שולחן המלך על הרמב"ם מב

רוחב ד' אי נמי דקאזיל בקפיצה לישנא אחרינא בספינה מאי וכו' ולא איפשיטא כיע"ש. לענ"ד נרא' דמסו' דפר' הזורק ד"ק ע"ב הנז' נר' דבספינה יש בו איסור תחומין והוא דאמרו שם אתמר ספינה רב הונא אמר מוציאין הימנה זיז כל שהוא וממלא רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי עושה מקום ד' וממלא ר"ה אמר. מוציאין הימנה זיז וכו' קסבר כרמלית מארעא משחינן ואוירא מקום פטור ובדין הוא דזיז נמי לא ליבעי אלא כי היכי דלהוי ליה היכרא ופירש"י ז"ל כרמלית מארעא משחינן עשרה של אויד שנתנו חכמים לאסור כרמלית כדאמרי' בפ"ק ד"ז ותופסת עד יו"ד מקרקעית הים משחינן להו ואוירא שהוא למעלה מי' ואפי' הן מים הוי מקום פטור הילכך בהיתרא קא שקיל לכתחי' עכ"ל ר"ח ורבה בר ר"ה אמרי עושה מקום ארב' וממלא קסברי כרמלי' משפ' מיא משתי' מייא ארעא סמיכת' אי לא עביד מקום ד' קא מטלטל מכרמלית לרה"י ע"כ ופירש"י ז"ל וכל המים כרמלית הן סמיכתא עבה עכ"ל. והשתא ניחזי אנן רב חנניה מאי קא סבר אי קסבר משפת מיא משחינן מאי קאמר לא בספינה והא הספינה אי משפת מיא משחינן הרי הוא כמי שהולך בקרקע ויש איסור תחומין אלא ודאי צ"ל דס"ל לרב חנניה כרמלית מארעא משחינן ולכן קמבעיא ליה בספינה אי יש תחומין אי לאו כיון דמארעא משחינן וסתם ספינה הולכת למעלה מי' וא"כ יוצא לנו דהרמב"ם ז"ל דפסק בפ' י"ד מה' שבת הל"ה כר"ח ורבה בר רב הונא דמשפת הים משחינן וז"ל שם אויר הכרמלית הרי הוא ככרמלית עד יו"ד טפחים ולמעלה מי' טפחים באויר הכרמלית הרי הוא מקום פטור לפיכך מעל פני המים שבימים ושבנהרות עד יו"ד טפחים כאויר כרמלית ולמעלה מי' מקום פטור אבל כל העומק המלאה מים הרי הוא כקרקע עבה עכ"ל וכתב ה"ה ז"ל שפסק כר"ח ורבה בר ר"ה משום דהוו תרי לגבי חד עכ"ל. הרי דצ"ל דדעתו בספינה אפי' שמהלכת ע"ג עשרה יש איסור תחומין:

אה"ן יבי"א ס"ט לי אני הצעיר נראה לע"ד דאחרי המ"ר ונער"ק אין שום הוכחה מהתם דיש תחומין למעלה מי'. והוא דלפי יסוד זה דמדמי דין המים שבים לדין עמוד גבוה עשרה ורחב ד' דכי היכי דהתם משום דהעמוד כארעא סמיכתא דמי יש בו איסור תחומין גם למעלה מיו"ד הכי נמי בים כיון דמשפת מיא משחינן ומיא כארעא סמיכתא דמו יש תחומין גם על גבי המים שגבוהין עשרה. א"כ יקשה לנו סברות הפוסקים ז"ל דהוו סתרי אהדדי דהא בדין אין מפליגין בספינה לא נחלקו אלא אי עיקר טעמא משום איסור תחומין או משום עונג שבת או טעמים אחרים אמנם מדברי כלם משמע דבספינה גוששת איכא איסור תחומין ובספינה שהיא מהלכת במים גבוהים י' ליכא איסור תחומין. והרי אפי' להרמב"ם ז"ל דס"ל הטעם משום ביטול עונג שבת מ"מ במים שבנהרות המתוקים לדידיה נמי טעמא הוי משום תחומין ומפלגינן בין למעלה מיו'ד לגוששת כמבואר בדברי ה"ה פז"ך מה' אלו ה"ג. ועיין בס' אגרות לרבינו הרמב"ם, ז"ל דל"ו ודט"ל ותמצא מפורש כן וגם בגופא דשמעתתא בעירובין הנז' אמרי' לישנא אחרינא בספינה ש"מ להדיא דספינ' לא דמייא לעמוד שהוא רחב ארבע וגבוה עשרה. כי מכל זה מוכרחים אנו לומר דדוקא לענין מקום פטור דלמעלה מיו"ד אין בו דין כרמלית הוא דאמרי' דקי"ל כר"ח ורבה בר אבוה דמשפת מיא משחינן ומיא כארעא סמיכתא דמו אבל לענין תחומין למעלה מיו"ד לא חשיבי מיא כארעא סמיכת' להחשיב כל המים אפי' גבוהים מאה אמה כארעא סמיכתא אלא מארעא משחינן. וטעם גדול יש בדבר דלא דמי לעמוד דהתם טעמא משום דכי רחב ארבעה ניחא תשמישו שיכול לילך על גביה וכמבואר בגמ' ופירש"י ז"ל משא"כ במים שבים דלא ניחא תשמישתיהו לילך ע"פ המים ואיך יתכן לומר דחשיב כארעא סמיכתא לענין זה והשתא אם בעמוד שאינו רחב ד' אמרי' דמשום דלא ניחא תשמישתיה לא חשיב כארעא סמיכתא לענין תחומין כל שכן במים שבימי' דיש לנו לומר דלא חשבי כארעא סמיכתא לענין תחומין וכן י"ל מל' הר' הלבוש סי' ת"ד כאשר יר' הרוא' ובהכי ניחא שיטת כל הפוס' דהגם דפסקו כר"ח ורבה בר אבוה גבי מקום פטור דמיא כארעא סמיכתא לא ילפי מהתם לענין תחומין והיינו כדכתיבנא כנלע"ד:

) ה' חמץ ומצה פ"ב פ"ב ה"א מצות עשה וכו' ומפי השמועה וכו' עיין מ"ש הרב מלך שלם ז"ל בחי' על הש"ס מפסחים בדי"ד ע"ב על מ"ש בש"ס ד"ד ע"ב דכ"ע מיהא חמץ מו' שעות ולמעלה אסור מנ"ל וכו' עד ד"ה ע"א רבא אמר מהכא לא תשח' על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים דהק' וז"ל דהלא ר' יאודה עצמו הוציאו בפ"ב דפסחים דכ"ח ע"ב מפסוק אחר וז"ל ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה דכתיב לא תאכל עליו חמץ ז' ימים וכו' דברי ר' יאודה וכו' ולר"י מוכרחין אנו לומר דקאי אשעת שחיטת פסח (כן פירש"י שם) כי היכי דלא סתרי אהדדי וכו' וא"כ קשה לרבא למה לא הביא הפסוק שהביא עצמו ר"י וכעת אין הפנאי מסכי' לעמו' בזה עכ"ל:

ואחרי המ"ר לא ידענא מאי ק"ל דהא איסור אכילה לחוד ואיסור לאשהויי חמץ בבית לחוד וא"כ בד"ד דקאי רבא על מ"ש דחמץ משש שעות ולמעלה אסור הביא מקרא דלא תשחט על חמץ וכו' דהיינו לא תשחט ועדיין החמץ קיים וצרי' לבעורי אבל בפ"ב איירי לענין אכילה הביא מפסוק לא תאכל וזה פשוט ועיין לה' לח"מ ז"ל שם בה' זאת:

(אה"ן ס"ט עיין להרב מגילת אסתר בלאוין קצ"ט. ורבינו בס' המצות בלאוין קט"ו מפיק ליה נמי מקרא זה דלא תשחט על חמץ דם זבחי אכן בפ"א מה' ק"פ מפיק ליה מקרא דלא תזבח על חמץ וכו' ועיין להרב לקט אליהו אשכנזי ז"ל בח"ב בלאוין קט"ו די"ב ע"ב):

פ"ח ה"ב ואח"ך עוקרין השלחן מלפני קורא . ההגדה לבדו הרב לח"מ ז"ל כ' דרבינו פסק דלא כר"ה דאמר בפסחים דקט"ו כלהו נמי לפני מי שאומר ההגדה ולא היה בגירסתו הל'