שולחן המלך על הרמב"ם מד

להרהורא כדאיתא התם וכו' עכ"ל. ואחרי המחי' רבה לעד"ן דלא יש גמגום כלל מדברי התוס' דהתם אינו מפורש בתורה דאפי' אם האשה לבה נאה דמגלהו אלא סתם כת' הכתו' ופרע את ראש האשה דמשמע בין אם היתה לבה נאה בין אם לא היתה דומייא דשופר דסתם הכתוב וכתב יום תרועה יהיה לכם ומשמע בין בשבת בין בחול וזהו מ"ש התוס' אע"ג דגזירת הכתוב היא ר"ל דסתם הכתוב ומשמע דל"ש בין לבה נאה ללא לבה נאה וכזה כת' רש"י בפ' לולב וערבה דמ"ג ע"א סוף ד"ה אלא ראשון וכו' ואם תאמר נמצאו ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה הא אותיבנא ביבמות ושנינן שב וא"ת שאני עכ"ל יע"ש:

עוד הקשה הר' מטה יאודה ז"ל להאי תירוצא וז"ל ועוד אי משום דכתיב במילה ביום גם לולב ושופר כתי' בהו יום ואשכחן בסוגיא דריש פ"א דמילה דמפקי להו למכשירין דדחו שבת אליבא דר"א מדכתיב בהו יום ואפי"ה גזרו רבנן והעמידו דבריהם עכ"ל ואחרי התאבקי בעפרות רגליו דבריו אינן מובנים אצלי דהא יום תרועה מיבעי להו לרבנן למדרש ביום ולא בלילה כדאיתא שם בפר"א דמילה דקל"א ע"ב גבי לולב וגבי שופר ורבנן ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה וכן דרשו בפ' לולב וערבה דמ"ג ע"א אליבא דרבנן ומה"ט הוא דגזרו והעמידו דבריהם משום דביום אצטריך לביום ולא בלילה אבל במילה דביום ולא בלילה נפקא מבן ח' ימים כדאיתא הת' בדקל"ב ע"א וביום השמיני אתא לומר אפי' בשבת לכך לא גזרו מפני שהוא כמפורש בתורה וכעת צל"ע:

(אה"ן יבי"א ס"ט עיין להרב אליה רבה ז"ל בסי' תרנ"ט סק"א ע"ד הרב הלבוש ז"ל ולהרב ט"ז ז"ל בסי' תקפ"ח סק"ה ולהרב שער המלך ז"ל בפרקין בד' ולהגאון הר' חיד"א ז"ל בברכ"י סי' תקפ"ח אות ובמחב"ר שם אות:

) ובעיקר תירוצו של הר"ן ז"ל ראיתי להר' הגדו' בעל שער המלך ז"ל וז"ל אכן שמעתי מקשים משם הרב כמוהר"א חאקו ז"ל לדברי הר"ן ז"ל הללו מהא דפרכינן בפ"ב דיו"ט דף ח"י ע"א דכ"ע מיהת כלים בשבת לא מטבילינן וכו' ולפי דברי הר"ן ז"ל קשה דכיון דאין הכל טרודין ליכא למגזר וכו' ועי"ש שתירץ ב' תירוצים וכולן שוים לטובה יע"ש. ולע"ד נראה דכונת הר"ן הוא דהא דאמרי' דהיכא דאין הכל טרודין לא גזרו היינו דוק' במצוה דלא אפשר לעשותה מאתמול כגון מילה אבל דבר שאפשר לעשותה מאתמול כגון טבילת כלים אע"ג דאין הכל טרודין גזרו משום חומרא וכדאמרי' בביצה דז"ל ע"א והא דתנן ולא מגביהין תרומות ומעשרות פשיטא וכו' וה"מ פירי דטבילי מאתמול אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיס וכו' מפרשינן וכו' ע"כ ועיין להרב לשון למודים ז"ל בהלכות ר"ה סוף סימן רי"ג שהביא הך קושייא משמיה דהרב הנז' מר חמיו והניחה בצ"ע:

(אה"ן יבי"א ס"ט עיין להרב שער אפרים ז"ל בסי' ב' ד"ט ע"ג מה שיישב לקושיית הר"ן ז"ל הנז' ואגב ארחין ראיתי לעמוד במ"ש שם בסו' התשו' ע"ד הרב הלבוש ז"ל בע"ד וז"ל ואגב זה ראיתי להגאון מוהרמ"י בלבוש סי' תכ"ח שכ' וז"ל אין קובעין ר"ה ביום אד"ו והטעם ביום א' אין קובעין ר"ה כדי שלא יבא הו"ר ביום השבת שאין חובטין ההושענות בשבת שהוא איסור דאורייתא והחביטה אינה אלא מנהג וכו' עכ"ל ולע"ד דבריו תמוהים במ"ש שאין חובטין ההושענות בשבת שהוא איסור דאורייתא דמה איסור דאורייתא יש בחביטת הערבה הלא זהו בתלוש ואין כאן משום תולש וג"כ משום קלקול הערבה יע"ש. ואחהמ"ר לא זכיתי להבין דבריו במ"ש דמה איסור דאורייתא יש בחבט' הערבה דזהו בתלוש ואין כאן וכו' משום קלקול הערבה יע"ש דנראה דשפיר דייק הרב הלבוש במ"ש דאיכא איסור קלקול הערבה דהרי פס' מרן ז"ל בסי' תרס"ד ס"ג וז"ל וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמים שלש ע"כ. והרב אליה רבה ז"ל שם בסקי"ג ובאליה זוטא שם משם המי"ט ז"ל כ' דמה שאנו מכים על הכלי הוא כדי להשיר העלין וכו' והיינו נמי שמשירין ניצוצי הדין וזורקין אותם וכו' יע"ש. וכפי"ז דצריך להכות על הכלי ולהשיר העלין שם אם נעשה כן בשבת הרי איכא איסור מלאכה מתולדת טוחן כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' שבת ה"ה וז"ל התולדה היא המלאכה הדומה לאב מאלו האבות כיצד המחתך את הירק מעט לבשלו הרי זה חייב שזו המלאכה תולדת טחינה שהטוחן לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים הרבה וכל העושה דבר הדומה לזה הרי זה תולדת טוחן וכו' יע"ש הרי מבואר דכל דבר שהוא שלם ומחלקו לחתיכות הרבה הרי זה בטוחן בשבת וא"כ הכא נמי דנוהגין להכות על הכלי ומכונין להשיר העלין ע"י ההכאו' כנגד ניצוצי הדין נמצא דעובר על איסורא דאורי' דהיינו מלאכת טוחן. ושפיר כתב הרב הלבוש ז"ל דאין חובטין ההושענות בשבת דהוא איסור דאורייתא דהיינו איסור הנז' דטוחן. ולא דמי למ"ש מרן בסי' שכ"ב דמותר למלול בדי הדס להריח בהם בשבת ועיין להרב המפורסם במחב"ר ז"ל שם דגבי ערבה לא שייך האי טעמא כי אין בו לא טעם ולא ריח ולא מצוה גמורה אלא מנהג בעלמ' לחבוט אותה ביום הושע"ר כמ"ש מרן ז"ל וה' הלבוש ז"ל ומשום מנהג אין להתיר להשיר העלין במתכוין בשבת ובדקדוק כת' הרב הלבוש ז"ל דאיכא איסור קלקול הערבה בשבת דהוי תולדת מלאכה דאורייתא כנז':

וראיתי להרב אליה רבה ז"ל בסי' תקפ"ח סק"ד ע"ד הרב הלבוש ז"ל שכ' ומילה כשחלה בשבת וכו' כ' הוא ז"ל וז"ל ואין לו' דשאני מילה דאיכא כרת דליכא כרת אלא כשאינו מל בעצמו אבל באב ליכא כרת אלא מצות עשה עכ"ל ואחהמ"ר תמהני עליו איך דחה תירוץ זה בשתי ידים והושיטו בקנה מאחר שתירוץ זה יצא מפה קדוש מרן ז"ל בכ"מ בה' מילה פ"ב ה"ח גבי מ"ש הרמב"ם ז"ל מרחיצין את הקטן בשבת וכו' בין בחמין וכו' כתב וז"ל ועדיין נשאר מקום עיון דכיון שחכמים העמידו דבריהם במקום כרת שאסרו להביא אזמיל דרך מבוי שאינו מעורב אף ע"ג דאיסורא דרבנן הוא והיכי שרי לפני המילה רחיצת כל הגוף בחמין ותירץ הר"ן וכו' ולי נראה דכיון דבמקום שדרכן לרחוץ כל הגוף לפני המילה הוא ואם לא