שולחן המלך על הרמב"ם מח

השלחן ז"ל שם כתב וז"ל קצת האחרונים חששו להחמיר וכן כתב מוהר"מ מפדווה ז"ל בסי' ל"ב ומוהר"י מינץ ז"ל סי' י"א וכבר כתבתי תשובת החכמים שהסכימו כן ומוהריק"ו שכן נראה מדבריו והגמ' וכו' עי"ש. וכן ראיתי לעט"ר מוה"ר נר"ו גופיה שם בדמ"ג ע"ב שכתב דהא איכא שלמים וכן רבים דסברי הכי ע"ש. וא"כ לא נפלאת היא ולא רחוקה. לומר דגם הרב החינוך ז"ל הכי ס"ל ואפי' אי נימא דאין זה כ"כ פשוט בדעתו כיון שלא ביאר מכל מקום גם נהקל ולומר דס"ל בפשיטות דאין חוששין לקידושיו ליכא הוכחה לע"ד ועיין להגאון ה' משנה למלך ז"ל בפרקין מה שהצ"ע להגאון הריב"ש ז"ל שבסי' י"ד ורס"ו יע"ש וכ"כ קשה להרב מוהר"ש צרור ז"ל בחוט המשולש אשר בס' התשב"ן ז"ל בסי' ד' ד' ועיין להגאון הרב בעל או"ת בס' בני אהובה על הרמב"ם. ועיין להרב משאת משה ח"ב מאה"ע סי' ד' דכ"ו ע"ד ולהרב בד קדש ז"ל אשר בס' כבוד יו"ט ז"ל בדרוש א' לנשואין. ולהרב סם חיי ז"ל סי' ו' וז' ועיין בס' דברי יוסף ז"ל בסי' מ"ד דפ"ז ע"ד יע"ש. ועיין להרב ערוך השלחן ז"ל שם בסי' מ"ב אות ז' וח' ועיין עוד להרב דברי יוסף שם מה שאסף וקבץ סברות הפוס' ז"ל החולקים עם הרב התשב"ץ ז"ל דעד הקרוב הוא פסול מדבריהם כמ"ש הרמ' יע"ש. וזהו מנגד להרב מוהר"ש צרור ז"ל בסי' הנז' כיע"ש . גם עיין עוד לעט"ר מוה"ר מרן החבי"ף נר"ו שם בס' חיים ושלום בסי' כ"ב דמ"א ע"ב מה שהביא מהרב מוהרשד"ם ז"ל אה"ע סי' י"א ואחהמ"ר צ"ל דט"ס נפל בדבריו דהרואה ירא' בדברי מוהרשד"ם הנז' דמביאו להרשב"א ז"ל עם כת הפוסקים הסוברים דהמקדש בע"א א"ח לקדושיו נגד הסמ"ג וכיע"ש ועיין לה' בית המלך ז"ל בפרקין) פ"ט ה' ל"א אמר עד אחד מקודשת היא וכו'. והנה חזי הוית להרב שער המלך ז"ל בה' אישות בד' ן' ע"ב דקשיא ליה מ"ש הרא"ם ז"ל בתשו' ח"ב סי' ל' וז"ל אך את זה חזיתיה להרב הנז' ז"ל דברים תמוהים בעיני שכתב שם שיש להביא ראיה מדברי התוס' דפ"ב דכתובות דס"ל דהכחשת בעל דבר מהני וכמ"ש גבי ההיא דתניא שנים אומרים נתקדשה וב' אומרי' לא נתקדשה הרי זו לא תנשא וכו' ואוקמה אביי בעד אחד אומר נתקדשה וכו' וכתבו התוס' שם ד"ה תרוייהו בפנויה וז"ל לא הוה צריך להא דאפי' ליכא אלא ההוא דאמר נתקדשה לא תצא דאין דבר שבערוה פחות מב' משמע דס"ל דאפילו למ"ד חוששין אינו אלא כששניהם מודים דאי ס"ד דאפי' בהכחשת האשה ס"ל דלא מהני א"כ מאי אפילו ליכא דקאמרי דלמא אביי ס"ל כמ"ד חוששין אלא ע"כ לומר דהתוס' ס"ל דאפי' למ"ד חוששין אינו אלא כשב' מודים אבל כל שהאשה מכחשת לכ"ע אין חוששין ולפיכך גבי ע"א אומר נתקדשה דע"כ באשה מכחשת קמיירי דאל"כ אמאי לא תצא הא שויא נפשה חתיכה דאיסורא כתבו דלא הוה צריך להא דאפי' ליכא אלא ההוא דאמר נתקדשה אם נשאת לא תצא את"ד יע"ש. ואתמהא דאדרבא ממקום שבא יש להוכיח להפך דאי ס"ל להתוספות דכל שהאשה מכחשת לכ"ע אין חוששין א"כ איך כתבו לא הוה צריך להא דאפי' וכו' אם נשאת לא תצא ומאי אם נשאת לא תצא דקאמרי והי"ל לומר דאפי' לכתחילה תנשא. ותו דבסמוך ונראה הק' וז"ל אבל תימא אמאי לא תנשא לכתחילה דהוה לן לאוקומי אחזקה הרי מבואר דל"ק להו דתנשא לכתחילה אלא משום דאיכא ע"א המכחישו דאמרי' אוקי חד לבהדי חד ואוקי איתתא אחזקתא ואם איתא תיקשי להו בפשיטות אפי' אין כאן אלא ע"א המכחישו דתנשא לכתחי' מטעמא דעד אחד בהכחש' לאו כלום היא עכ"ל. ולע"ד נראה אחהמ"ר דאי משום הא לא איריי' והוא דכיון דהרא"ם ז"ל סובר דע"א אומר נתקדשה וכו' מיירי באומר נתקדשה בפני ובפני אחר וכמו שכתב שם בתוך התשו' הנז' ולפיכך לא מקשו התוס' דתנשא לכתחילה מטעם דע"א המכחישו דהגם דאין בעדותו כלום מ"מ למיחש מיהא בעיא דלא תנשא לכתחילה כיון דאפ' דנתקדש' בפני ב' וכמ"ש מוהרש"א ז"ל בח"ה כאן ע"ד התוס' הללו כיע"ש. ובהך טעמא נמי אזדא ליה מאי דקשיא ליה עוד שם וז"ל ותו דאי כפי דבריו ז"ל אמאי הוצרכו התוס' למיהב טעמא משום דאין דבר שבערוה ותקשי להו בפשיטות מטעמא דע"א בהכחשה לאו כלום הוא אפי' בשאר איסורים דעלמ' וכו' ע"כ ובמה שכתבנו ניחא דכיון דכאן איירינן שע"א אומר נתקדשה בפני ובפני אחר ואמרינן דלכתחילה מיהא לא תנשא דלמיחש מיהא בעייא וא"כ לא דמי לע"א בהכחשה דשאר איסורי' דעלמא ולפיכך הקשו מטעמא דאין דבר שבערוה וכו' דאי משום טעמא דע"א בהכחשה לאו כלום הוא הוה אמינא דתנשא לכתחילה ודו"ק.. וא"כ ראיה שהבי' הרא"ם ז"ל מדברי התוס' ז"ל היא ראיה נכונ' כראי מוצק . ועיין למוהריב"ל ז"ל בח"ב סי' ז'. ועיין להרב תה"ד ז"ל בסי' רי"ב דכ' דאפי' לדברי הגאוני' דפסקו דהמקדש בע"א אין חוששין לקדושיו היינו במקום דלא הוו רק חד סהדא אצל הקידושין ולא יותר כלל בכי האי גוונא אין חוששין משום גזירת הכתוב דילפינן דבר וכו' וא"כ עובדא דידן דהוו תרתי סהדי אצל המעשה והאחד מעיד שנעשה הקדושין בפניו ובפני חבירו ואע"ג דחבירו מכחישו מ"מ לפי דבריו של זה הרי הן קידושין גמורים אם האמת כדבריו שחבירו משקר וכה"ג כ"ע מודו דחוששין וכו' יע"ש והביאו מרן ב"י באה"ע סי' מ"ב. ועיין למוהרימ"ט ז"ל בח"ב סי' ג"ם מאה"ע ועיין להרא"ם ז"ל בח"ב סי' ל' דכתב כל בתר איפכא דאדרבא כיון שיש עד אחר ומכחישו ואין שניהם מודים אליבא דכ"ע אין חוששין. ועיין למוהרח"ש ז"ל בקונטריס עיגונא סי' ט"ו וסי' י"ט:

והנה מור"ם ז"ל שם בסי' מ"ב ס"ב כ' דיש מחמירים אם מקדש לפני עד אחד אם שניהם מודים אבל אם אחד מכחיש העד אין לחוש ע"כ . ונראה דזהו דעת כל גדולי הפוסקי קמאי ובתראי וכמו שמפורש במרן ב"י ז"ל בסי' זה וכמו שאסף וקבץ מרן החבי"ב ז"ל בסי' הנז' בהגהב"י אות ז' יע"ש. זולת מוהר"מ מפדווה ז"ל בסימן ל"ב דחשש להחמיר והביאו שם מרן החבי"ב ז"ל