שולחן המלך על הרמב"ם מו

דדחו ואוקמוהו לההיא בשטרי פסיקתה אשינויי לא סמכינן ועוד דר' אשי דהוא בתרא מוקי לה בכתובו' פ' הנושא בשטרי אירוסין ממש כדר"פ ור' שרביא וכן מסתבר לר' שמחה עכ"ל. ועיין להתוס' ז"ל בכתובות דק"ב ע"ב ד"ה רבא ורבינא שכת' וז"ל תימא דלרבינא דאמר מקודשת מיבעי ליה לאוקומא לההיא דאין כותבין שטרי אירוסין בשטרי פסיקתא וא"כ מאי קמבעיא ליה לעיל דברים הללו ניתנו ליכתב תפשוט ליה מהך עכ"ל. ולפי דברי ההגמ"י בשם ר"ח נראה דר' אשי לא ס"ל כרבא ורבינא אלא תפס עיקר כר"פ ור' שרביא כנז' וא"כ להכי לא פשיט הבעיא ממאי דאוקמוהו רבא ורבינ' לההיא מתני' בשטרי פסיקתא:

והנה הר"ב בשיטה מקו' בכתובות שם כא' לתרץ לקושית התוס' ז"ל וז"ל ואפשר דבהכי מתרצתא קושיין דלרבינא נמי מתוקמ' שפיר בשטרי אירוסין ממש דאע"ג דאיהו סבר מקודשת היינו בדיעבד וכדקאמרינן כתבו וכו' אבל לכתחיל' מודה רבינא דאין כותבין אלא מדעת שניהם וכו' והלכך שפיר מצינן לאוקומא בשטרי אירוסין ממש ואפי' לרבינא ולהכי קמבעיא ליה עכ"ל:

ואחרי המחי' רבה נראה דזה לא אפשר לומר דאם איתא דיש לחלק בהכי כשמקשו בקידושין ד"ט ע"ב לרבא ורבינא דאמר כתבו לשמ' ושלא מדעתה מקודשת מהא דתנן אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם מאי לאו שטרי אירוסין ונשואין ממש. ותירצו לא שטרי פסיקתא וכו' אם כן למה לא חילקו בהכי דהא דתנן אין כותבין וכו' היינו לכתחילה ומה שאמרו רבא ורבינא היינו בדיעבד ולישמועינן רבותא אלא ודאי דאין לחלק בהכי. והכי מסתבר דאפי"ה לכתחילה סבירא להו לרבא ורבינא דכותבו שלא מדעת' דהא התם בקידושין קאמר טעמא דידהו משום דמקיש הויה ליציאה והרי בגט אפי' לכתחי' כותבין שלא מדעתה ודכוותא גבי קדושין דאין הקש למחצ' ודו"ק:

הי"ו השליח נעשה עד וכו'. הנה אם בעידי ההרשאה יש מהם קרוב לשליח או כולם כשרים העדים קרוביו להחזיקו לשליח מוהרשד"ם בח"מ סי' טו"ב ועי"ש שכת' דהיינו דוקא אם אינו נוטל שכר השליח אבל אם יש הנאה לשליח אינם כשרים להעיד יע"ש ועין להכנה"ג ח"מ ח"א סימן קכ"ג בהגה"ט אות כ"ג:

(אה"ן ס"ט עיין להר' פרי עץ חיים אביגדור ז"ל בפרקין די"ג ע"א מה שהצ"ע לדברי המרדכי ז"ל ועיין לאבי התעודה מרן החבי"ב ז"ל בס' בעי חיי בח"ב מח"מ סי' ח' ד"ו ע"ג ועיין להרב קרית מלך רב ז"ל ח"א בפרקין ד' ע"ד מה שנסתפ' וע' שם להר' בעי חיי ז"ל בד"ו ע"א ועיין להר' בית המלך ז"ל בפרקין:

) הכ"ה ונהגו העם להסדיר ברכה זו על כוס של יין או שכר וכו' הנה שליח צבור שבירך ברכת אירוסין ובירך בורא פרי הגפן ולא טעם כלום עיין להר' בארות המים בא"ח סי' י"א שכת' דלאו שפיר למעבד הכי יע"ש וכפי מ"ש שם הטעם יוצא מדבריו דאם קודם שבירך הש"ץ אמר למי שרוצה ליתנו שיכוין בברכתו שפיר למעבד הכי אעפ"י שאינו טועם המברך . אה"ן יבי"א ס"ט עיין להגאון התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' ס"ה וע"ט דשם בא הדבר מפורש באר היטב. ושתי תשובות הנז' הם מנגדות לתשו' הר"ן ז"ל בסי' ב"ן כיע"ש. ומן התימא למרן החבי"ב ז"ל בשיירי ליו"ד סי' רס"ה הגהב"י אות' שלא הזכירם לשתי תשובות התשב"ץ הנז'. ועיין להגאון מר בריה הרשב"ש ז"ל. בסי' שפ"ד. ועיין להר' באר מים חיים ז"ל בסי' א'. ועיין להגאון הר' פני יאושע ז"ל מס' נשים בקונ' אחרון למסכת כתובות בד"ב ע"ג סי' כ"ב שעמד בזה דנהגו דאחר מברך ברכת היין על הכוס והחתן והכלה שותין ממנו דא"כ היאך מברך בפה"ג כיון דאין המברך שותה ממנו והיאך יוצאין החתן והכל' בברכתו של המברך וכו' ע"ש באורך דאחהמ"ר אשתמיט מיניה כל זה ודו"ק):

פ"ד ה"ו המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו ואעפ"י ששניהם מודים ק"ו למקדש בלא עדים וכו' וכ' הרב המגיד ז"ל מסקנא דגמ' פ' האומר דס"ה ע"כ. ויש להרגיש דנהי דרבה ב"ר הונא בשם בי דינא רבה אמרי הכי מיהו במסקנא לא אסיק הש"ס בהדיא דאין חוששין לקדושיו דהא אמרי' התם מאי הוי עלה רב כהנא אמר אין חוששין לקדושיו ור"פ אמר חוששין לקדושיו. . אלא דדעת רבינו ז"ל לפסוק כר' כהנא. אמנם הסמ"ג ז"ל בעשין מ"ח כ' וז"ל גרסינן בפ' האומר אמ"ר נחמן אמ"ר שמואל המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו אפי' שניהם מודים.. וכן אמרו משמיה דרב המקדש בע"א ב"ד רבה אמרו אין חוששין לקדושיו מאן בי דינא רבה רבינו הקדוש מתוך כך פוסק בה"ג. ורב אלפס להקל אמנם בסוף הסוגייא אומר מאי הוי עלה ר"כ אמר א"ח ר"פ אמר חוששין ולא נפסק הלכה:

כמי וראוי להחמיר כך פסק הרב רבי אליעזר ממיץ. עכ"ל.. מבואר דדעת הרא"ם ז"ל לפסוק כר"פ והטור ז"ל אה"ע סי' ב"ם כ' וז"ל המקדש שלא בעדים ואפי' בפני ע"א אינם קדושין ואפי' שניהם מודים בדבר ובס' המצות כתב שחוששין לקדושין להצריכה גט ע"כ. . וגם מור"ם ז"ל במפה שם הביא סברת הסמ"ג הלזו בשם יש מחמירין ע"ש:

וראיתי להרב החבי"ב ז"ל שם בהגה"ט אות טו"ב שכ' וז"ל מדברי הרב בעה"ט ז"ל מוכח דהסמ"ג סברא דנפשיה אית ליה דראוי להחמיר אבל בתשו' כ"י לאחד קדוש שמו מוהר"י הלוי ז"ל כתב דהסמ"ג משמיה דהרא"ם קאמר וליה לא ס"ל וקרא טועים למי שיאמר שהסמ"ג סברא דנפשיה אית ליה להחמיר עי"ש. ושרי ליה מאריה דנהי דמ"ש הסמ"ג וראוי להחמי' אינן דבריו אלא דברי הרא"ם אמנם מדהביא דברי הרא"ם באחרונה ולא חלק עליו ודאי דהכי ס"ל עכ"ל. והרב יד אהרן ז"ל שם בהגה"ט אות ג' כ' וז"ל. וכן ראיתי להרב מגילת ספר ז"ל בח' עשין דמ"א ע"א שהביא דברי מוהר"י מינץ ז"ל סי' י"א שכ' ואף שה"ג מקילין מ"מ הסמ"ג הביא הה"ג אבל הוא כ' וראוי להחמי' וכתב עליו ונראה שהבין דהאי וראוי להחמיר הם דברי הסמ"ג והא ודאי ליתא דאינם אלא דברי הרא"ם ע"כ ותמהני עליהם שהרי הגמ"י כתבו אבל הרא"ם פסק דכרב פפא קי"ל וכ' ששמע גם