שולחן המלך על הרמב"ם נא

ז"ל י"ל עליהם כדכתיבנא. ועיין להר' זכור לאברה' אביגדור ז"ל בחי' לכתובות ע"ד התוס' ז"ל הנ"ל דב"ד של כהנים יע"ש). ועיין להרא"ה ז"ל והביא דבריו הר"ב בש"מ שם בר"פ אעפ"י דבאמיר' בעלמ' נתחייב בתוספת וכן כ' שם בשם רש"י ז"ל מ"ק ועיין בפ' הכותב דפ"ט ופ"ק דמציעא דטו"ב ע"ב וכדברי רש"י ז"ל שם ד"ה מאי גובה את הכל ודוק (ועיין בדרשות' מה שפי' בזה:

) פי"א ה"א הנוש' בתול' שנתאלמנ' או שנתגרש' או נחלצה וכו' כתובתה מאתים וכו'. הנה הכי תנן בכתובות ד"י ע"ב בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרוש' וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים וכו' ע"כ. . והתוס' ז"ל בד"ה בתולה אלמנה כתבו וז"ל נראה לפרש דלרבותא נקט חלוצה דסד"א כיון דשומרת יבם לא מחסרא כניסה לחופה שהרי יבמה יבא עליה בע"כ וה"א דכנשואה דמייא קמ"ל עכ"ל. וצ"ל דסבירא להו דתנא לא זו אף זו קתני דאל"כ תיקשי אמאי נקט אלמנה וגרושה ליתני חלוצה וכ"ש אלמנה וגרושה אלא ודאי דס"ל דלא זא"ז קתני. וכן כתב הר"ב ז"ל בשי' מקו' וז"ל בתולה וכו' לא זו אף זו קתני ל"מ בתולה אלמנה דלא בטל חינה כלל אלא אפי' גרושה וכו' ול"מ גרושה וכו' אלא אפי' חלוצה וכו' יע"ש:

ולכאורה נראה דזהו הוי הפך מ"ש התוס' בריש האיש מקדש דבשתי תיבות לא שייך לומר לא זו אף זו קתני וא"כ היאך סביר' להו הכא דהוי דומיא דבו ובשלוחו דאמרינן לא זא"ז קתני. ולדעת הרב בצלאל ז"ל נוכל לומר דלא ס"ל האי כללא וכמו שהביא הרב מוה"ד מוהר"י אזולאי ז"ל בס' יעיר אזן מערכת הז' אות וא"ו יע"ש דפליגי על האי כללא גדולים ואחרונים אבל התוס' ז"ל דסברי האי כללא מה יענו:

ולענ"ד נראה לומר עם מה שראיתי למוהר"ש אלגאזי ז"ל בספר יבין שמועה דכ"ט ע"ב וז"ל ולעיקר קושייתו וכו' ובזה ג"כ הוא דעת התוס' ז"ל דעד כאן לא אמרו דבב' תיבות לא שייך זו אף זו אלא כגון ההיא דפ"ב דקידושין דמלבד דמלת בו אתייא בכל שכן דבשלוחו קשה נמי דמלת בו בפני עצמה ליכא ריבותא כלל דאי הוא לא מקדש מאן מקדש אבל בההיא דשבוי דהסול והסיר' נהי דאעפ"י דאי הוה תני סול וסירה הוה שמעי' מחט מ"מ אף בחלוקת מחט בפני עצמה איכא רבותא וכו' עכ"ל יע"ש ואפשר שזהו דעת התוס' כאן דאעפ"י דאי הוה תני חלוצא הוה שמעי' אלמנ' וגרושת מ"מ אף בחלוקת אלמנה בפני עצמ' איכ' רבותא כיון דעכ"פ נתאלמנה הו"א דבטל חינה ולית לה אלא מנה ולפיכך אמרי' בכה"ג לא זא"ז אף בב' תיבות ואפשר דגם הרב בצלאל ז"ל סובר זה ודו"ק. (ועיין למו"ר דודי ז"ל בס' משק ביתי במע' הז' סי' קפ"ד. ועיין להרב מ"ד נר"ו בנח"ל ח"א וח"ב וח"ג:

) ה"ח כל בתולה וכו' והמתייחד עם ארוסתו קודם נשואין וכו' הכי תנן בכתובות ד' י"ב ע"א האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים וכו' ובגמ' קאמר מדקתני האוכל מכלל דאיכא דוכתא דלא אכיל אמר אביי ש"מ ביאודה נמי מקומות מקומות יש ע"כ והקשה הרב לחם אבירים ז"ל דאיך דייק מכלל דאיכא דוכתא ומקומות מקומות יש הא ליכ' למיד' אלא דאיכא מאן דלא אכיל ובכל המקומות וצ"ע עכ"ל. ועיין להרב זרע יצחק ז"ל שתירץ דלק"מ דלא שייך למידק כן דפשיטא הוא יע"ש. ועיין להריטב"א ז"ל והביאו בשי' מקו' דכ' דאביי בא להכריע ולומר דודאי בעי תנא לומר דאיכא ביאודה דוכתא דלא אכלי כלל ומקומות מקומות יש דאי כולהו אכלי משום דאיכא מיעוט מקום דלא נהיגי כמנהג מקומם לא הו"ל למיתני האוכ' אדרב' היה לו לומר מי שלא אכל אצל חמיו ביאודה יכול לטעון וכו' אלא ודאי כדאמרן וכו' יע"ש שטעמא טעים למה היכא דאיכא דוכתא דלא אכלי מהני להו מנהגם אבל משום מיעוטא לא מהני להו מיעוטא ודינם כרוב יע"ש. הרי בהדיא שהריטב"א ז"ל כ' הפך הר' לחם אבירים ז"ל והר' זרע יצחק ז"ל:

פי"ו הי"א כשמשביעין ב"ד או היורשין וכו' אין משביעין אותה אלא חוץ לב"ד ה"ה ז"ל הביא לנו פי' רש"י מפ' השולח דל"ה ע"א שהשבועה שהיא חוץ לב"ד היא כעין היסת שלא בשם ושלא בנק"ח. . וכן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ודעת רבינו אין נראה כן שלא ביאר עכ"ל. . משמע מדבריו דפשיטא ליה דשבועה שהיו משביעין אותה בתחילה בפני ב"ד היתה בנק"ח הגם שאינה דאוריי' אלא שבוע' המשנ' אלא שכשנמנעו מלהשביע' בב"ד והיו משביעין אותה חוץ לב"ד הוא דפליגי דלדעת רש"י והרמב"ן והרשב"א היתה שלא בנק"ח ורבינו שלא ביאר נראה דס"ל דתקנה לא זזה ממקומ' וכמו שתחי' התקנה כשהיתה נשבעת בב"ד היתה בנק"ח וכמ"ש להדיא רבינו הרמ' ז"ל לעיל בה"ד וכן התקינו וכו' עד שתשבע בנק"ח וכו' כמו כן נמי גם אח"ך שמשביעין אותה חוץ לב"ד היה היה בנק"ח. מיהו מדברי רש"י ז"ל בפרק הכותב דפ"ח ע"א משמע דס"ל דעיקר תקנה דשבועת המשנה למאי דמסיק רבא התם דאינה אלא מדרבנן לא בעי נק"ח. וכבר תמהו התוס' ז"ל שם והרא"ש ז"ל שם בפרק הכותב. ע"ד רש"י ז"ל דסתר דידיה אדידיה והעלו דגם שבועת המשנה שהיא דרבנן בעי נק"ח . ועיין להתוס' ז"ל בשבועות דל"ח ד"ה לאתפוסי חפצה ובדברי מוהרש"א ז"ל בח"ה שם ע"ד התוס' הנז' דמשמע קצת מדבריהם דלא פשי' להו מילתא דבכל מיני שבועות בעי נק"ח ע"ע:

וראיתי להרב זרע יצחק ז"ל בחי' לגיטין שם שכ' ליישב לשון רש"י שם דקרי לשבועת הדיינין שבועת התורה והתוס' כתבו דשבועה דרבנן היא וכן הוא האמת דשבועת אלמנה דרבנן וע"ז תירץ דדעת רש"י ז"ל כדעת הגאונים ז"ל דס"ל דשלשה שבועות הן שבועת המשנה ושבועת התורה ושבוע' דרבנן שהיא שבועת היסת דר' נחמן ושבוע' המשנה יש לה תכסיסי תורה עיין בפוסקים א"כ שבועת אלמנה שהיא שבועת המשנה מיקרי של תורה ע"כ. ואחהמ"ר יש להרגיש עליו דאיך ניח"ל לפ' בדעת רש"י ז"ל דשבועת אלמנה קרי לה של תורה מאחר דמסיק רבא בפ' הכותב דלא הוי אלא