שולחן המלך על הרמב"ם מג

כר"ה יע"ש. אך הרב מעשה רוקח ז"ל חלק עליו וכ'. דדעתו לפסוק כר"ה ע"ש . ועיין להרב שלחן גבוה ז"ל בסי' תע"ג ס"א שהביא משם ס' המנהיג שהגדול שבבית מקדש ועושה כל הסדר והמסובין עונין אמן ויוצאין י"ח בענייתן וע"ש שהאריך הרחיב הרב שם לקיים דברי הס' המנהיג ובסוף דבריו כתב ולכן ראוי לכל בר ישראל שלא יביא עצמו לידי עון ועונש ברכה שאינה צריכה וכו' יע"ש. ועיין מ"ש בפ' ערבי פסחים דקט"ו ע"ב אמר רב שימי בר אשי מצה לפני כל אחד ואחד מרור לפני כל א' וא' וחרוסת לפני כל א' וא' ואין עוקרין את השלחן וכן ר"ה אמר כולהו נמי לפני מי שאומר הגדה ע"כ . ועיין מ"ש התוספו' שם ד"ה מצה לפני כל אחד וכו' דמשם נראה דאחד היה מברך ופוטר לכולם ובס' המנהיג וכ"כ רש"י ז"ל שם ד"ה אין עוקרין וכו' דהגדול שבהן עושה הסדר יע"ש. וא"כ היה לו להרב שו"ג ז"ל להביא מש"ס דידן במקום ס' המנהיג. ועיין להתוס' ז"ל שם בדקי"ד ע"א בד"ה הביאו לפניו מצה וכו'. ועיין להרב מג"א ז"ל סימן קס"ז סקי"ט ועיין להר' זכור לאברהם א"ח באו"ב בברכות בע' מוציא די"ד ע"א:

(אה"ן ס"ט הנה הרב מעשה רוקח ז"ל שם עיקר חיליה לומר דרבינו פסק כר"ה הוא ממ"ש בריש פרקין ומביאין שלחן ערוך נראה דשלחן אחד לבד קאמר ומשמע דלכל המסובין בשלחן אחד דיי וזה כדברי ר"ה בודאי. שוב נרגש דא"כ אהיכא קאי מ"ש כאן ועוקרין השלחן מלפני קורא ההגדה לבדו כיון דממ"ש לעיל משמע שאין עורכין כי אם שלחן אחד ע"ש מה שנדחק לתרץ. ולע"ד נראה לתרץ לפי דרכו דהרמב"ם דעתו לפסוק כר"ה וליכא אלא שלחן אחד אלא דבענין העקירה קאמר שא"ץ לעקור השלחן ולהסירה לגמרי להוליכה מזוית לזוית אלא כל שעוקרה ומרחיקה קצת מלפני אותו שקורא ההגדה הגם שהשלחן עדיין לפני שאר המסובין סגי בהכי כיון שאינו אלא להיכר בעלמא ובזה נסתלקה ג"כ תמיהת ההג"מ לעיל פ"ז ה"ג דבשלחנו' גדולות א"א לעקור השלחן ומכח זה כתב דסגי בסיל' הקער' ע"ש. ולפי פירושנו יתכן עקירת השלחן עצמו הגם שהיא גדולה כיון שאינו עוקרה לגמרי אלא מרחיק' מלפני אותו שקורא ההגדה לבדו כנז' . ומ"ש הרב מע"ר ז"ל שם בשם ראיתי מי שפי' וכו' הם דברי הרב מעיל שמואל ז"ל בחידושיו להרמב"ם ז"ל ע"ש:

) ה' שופר פ"א פ"א ה"א מצות עשה וכו' וכל השופרות וכו' עיין להתוס' ז"ל בר"ה דכ"ו ע"א ד"ה חוץ משל פרה שכתבו הא דלא קתני נמי חוץ משל ראם דשל ראם נמי איקרי קרן דכתי' וקרני ראם קרניו וכתי' ומקרני רמים עניתני ושמא אינן חלולין וכו' ע"כ ועיין להר' פר"ח ז"ל. א"ח סימן תקפ"ו דפשיטא ליה דראם קרן אחד יש לו במצחו ואפ"ה הוי מין טהור דומיא דתחש וקרש והביא דברי התוס' דזבחים דקי"ג ע"ב ד"ה אורזילא דכתבו דראם מין חיה טהורה ותמה על הר' שכנה"ג שכת' להפך ע"ש:

ולענ"ד יש להקשות במאי דפשיטא ליה דראם אין לו אלא קרן אחד במצחו דמנ"ל הא והרי מאותה סוגייא דזבחים דקי"ג ע"ב דקאי עלה הר' ז"ל מבואר דהראם שני קרנים יש לו דאמרי' התם קרניו קשרו בתיבה מוכח דשני קרנים יש לו לראם אחד. ועיין להר' יד אהרן ז"ל פא"ח סי' תקפ"ו שתמה על הרפ"ח ז"ל מלישנא דקרא דקרני ראם קרניו ומסוגיא דשבת דקאמר קרש ואח' קרן אחד יש להם במצחם ולא קאמר ראם עי"ש. וטפי הי"ל לתמוה מהך דזבחים כנז':

אה"ן יבי"א ס"ט עיין להרפ"ח ז"ל עצמו ביו"ד סי' פ' סק"ד שהביא דברי הרב שיירי כנה"ג הנז' דכת' דראם הוי מין טמא כת' עליו וז"ל ולא דק דראם הוא מין חיה שיש לו קרן אחד במצחו וטהורה היא וכמ"ש התוס' בזבחים דקי"ג ע"כ. . ומריהטא דלישניה משמע כאלו התוס' עצמם כתכו דהרא"ם קרן אחר יש לו והרואה יראה דמדברי התוס' לא משמע כלום דלא כתבו אלא דדישון היינו ראם ומינה מש' דחיה טהורה היא אבל לענין אי יש לו קרן אחד או שני קרנים זה לא מש' אלא אדרבא מהסוגיא מוכח דיש לו קרנים כדברי עט"ר מז"ה המחבר ז"ל. ודע דמדברי רש"י בזבחים שם מוכח כדברי מרן החבי"ב:

ז"ל דראם מין טמא שהרי כת' וז"ל דהיינו דקם רימא התם הראם זכר ונקבה שהוא גדול ואינו יכול ליכנס לתיבה עמדו שם ע"כ מבואר דפשיטא ליה דלא הביא ממין הרא"ם כי אם שנים זכר ונקבה ואי מין טהור הוא הו"ל להביא שבעה כדכתיב מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה ונראה דמכאן יליף מרן החבי"ב ז"ל דמין טמא הוא ועיין לה' כרתי ופלטי שם ביו"ד סי' פ' סק"ב ולה' מעשה רוקח ז"ל בה' זאת ולה' חיד"א ז"ל במחב"ר שם בסימן תקפ"ו אות ב' ולמהר"י עייאש בס' מטה יאודה שם בד':

) פ"ב ה"ו יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין וכו' הנה הטור ז"ל בסימן תקפ"ח פסק כן וז"ל ושבת לאו זמן תקיעה הוא דתנן וכו' ומרן שם בב"י הביא משם הרן ז"ל שהק' דמ"ש הני דגזרי' ומ"ש מילה דלא גזרי' שמא יעביר תנוק או איזמל בר"ה וכו' יע"ש מה שתירץ וראיתי להרב הלבוש ז"ל שתירץ עוד ב' תירוצים אחרים הא' דשאני מילה דרכים מתעסקים בה וכו' והב' דשאני מילה שבפי' רבתה תורה ביום הח' ואפילו בשבת וכו' יע"ש :

(אה"ן ס"ט עיין להרב המאירי ז"ל בחי' למגילה על ד' שיישב כזה):

ודאיתי להרב מטה יאודה ז"ל שם בסי' תקפ"ח שהקשה על תירוץ ב' וז"ל דר"ל דכל דבר שמפורש בתורה ההיתר בפי' אין יכולין חכמים לגזור בו אפי' כשר וא"ת וזה כלל מחורש שנשתמשו בו רבים מהאחרונים ז"ל וכמו שכת' המג"ד כאן וגם ביו"ד סי' קי"ז יע"ש וכמו שכתבתי וכו' עם שיש לגמגם בכלל זה מדברי התוס' דפ"ק דסוטה ד"ח דכתבו אדר"י דאמר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו אע"ג דגזירת הכתו' היא דכתי' ופרע את ראש האשה שם וא"ת לאו מיעקר הוא יע"ש ואפי' רבנן לא פליגי עליה אלא מטעם דלא חיישי