שולחן המלך על הרמב"ם לא

לחיים בהשמטות הס' דקל"ו ע"ד. ועיין בסוף דברי הרמג"א שם בסק"ד דדבריו הם הפך הש"ס דבתרא דשם מיירי שהיה להם בהכ"נ אחריתי כיע"ש ועל מה שהקשו המפרשים ז"ל על דברי רבינו ז"ל מפרקין לפ' מה' מתנות עניים עיין עליהם ועיין להרב אליה רבה שם בס"ק כ"ה מ"ש שם ועפ"י דבריו יתיישב שפיר וק"ל:

פט"ו ה"ד והיין כיצד וכו' (אה"ן ס"ט עיין מ"ש בפ"ד מה' תפילה ומ"ש אני עני שם). ובפ"א מה' ביאת מקדש:

הלכות ברכות פ"י פ"י ה"י הרואה קברי ישראל וכו' (אה"ן ס"ט האי פיסקא דדינא שלוח שלח צרוה המר דודי לי מע' הרב המובהק בעל ספר נחמד למראה לעט"ר הרמ"ז מע' הרב המובהק המחבר רב יוסף סיני ועוקר הרים זצוק"ל אפס קצהו תרא' בס' נח"ל ח"א די"ט ע"ד והילך לשונו אשר דבר אליו במכתב למ"ר:

) רצתה נפשי לבקש ולעמוד את שאלת אשר שאל לן מר על ענין הברכה אשר ביר' על קברי ישראל במשמרה מר"ח אדר השני ובתוך שלשים יום מת יחיד אחד מקהילתו. שמנהג אבותינו בידנו שחזן מאותו קהל של יחיד הוא מברך. ואיכא ספקא קמיה דמר אם יכול לבר' מפני הבאים אחרי המת כיון שהוא כבר בירך בתוך החדש הזה והוא אינו מחוייב לברך וקי"ל כל מי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן. ובה שעתא אתיא זכירה זכירה למני"ר שיל"א והביא לנו עצות מרחו' דיכול לברך מטעמא אחורי תניינא להוציא את אחרים שאינן בקיאים דוקא. וכל עיקר חיליה הלא הוא ממ"ש מרן בשלחנו הטהור בסי' רע"ג דפסק דיכול אעפ"י שיצא מוציא למי שאינו בקי דוקא. ועפ"י הוראת זה עשה מעשה ובירך ברכת ה' כהוגן וכתחז"ל. ויהו מאז תכף ומיד להליכת לביתי בקשתי את שורש דין זה . וראה ראיתי למרן בש"ע בה' ברכות סי' רכ"ד סי"ב וסי"ג וז"ל הרואה קברי ישראל אומר בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם בדין וכו' כל הברכות הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך ע"כ. נראה מכאן לכאורה דאינו מחויב לברך כיון שכבר ראה בית הקברות תוך ל' יום ובירך. אך את זה אשא עיני ראו להרב מופת הדור גדול ומהולל בכל ערי ישראל כמוה"ר חיד"א ז"ל בספרו הבהיר ברכי יוסף בסי' זה אות ה' כי הביא לנו שראה לאחד מהגדולים בתשו' שכתב נ"ל שאם נתחדש בו קבר ח"ו וניתוסף צריך לברך כי על אותו הנוסף לא בירך ע"כ. ואם הדבר ספק לא יברך בתוך ל' יום. וא"ת הא תינח אם נתחדשו בו רבים שייך למימר והוא יודע מספר כולכם אבל אם לא נתחדש אלא אחד או שנים איך שייך למימר והוא יודע מספר כולכם והרי גם אנו יודעים מספר הנוסף וי"ל שאין הברכה על אותם שניתוספו אלא ע"כ המתים. אך מפני החידוש צריך לחדש ברכה אפי' בתוך ל' יום ומפני החידוש מברך ברוך היודע מספר כולכם. וראיה ממ"ש מוהריק"ש בשם הרדב"ז ח"ג דפוס אשכנז סי' תקס"ט דאם ח"ו נתחדש מת בתוך קברי ישראל מברך אפי' תוך שלשים יום מר זקננו הרב החסיד מוהר"א ז"ל בהגהותיו כ"י ע"ש הראת לדעת מפורש יוצא שאפי' שבירך כיון שנתחדש מת חייב לברך אפי' תוך ל' יום ונמצא דהוא ג"כ מחויב בדבר:

האמנם איכא לברורי כדברי הר"ב ז"ל במ"ש ומפני החידוש מברך ברוך היודע מספר כולכם דנראה דפשיטא ליה לומר נוסח זה ברוך היודע מספר כולכם. והרי קמאי הטור והרמ' והסמ"ג ונוסחת האגודה ז"ל הם אמרו נוסח ברכה זו ודלגו וקפצו לשון זה דיודע מספר כולכם. ואפשר דסמך הרב ז"ל באילן גדול על מה שכבר הורה גבר הרב ב"ד בחא"ח בה' ברכות סי' צ"ג דפ"ו ע"ב אשר אסף וקבץ איש טהור כל הי"ג גירסאות הכתובים בספרי הראשונים ואת האחרונים ובסו"ד הסכים לומר נוסח זה והוא יודע מספר כולכם ולהכי שרטט וכתב לן בפשיטות. ומ"מ הו"ל הרב ז"ל לאודועי לנו כמנהגו הטוב בכל מקום:

ובהיותי בזה משתכל הוות להלק"ט בח"א סי' רי"ב שעלה ונסתפ' הרוא' קבר אביו אחר שלושים יום אם יברך ברוך דיין האמת. ויהי כמשיב דחוזר ומברך דיין האמת דומיא דבתי ישראל בחרבנן עכ"ל. והנה הרב ז"ל סתם אלה הדברים אשר דבר ולא פירש היכי הוי דמיונ'ו כאריה מי שרואה בתי ישראל בחרבנן לרואה קבר אביו אחר שלשים יום דהא והא צריכים לברך. ואשר אני אחזה לע"ד לומר בפשיטות בכונת הרב ז"ל ואומר עמ"ש בירוש' דתעניות וביומא ובכמה דוכתי ע"פ ערו ערו עד היסוד בה ללמדך שכל דור ודור שלא נבנה בימיו בה"מ מעלה עליו כאלו החריבו מ"ט שלא שבו בתשובה ע"כ ע"ש . היוצא מן האמור שאם אותו הדור היו שבים בתשו' מיד נגאלים ויבא משיח צדקנו ויבנה בהמ"ק בב"א. . וכשאינו שב אותו הדור בתשו' ח"ו דין גרמא דעצירא'ה בבה"מ מש"ה הוי כאלו החריבו מכח שלא שבו בתשובה ומש"ה חייב כ"א ואחד לברך. . כן ג"כ דומה בדומה בפטירת אביו של כל אחד ואחד והוא במה שאמרו בסנהדרין ד"ץ ע"ב אמרי"ו מנין לת"ה מן התורה שנאמר ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן ולבניו וכי אהרן לעולם קיים והלא לא נכנס בא"י שנותנים לו תרומה אלא מלמד שעתיד להחיות את ישראל וישראל נותנים לו תרומה ומכאן לת"ה מן התורה ע"כ. וכן אמרו במס' תעניות אמרי"ו ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו לשליח ואלו הן מפתח של חיה ומפתח של ת"ה ומפתח גשמים וג' אלה נפקי מקרא ע"ש:

ואגב גררא ראתה עיני להתוס' ז"ל שם שם שהקשו וז"ל וא"ת דהא מצינו דמפתח של גשמים נמסרין לאליהו וכן מפתח של ת"ה וכן לאלישע דכתיב ויאמר אליהו חי ה' וכו' וא"כ איך קאמר שלא נמסרו לשליח ותי' ע"ש. וכשאני לעצמי נ"ל לענ"ד לתרץ ולומר שמ"ש בגמ' ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו לשליח אינו כפשטיה דבא למימר שג' מפתחות אלו הם ע"י ית"ש ולא ע"י זולתו דהא מצינו וכו' אלא הכונה כיון שבג' מפתחו'