שולחן המלך על הרמב"ם ל

דעילוי בעינן אבל אם כבר לקחו ספרים בדיעבד נראה דמה שעשו עשו כיון שהוא בדיעבד אבל אם לקחו מטפחות והורידו מקדושתן היה נר' דאפילו אם הוא בדיעבד היו צריכין לטרוח ולמכור ולעלות בקדושה לכך תני ספרים לא יקחו מטפחות לאשמועי' דאם עברו ולקחו מטפחות והורידו מקדושתן וכן בכלם לא מטריחינן להו למכור כדי לעלות בקדושתן דמה שעשו עשו:

וראיתי להרב גופי הלכות ז"ל בכללי הו"ר אות ר"ג שהקשה להר"ן ז"ל מהא דאמרי' בקידושין ד"ב ע"ב ותני תרתי אטו חדא וכתב רש"י ז"ל שינה וכתב לשון דרך למתני בכלהו משום ביאה היה לו לילך אחר הרוב עכ"ל רש"י ז"ל והכא נמי משום חדא דהיינו תורה אל יקחו ספרים שני לשון חמשה אטו חדא בגירוע דכיון דבכולהו חלוקות אפי' בשוים אסור א"כ הו"ל למיתני בכלהו כולה בדידה ספרים לא יקחו ספרים וכו' ורואה אני שהדברים ק"ו ומה התם בקידושין דבין בלשון דרכים וכין בלשון דברים דליכא טעות לענין דינא אפי"ה פריך ותני תרתי אטו חדא כ"ש הכא דאיכא למטעי אפי' בשוין אסור עכ"ל וכפי' הר"ן פי' ג"כ הרב המאירי בחי' למגילה יע"ש:

ולעד"ן לומר אחהמ"ר והוא במה שיש לדקדק עוד שם בקידושין במה שהקשו אח"ך והא דתנן שוו אתרוג לאילן בג' דרכים ליתני דברים ותירצו משום דבעי למיתני סיפא ולירק בדרך א' ופריך סיפא נמי ניתני דבר ותירץ התם הא קמ"ל דדרכיה דאתרוג כירק מה ירק דרכו ליגדל ע"כ המים ובשעת לקיטתו עישורו אף אתרוג וכו' ע"כ דאכתי תיקשיה אמאי תני תלת דהיינו אתרוג שוה לאילן בג' דרכים אטו חדא דהיינו ולירק בדרך א' כמו שהקשה לעיל מזה גבי כסף ושטר אלא דאית לן למימר ע"כ דהא דאמרי' דלא תני תרתי אטו חדא היינו היכא דהחדא אינו מוכרח כ"כ למתניה דלא נפק"ל לענין דינא כלום כגון בלשון ביאה אי לא תני דרך ותני דבר לא נפק"ל לענין דינא כלום כגון דא אמרינן דלא תני תרתי אטו חדא אבל היכא דהתנא מוכרח למתנייה משום דינא כגון הך דתני ולירק בדרך אחד דבא לאשמועינן דמה ירק דרכו ליגדל ע"כ המים ובשעת לקיטתו עישורו אף אתרוג וכו' כגון דא תני טובא אטו חדא כן תירץ רחימא דנפשאי החכם השלם נז"י כמוהר"ר אברהם הכהן ארייאס נר"ו והוא נכון:

וא"כ השתא דאתית להכי אף אנו נאמר דסברת הר"ן הוא דכיון דבחלוקא דמכרו תורה אל יקחו ספרים מוכרח התנא למיתני כך לאשמועינן דתורה בתורה ש"ד נקט נמי כה"ג שאר המש' ואין כאן תמיהא דתני תרתי אטו חדא כמ"ש. ואין לומר דליתני תורה לא יקחו ספרים וספרים לא יקחו ספרים כי היכי דלא ניטעי בדינא משום דלא ניחא ליה להתנא למינקט סיפא חדא במלות שונות כנ"ל לומר לפק"ד בדעת הר"ן והרצתי הדברים לפני עט"ר כתר לי כמוהרי"ץ ארדיט נר"ו והודה לדברי. ואחרי כתבי זה ראיתי להרב שער המלך בפ"י מה' ס"ת שתירץ כן שמח לבי ויגל אבל לא הכריע מהגמ' כמו שהוכחתי יע"ש:

עוד ראיתי שם שכתב דלדעת רש"י שכ' דיעבד כדקתני מכרו א"כ כולה רישא דנקט מכרו וכו' ודוחק לומר רישא אגב סיפא עכ"ל ונעלם מיניה דהרשב"א ז"ל בשיטתו כ' כן בפשיטות ולא חייש לדוחקא יע"ש ומה שתירץ הרב ז"ל דשפיר תני מכרו דיעבד למימר דדוקא דיעבד שרי ליקח עילוייא אפי' שאותו בהכ"נ או אותם ספרים אינם כתובים אבל לכתחי' אינו מותר למכור קדושה ליקח עילוייא אלא היכא דקיימא בעין וכו' יע"ש הן אמת דנראה חילוק נכון אבל מסתמיות דברי הפוס' דסתמו ולא כתבו האי דינא נראה דלא ס"ל הכי אלא דוקא בס"ת דלא מעלי ליה אמרינן הכי אבל בשאר קדושות דאיכא עילויא אפי' שאינו בעין מות' למכור וכמו שנראה מדברי רבינו בפרקין וא"כ אזדא ליה להרב ז"ל האי חילוקא שחילק:

(אה"ן יבי"א ס"ט ראיתי להרב כסא אליהו זצ"ל בקונ' אחרון בא"ח סי' קנ"ג שכתב ע"ד מרן בש"ע מוכרין בהכ"נ ואפי' ס"ת להספק' התלמידי' וז"ל הא דמוכרין היינו דוקא כשיש להם ס"ת אחר מוהר"ש ן' הרשב"ץ סי' שכ"ד ועיין להרב יפ"מ בסוף מסכת פיאה ועיין מה שכתבתי אני בעוניי בתשובה עכ"ל. הנה מ"ש בתשו' הרמתה לא זכינו לאורה איה מקום כבודה כי בספריו המאירים לא ראיתי כהנה ודבריו שבכאן באו סתומים כי מה שכ' בשם הרשב"ש דכשאין להם ספר תורה אחר אין מוכרין הרי הרט"ז ז"ל כתב כן להדיא גבי בהכ"נ דהא דמוכרין היינו כשיש להם בהכ"נ אחר ובסעי' י"ג ישב בזה מאי דהוה ק"ל על מרן ז"ל יע"ש . ונראה דתרויהו צריכי דברי הרט"ז גבי בהכ"נ ודברי הרשב"ש ז"ל גבי ס"ת ולא ילפי מהדדי דיש צד חמו' בכל אחד מאלו דס"ת הוי קדושה חמורה ולעומת זה יש צד להקל דגם אחרי נמכר נשאר בקדושתו משא"כ בבה"כ דיש בו צד קולא שאין קדושתו כקדוש' ס"ת וכשנמכר אינו נשאר בקדושתו ומכח זה היה נר' להחמיר טפי עיין לעט"ר מוה"ר הגדול בס' חק"ל יו"ד ח"ג סי' קי"ד דקל"ג ע"א מאי דשקיל וטרי בדברי הרב גופי הלכות ז"ל בזה ע"ש והשת' שמעינן דלהא מלתא שוים הם ס"ת ובהכ"נ דדוקא ביש להם אחר הוא דמוכרים להספקה התלמידים אבל אם אין להם אחר אין מוכרין. ומה שרמז להרב יפה מראה ז"ל בזה נראה דכונתו ללמוד מדבריו כדברי הרשב"ש ז"ל דבאין להם בהכ"נ אחר בהכ"נ קודם להספקת תלמידים שהרי כתב מוהרש"י ז"ל שם דדוקא הוצאת ממון מרובה כגון ציורי' וכיורים הוא דאמרי' דהספקת לומדי תורה קודם אבל הוצא' בבנין הצריך ודאי שהיא קודמת עכ"ל ונ' דמהכ' יליף דכשאין להם בהכ"נ אחר דמי להוצאת בנין הצריך דבהכ"נ קודם להספקת תלמידים ואם לזה כיון הרב מוהרא"י ז"ל ק"ל לענ"ד דאחהמ"ר משם ראיה להפך שהרי מלשון הירושלמי ז"ל דקאמר הוו מטיילין באלין כנישתא דלוד מוכח דהיו שם בתי כנסיות רבים ולפחות שנים ואפי"ה אמרי' דדוקא ציורים וכיורים לא היה להם לעשות אבל בנין הבהכ"נ עצמו שפיר דמי והוא קודם להספקת התלמידים ועיין למוה"ר הגדול חק"ל ז"ל שם בריש הסימן שעמד על דברי מוהרש"י ז"ל הנז' ועיין לעט"ר מופת דורנו מוה"ר עטרת החיים נר"ו סמיכת