שולחן המלך על הרמב"ם מט

ועיין להרב חלקת מחוקק סק"ד שכתב דבסי' ל"ז חזר בו עי"ש. והרב יד אהרן ז"ל בהגהב"י אות י"ג כתב משם הרב צבי אשכנזי ז"ל בסי' קט"ו דליכא כאן חזרה דמי שמיקל שם היינו בצירוף טעם אחר שהיה שם עכ"ל. ולי נראה דגם הכנה"ג ז"ל דעתו הוא ג"כ כדעת מוהר"ר צבי ז"ל דהנה באות ז' הביא משם מוהר"ם מפאדווה ז"ל דאפי' כשהאש' מכחשת חשש להחמיר וכמש"ל ובאות ט"ו כתב דאפי' אם נרצה לחוש לעד אחד בשטר אם היו שנים ונמצא א' מהם קרוב או פסול מצורף לזה שהאשה מכחשת אין לחוש לקידושין וכדברי הר' המחבר ז"ל כ' הר"מ מפאדווה ז"ל בסי' ל"ז עכ"ל. הרי נראה בהדייא דדעתו ז"ל כדעת הרב צבי ז"ל:

וראיתי למרן החבי"ב ז"ל בס' דינא דחיי בד"ך ע"ב שכ' וז"ל ועוד נ"ל להביא ראיה לדברי הרב המחבר ז"ל מהא דגרס' בפ"ב דכתובות דכ"ב ע"ב שנים אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה הרי זה לא תנשא ואם נשאת לא תצא ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת תצא מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רב פפא תרגמא בע"א ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנוייה קא מסהדי והאי דקאמר נתקדשה הו"ל חד ואין דבריו של אחד במקו' ב' ע"כ הרי משמע דטעמא משום דאידך אמר לא נתקדשה הא לא אמר כלום אסרינן לה אפומא דע"א דאמר נתקדשה. . ואין זו ראייה מוכרח' דהתם ר"פ אמר לה ור"פ אזיל לסברתיה דס"ל דחוששין לקידושין אי נמי איכא לדחיי דהתם ע"א או' נתקדשם בפני ב' ומתו או הלכו למדינת הים עכ"ל. ותמהני עליו טובא אחהמ"ר אחר דבקי בחדרי תורת איך אישתמיט מיניה דמר דברי התוס' ז"ל שם בד"ה תרוייהו בפנויה וכו' שנרגשו מזה ותירצו די"ל כגון שאנו יודעים שזרק לה קידושין ומספק"ל אי קרוב לו או קרוב לה. וח"א וכו' וח"א וכו' דכיון דודאי זרק לה הקידושין לית לן למימר אוקמה החזקתה א"נ כגון שהיה נרות דולקות ומיטות מוצעות שהיה עומד לקדש וע"א או' וכו' וע"א אומר וכו' באותה שעה עכ"ל . הרי. בהדיא דמה שנרגש הרב ז"ל כבר ישבו התוס' ז"ל. וגם רבו מוהרימ"ט ז"ל בח"ב סי' ג"ם מאה"ע נרגש מזה וכתב וז"ל והא דתניא בפ"ב דכתובות ומוקמי' לה בע"א או' נתקדשה וכו' התם לא מיירי שאין שם אלא הם אלא כדכתבו התוס' שם כגון שזרק לה קידושין וכו' יע"ש והוא פלאי להרב ז"ל . ועל מה שתיר' הרב ז"ל איכא למשדי ביה נרגא אי בפי' ראשון דכתב דהתם ר"פ אמר לה ור"פ אזיל לשיטתיה דחוששין לקי' דהא גירסתיה הוא אמר אביי וכו' אלא שמצאתי מי שגורס רב וא"כ לפי תי' זה מה יענה לגורסין אביי. ובתי' ב' ג"כ יש לי לעמוד שכמדומה שהוא מחלוקת בפוס' ולאו כ"ע מודו בה . ועיין בטור אה"ע סי' מ"ז מ"ש הב"י ז"ל שם. ועיין להתה"ד ז"ל ס' רי"ב שנרגש מהך סוגייא דפ"ב דכתובות והביא דברי התוס' שכתבו שם . ועיין להרא"ם ז"ל בח"ב סי' ל' שהאריך הרחיב בהך סוגייא דעד אחד אומר אומר נתקדשה וכו' עם סוגייא המקדש בע"א יע"ש ברוח' עיונו ושם ג"כ מביא החילופי גרסאות שכתבנו לעיל מר"פ לאביי ולא ידעתי איך נעלם כל זה למרן החבי"ב ז"ל שם בס' דינא דחיי. ושם הרא"ם ז"ל בתשו' הלזו הכריע דאי אפשר לומר בע"א אומר נתקדשה וכו' דאיירי בכ' מודים אלא איירי במכחשת דאליבא דכ"ע אין חוששין. (אה"ן ס"ט עיין להריטב"א ז"ל בחי' לקדושין לדס"ה ולהר"ן ז"ל בכתובו' על דכ"ג ועיין להרב דברי יוסף ז"ל בס' י"ז:

) ובהיותי בזה חמותי ראיתי מה שנסתפק מוהריב"ל ז"ל בח"ג סי' פ"ה באשה שאמרה נתקדשתי בפני פ' ופ' ובאו העדים ואמרו שלא נתקדשה בפניהם וכו' וממקום אחר יראה דאפי' שהעדי' מכחישים אותה ואומרים שמעולם לא נחקר' בפניהם היא נאמנת על עצמה לשוויה נפשה חתיכה דאיסורה ואמינא מההיא דפ' שבועות הדיינין דאמרי' דמי שאמר לויתי ובאו עדים ואמרו שלוה ופרע אפי"ה חייב לפרוע דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ונדון דידן נראה דדמייא לההיא דהתם דאע"ג דהעדים מכחשין אותו ואומרים שפרע אפי"ה הוא נאמן על עצמו שאמר שלא פרע דכל האומר לא לויתי וכו'. הכא נמי אע"ג דעדים מכחישין אותה ואומרים שלא נתקדשה בפניהם היא נאמנת על עצמה לומר שנתקדשה בפניהם עכ"ל. ועיין להרב כנה"ג ז"ל באה"ע בסי' מ"ב בהגה"ט אות יוד' שהביא הך דינא וז"ל אמרה נתקדשתי בפני פ' ופ' והעדים מכחישים אותה נראה מדברי מוהריב"ל ז"ל דשווייה נפשה חתיכא דאיסורה ע"כ ועיין להרב יד אהרן ז"ל שם בהגה"ט אות ב':

ואחר אלף מחילות ואחרי התאבקי בעפרות. רגליו לענ"ד נראה דיש להשיב על ראיתו דהנה כל חולי דהרב ז"ל הוא מההיא דפ' שבו' הדייני' דכל האומר לא לויתי וכו' והנה מצאנו ראינו שרש"י ז"ל שם בד"ה כאומר וכו' כ' וז"ל כאומר לא פרעתי דמי דכיון דלא לוה לפי דבורו לא פרע והרי יש עדים שלוה נאמנין הם על הלואה ואינן נאמנין על הפרעון דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי עכ"ל נמצא דכפי דברי רש"י ז"ל מה שהעדים אינן נאמנים והוא נאמן היינו מטעם דהודאה ב"ע כמאה עדים דמי וא"כ בקידושין דלא אמרי' הודאה בע"ד וכו' ודאי דהעדים נאמנין והיא אינה נאמנת וכדאיתא בקידושין דס"ה ע"ב עלה דהמקדש בע"א דקאמר התם מאי הוי עלה רב כהנא אמר אין חוששין לקידושין ור"פ אמר חוששין אמר ליה רב אשי לרב כהנא מאי דעתיך דילפת דבר דבר ממון אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אף כאן הודאת בע"ד וכו' א"ל התם לא קא חיבה לאחריני הכא קא חייבת לאחריני ע"כ ופירש"י ז"ל לא קא חייבא לאחריני אינו חייב לאחריני אינו חייב לאחרים בהודאתו זו שאין נפסד אלא הוא הכא קא חייבה לאחריני שקרובותיה. נאסרו בו וקרוביו נאסרו בה עכ"ל. הרי בהדיא דבקדושין לא אמרינן הודאת בע"ד וכו' וא"כ כיון שהעדים מכחישין אותה ודאי דהם נאמנים ולא נאסרה על פיה כי לא מפיה אנו חיין בקידושין משום דילפי' דבר דבר. מממון ודו"ק: