שולחן המלך על הרמב"ם לה

אבל היכא דכתיב איש ממעטי' אשה וסתם קתנו דנראה דבין הכי דכתיב איש ברישא דעניינא ובין כי כתיב איש בתר רישא דעניינא לעולם ממעטי' אשה ובין מסיפא ממקרא מלא דבר הכתוב כי יגח שור איש דהוא בתר רישא דעניינא אפי"ה דרשינן איש ולא אשה הפך דברי מוהרמ"ג ז"ל וגם דזהו הפך מ"ש בספרי פ' נשא והוא בילקוט וז"ל איש או אשה כי יעשו וכו' למה נאמר ר' יאשיה אמר לפי שהוא אומר כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור אין לי אלא איש אשה מנין ת"ל איש או אשה להשוות את האשה לכל חטאת ונזיקין שבתורה ר' יונתן אמר וכו' ע"כ. הרי בהדייא דאפי' דקרא קאמר כי יפתח איש בור וכן כי יכרה איש בור בתר רישא דעניינא אפי"ה ממעטינן אשה ואם כן דבר הלמד לענינינו דיפה כתב הרב שמע יעקב ז"ל דהרא"ש דייק מקרא. ושוב ראיתי להרב צרור החיים ז"ל שם שרצה לומר דיוק זה בקרא דוכשלו איש באחיו איש ולא אשה והביא ראיה מדברי התוס' ז"ל הנ"ל וששתי ושמחתי שכיונתי לדעת עליון. איך שיהיה לפי דברי הרא"ש דהנשים לאו בכלל ערבות א"כ לפי דרכנו היאך יכולים אנו לומר נוסח ברכה זו והמית אתכם בדין:

אך לזה ג"כ איכא ליישב והוא שמה שאנו מברכין בנוסח זה והמית אתכם בדין בנשי' מתות היינו ג"כ בדין ערבות ואפי' לדברי הרא"ש ז"ל דקאמר דהאשה איננה בכלל ערבות. והוא דמ"ש הרא"ש דהנשים אינן בכלל ערבות בא לומ' דהאשה איננה בכלל הערבות ר"ל לכל איניש דעלמא אבל אה"ן אפשר דמודה שהאשה היא ערבני' קבלני' פרענית על בעלה וה"ט כיון שהיא פלגא דגופא והיו לבשר אחד ולכן ילקו בחטאו וכמ"ש מוהר"ש יפה ז"ל בבראשית רבה פי"ו דקי"ג ע"ב ע"ש. והראיה לזה ממ"ש בפ"ק דע"ז די"ח ע"א רבי חנינא בן תרדיון לשריפה ואשתו להריגה. . הוא לשריפה לפי שהוא הוגה את ה' באותיותיו ועל אשתו להריבה דלא מיחתה בו ע"כ. ואי האשה שהיא עצם אל עצמו ובשר מבשרו איננה בכלל ערבות מבעלה דוקא מ"ט נענשה אלא ודאי עכ"ל כדכתיבנא. ומ"ש הרא"ש דאשה איננה בכלל ערבות איירי לשאר אינשי דעלמא. ומעתה לפי האמור אפשר דמטעם זה מברכינן בנשים מתות והמית אתכם בדין דהיינו בדין חטא בעלה דהיא היא ערבנית על בעלה וכאמור. ואין להקשות לזה ממ"ש בביצה ד"ל נשים האוכלות ושותות עד שחשיכה לא אמרינן להו ולא מידי דמוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות וכו' דהתם נמי אפשר דהאי חיובא דמחאה קאי לבעליהן דוקא. שהו"א דאיכא חיובא לבעליהן שיאמרו כ"א וא' לפלגא דגופא זו אשתו דלא מצי למעבד הכי כיון דמחאה בערבות תלייא להכי אמרו שם בגמרא דאפי"ה לא אמרי' להו ולא מידי דמוטב שיהיו שוגגות וכו':

אך מההיא דאמרי' בשבת פרתו של ר"א היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמי' ואמרי' התם של שכונתו היתה ועל שלא מיחה נק' על שמו ומייתי ההיא דכל שיש בידו למחות וכו' קשה דזהו נראה הפך מ"ש לכאורה. דמכאן משמ' דאפי' שאר אינשי דעלמא הן אם ערבים על הנשים דאי לאו הכי לא הוה מיחייב ר"א למחות ואולם גם לזה א"ל כמ"ש הרב ש"י ז"ל בסו' זו דמדברי קבלה ילפינן איסורא דמחאה דחייב למחות אף דליתא בערבות וכ"כ עט"ר מו"ר הרב המופלא בעל חק"ל תפוחין נר"ו בדפ"ג ע"ג ע"ש ומ"מ לע"ד נר' דהחילוק שחילקתי הנה נכון וככחו אז כחו עתה:

ותבט עיני לרבי'ן חסיד'א הרב ש"י ז"ל שם שם שכתב ששמע מפה קדוש הר' המו' כמוהרח"א ז"ל בשם הרב מ"ז ז"ל דדברי הרא"ש ז"ל הללו הן הם הפך מקרא מלא דכתיב בפרשת נצבים טפיכם נשיכם וכו' לעוברך בברית ה' אלהיך אלמא דכולם נכנסו בברית ובערבות מדכתיב כל איש ישראל ועוד דאי נשים אינם בכלל ערבו' היכי קאמר הש"ס דר' חנינא בן תרדיון לשריפה ואשתו להריגה וכו' ואי אינה בכלל ערבות מ"ט ניענשה משום בעלה והלא מחאה מדין ערבות היא כמ"ש בפ' שבועת הדיינים מדכתיב וכשלו איש באחיו וכו' והתם קאי שיש בידם למחות יע"ש (ולפי ע"ד הכותב אחרי התאבקי בעפרות רגליו אין מדברי הש"ס קו' כלל להרא"ש ז"ל דאיכא לחלק כמש"ל). מ"מ איהו מותיב לה ואיהו מפרק לה בשם הרב המג"ן ז"ל דלק"מ והוא דודאי דבמידי דמיחייבה בה ובמלתא שהשוה הכתוב אשה לאיש ודאי ערבנית היא ולא אמר הרא"ש ז"ל אלא לגבי מצות דפטירי דאינן בכלל ערבות הן אלה קצת אמרי קדוש ואלה הדברים אשר הביא הלא הם נדפסים בס' עץ החיים בס' קרח דפ"ו ריש ע"ב ע"ש. . ועיין לה' צרור החיים שם שרצה לתרץ מס' דנפשיה כחילוק המג"ן ז"ל ולא ראה והביט בס' עץ החיים אשר הובאה תי' זה בדמותו כצלמו בשם המג"ן ע"ש:

והרב מוהרימ"ט ז"ל בשיטתו לקידושין דכ"ט שכתב ע"ד התוס' ז"ל שכתבו דר' חלבו דקאמר קשים גרים לישראל כספחת דיש מפרשים משום שכל ישראל ערבים זה בזה וראו התוס' ז"ל מההיא דאמרינן בסוטה נמצא שכל אחד מישראל ערב על ת"ר וג' אלפים ות"ק שהוא מנין ישראל דוקא באותה שעה. והקשה דהא בקרא דאתם נצבים כתי' וגרך אשר בקרב מחניך וכו' לעברך בברית וכו' משמע שכולם נכנסו בברית. והתם דרשו שכולם ערבים זה לזה מדכתי' כל איש ישראל וכ"ת גרים בתר כל ישראל כתי' ולא קאי כל איש ישראל עלייהו. אטו טף ונשים לאו בכלל ערבות נינהו ע"כ. והרב שמע יעקב ז"ל שם שם השוה להרא"ש ולרש"י דמגילה ובפ' כל היד והתוס' ז"ל כולם שוים וס"ל דהנשים ג"כ בכלל ערבות יע"ש. העולה מן המקובץ דבין לרש"י והרא"ש ומ"ז של הרב כמוהרח"א ז"ל והמג"ן ומוהרימ"ט ז"ל הן הם ס"ל דבמידי דמיחייבה ובמלתא דהשוה הכתו' אשה לאיש ודאי ערבניות הן וכמו שהכריח כל זה הרב ש"י ז"ל. ובין לפי תי' הרב שמע יעקב ז"ל מכח מה שהקשה והוכרח לומר דנשים עם נשים דוקא איתנהו בערבות. א"כ מעתה ממילא ג"כ מינח נייחא לן חקירתנו דבנשים נמי שנו חכמים בנוסח ברכה זו והמית אתכם בדין כלו' בדין חטא האנשים כס' רש"י ודעמיה דאיתנהו בערבות. או