שולחן המלך על הרמב"ם מה

ירחצו מסוכנים הם לא העמידו דבריהם משום דכל מילה הבאה בשבת היתה נדחית ולא היה מתקיים כלל דין הכתוב וביום השמיני אפי' בשבת ואל תשיבני משופר ולולב דמילה שאני דאית בה כרת ולפיכך לא העמידו דבריהם כל כך ועוד שהיא מצויה תמיד משא"כ בשופר ולולב ופסח שאינן אלא פעם אחת בכל שנה ע"כ. . מבואר. מדבריו דמחלק במילה גופא דבשכח להביא אזמל העמידו דבריהם במקום כרת משום דאין המצוה מתבטלת בכך כי לא בכל פעם יהיו שוכחים להביא האזמל. ברם בעיקר מילה בשבת שאם אתה אומר שתאסר גזירה שמא יעביר האזמל או התנוק בר"ה א"כ תתבטל לגמרי מצות מילה בשבת ובכה"ג אהני לן חומר מצות מילה שהיא בכרת כדי שלא יהיה כח ביד חכמים לעקור מצות וביום הח' אפי' בשבת וא"כ אמאי לא ניחא ליה להר' אליה רבה ז"ל תירוץ זה ומ"ש לדחות דלגבי אב ליכא אלא מצות עשה אחהמ"ר מה ענין לאב בכאן אחר שהמצוה בעצמה יש בה כרת יש לנו להחמיר בה כדברי מרן ז"ל גם מ"ש עוד הר' אליה רבה ז"ל להוכיח מהזאה בע"פ שחל להיות בשבת דאיכא כרת בפסח ואפי"ה אינו דוחה שבת ע"ש. גם בזה כבר הרגיש מרן כ"מ ז"ל וחילק דמילה היא מצויה תמיד משא"כ פסח דדמי לשופר ולול' שאינו אלא פעם א' בשנה כנז' באופן דתירוץ זה נפתח בגדולים. וכן ראיתי להר' משחא דרבותא ז"ל בנמוקי הר' מסעוד אלפסי ז"ל בא"ח סימן פ"ח דח'ן ע"א שגם הוא ז"ל נקט עיקר כהך תי' דמרן ז"ל:

וחזיתיה תו לה' משחא דרבותא ז"ל שם בדז"ן ע"ב שהקשה בעיקר תי' של הר"ן ז"ל דשופר ולולב שאני שהכל טרודין בהן ולא מדכר חד לחבריה דמאי שנא מהא דפסק הטוש"ע סי' ער"א אין קורין לאור הנר ואם היו שנים קורין בענין אחד מותר דמדכר חד לחבריה הגם דשניהם טרודין בלמוד עי"ש ולעד"ן לתרץ דלא דמי טירדא דהכא לדהתם דבלמוד שאני דכיון ששניהם טרודין ביחד שהרי שניהם קורים בענין א' ומתוך ספר אחד כמבואר שם בטוש"ע בהא ודאי דמדכר חד לחבריה. ברם הכא גבי. שופר ולול' הגם דכולם טרודין מ"מ כל אחד טרוד לעצמו ושמא א' מהם מתוך טירדתו יבא להוציאו דרך ר"ה ולא יזכרנו חברו מתוך שגם הוא טרוד לעצמו בלולב שלו ודמי לשנים שקורין בשני עניינים דזה טרוד בלמודו וזה טרוד בלמודו ולא מדכרי אהדדי וק"ל:

) פ"ג ה"י ומברך בא"י וכו' לשמוע קול שופר וכו' כך היא מסקנת הראש בפ' בתרא דר"ה ולא כר"ת שכ' לברך לתקוע שופר. גם הטור ז"ל בסי' תקפ"ה כת' כן ויברך לשמוע קול שופר ולא לתקוע דלאו בתקיעה תלייא מלתא אלא בשמיעה כדתנן התוקע בתוך הבור לא יצא ע"כ ומרן ב"י ז"ל שם כת' בשם הסמ"ג כדעת ר"ת וכ' בשם הרא"ם ז"ל ע"ד הסמ"ג ז"ל דאי כדמפרש לה הטור משום דבשמיעה תלייא מלתא ולא בתקיעה והביא ראיה מדתנן התוקע לתוך הבור וכו' הא אמ' ר"ה ל"ש אלא לאותן העומדין על שפת הבור ואיכא למימר שאני העומדין על שפת הבור דלא תקעו אבל היכא דתקע אפי' לא שמע יצא וכת' על זה מרן ז"ל וז"ל ודבר ברור הוא שלשון רבינו הקצר גרם לו לכתוב כן שאילו ראה דברי הרא"ש לא היה מקשה כן שהרי מתוקע עצמו מייתי לה עכ"ל והיינו דלעיל מזה הביא מרן ז"ל דברי הרא"ש ז"ל מפ' בתרא דר"ה שכת' ראיה זו וסיים ופעמים שהתוקע בעצמו לא יצא כגון שהוא על שפת הבור והכניס פיו לתוך הבור ותוקע ומכח זה הקשה על הטור שקצר במקום שהי"ל להאריך עי"ש:

ולענ"ד נראה דאין כאן שום תימא על הטור ז"ל כי הוא קצר במובן שהרי בהך מימרא דר"ה דאמר ל"ש אלא לאותן העומדין על שפת הבור וכו' כת' הרא"ש ז"ל דהכי פירושא ל"ש אם קול הברה שמע לאותן העומדין על שפת הבור שהקול מתבלבל בתוך הבור קודם שיצא לחוץ ולעולם אינן שומעין אלא קול הברה אבל אותם העומדים בבור לעולם קול שופר הם שומעין ויצאו עכ"ל ולפי פי' זה מגופא דמתני' שמעינן דין התוקע עצמו שאם הוא עומד בתוך הבור ודאי קול שופר שמע ויצא ואם הוא עומד על שפת הבור ודאי קול הברה שמע ולא יצא והיינו דמייתי הטור ז"ל ראיה מדין המשנה שהם לפי פי' אביו הרא"ש ז"ל מגופא דמתני' שמעינן דגם התוקע אם קול הברה שמע לא יצא שמע מינה דבשמיעה תליא מלתא ולא בתקיעה. . ולפ"ז גם אם לא ראה הרא"ם ז"ל דברי הרא"ש ז"ל במ"ש ופעמים שגם התוקע וכו' אפי"ה לא הי"ל להקשות מדר"ה כיון דהטור לפי פי' אביו הרא"ש ז"ל במתני' קא אזיל ולא הוצרך לאתויי מ"ש הרא"ש ופעמים שהתוקע וכו' דמגופא דמתניתין משתמע לפי פירושו כנלע"ד. אה"ן ס"ט עיין להר' ב"ח ז"ל שם בסי' תקפ"ה):

ה' מגו"ח פ"ג פ"ג ה"ז מקומות שעושין וכו' לפיכך קוראין בדילוג וכו' והכי פסק מרן ז"ל בש"ע א"ח סי' תכ"ב ס"ב. ועיין מ"ש הרמג"א ז"ל שם בס"ק וז"ל ומ"מ אעיקרא דדינא פירכא דלא תיקנו זמן וכו' ע"כ. ועיין מ"ש הר' יד אהרן ז"ל בסי' רכ"ה הגהב"י גבי פרי המתחדש פעמים בשנה וכו' וע"ש שמתייש' הכל ולק"מ:

אה"ן ס"ט עיין להרב יצחק ירנן ז"ל בפ"ז מהל' תו"מ ה"ח בדק"ט ע"ג וד'. ולהרב אדני פז ז"ל בסי' רכ"ה מ"ש ע"ד הרמג"א סקי"ג ועיין בהר' אבודרהם ז"ל בס' תפלת של חול יע"ש . ועיין להר' אליה רבה ז"ל בסי' תכ"ב בסק"י מ"ש ע"ד הרב הלבוש ז"ל ועיין להר' נהר שלום בסי' תכ"ב או"ד:

) ה' אישות פ"ג פ"ג ה"ד כתבו שלא לשמה או לשמה ושלא מדעתה וכו' אינה מקודשת. פסק כר' פפא ור' שרביא בפ"ק דקידושין ד"ט ע"ב וכמ"ש הר' המגיד ז"ל. וכת' בהגהמ"י שם שכן פסק ר"ח כר' פפא ורב שרביא ודלא כרבא ורבינא דאמרי מקודשת דהא איתותבו מהא דאין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם אע"ג