד בד"א וכו' בנשואין הראשונים וכו' אבל אח שפסק לאחותו וכו' לא קנו. כ' הרב המגיד ז"ל בירוש' אבל לא האח ע"י אחותו ולא אשה ע"י בתה ואפי' היא קטנה ונזכר בהלכות עוד שם אמרו בירוש' הפקחין היו כותבין ותני עלה ובלבד מן הנשואין הראשונים וע"ז סמך רבינו וכן ראיתי כתוב בשם הר' אלפסי שכ' כן בתשו' עכ"ל ויש להרגיש איך לא הזכיר ג"כ דברי התוס' דכתובות דק"ט ע"א ד"ה תשב עד שתלבין ראשה שכתבו שני הדינים הללו בשם הירוש' דריש אעפ"י שנאמרו שני הדינים בזה אח"ז דדוקא בנישואין הראשונים ודוקא באב ע"י בתו ולא אשה ע"י בתה ולא אח ע"י אחותו ואילו הרב המגיד ז"ל מייתי הירוש' דריש פ' הנושא הלה דהפקחין היו כותבין דלא איתמר התם אלא דינא דנשואין הראשונים דוקא ברם דינא דלא אח ע"י אחותו סמך על מה שהביאו ההלכות בשם הירוש'. ועל התוס' ז"ל יש להרגיש דבקידושין ד"ט ע"ב ד"ה הן הן הדברים הנקנין באמירה כתבו בשם ר' חננאל לחלק בין נשואין ראשונים לנשואין שניים ושוב כתבו בשם ר"ת לחלק בין אב לשאר קרובים עי"ש. וקשה טובא דשני החלוקים הללו איתמרו בירוש' בהדייא בריש אעפ"י וכמו שהביאוהו התוס' עצמן בכתו' דק"ט כנז':

אה"ן ס"ט עיין בהגהה שסביב המגיד משנה ז"ל שעל מ"ש הרב המגיד בירוש' אבל לא אח ע"י אחותו וכו' כתב וז"ל יגעתי ולא מצאתי הירוש' הזה עי"ש. וזה גרם לו מכת שה"ה ז"ל לא הביא אלא הירוש' דפ' הנושא דהתם לא איתמר אלא הך דינא דובלבד מן הנשואין ראשונים ולהכי קאמר דזה שהביא הרי"ף בהלכות