שולחן המלך על הרמב"ם כט

לא ידעתי מה שהשיגו הרב נוה שלום ז"ל דאחר שהביא דברי הרב לח"י ז"ל במ"ש והב"י והש"ע לא הזכיר מזה כלום כתב הוא ז"ל וז"ל ולפום מאי דאמרן מוכח מלשון מרן בש"ע דלא שני ליה בין הגבהה להשמעה עכ"ל וכונתו פשוטה דרצה להשיגו להרב לח"י ז"ל דכבר הזכיר מזה מרן ז"ל ולפמ"ש לק"מ ודו"ק:

(א"הן יבי"א ס"ט והגם דמדברי מרן בש"ע נראה דמתיר הגבהת הקול למי שאינו יכול לכוין מ"מ לעניין ר"ה ויוה"ך משמע מדבריו ב"בי שם דלא שרינן אלא השמעה ולא הגבהה ש"כ וז"ל בר"ה ויו"הכ נוהגים העולם להשמיע קולם בתפלתם והוה תמיה לי טובא היאך נתפשט המנהג בזה וראיתי בימי חרפי בס' הפליאה שהיה קורא תגר על המנהג הזה ואח"כ מצאתי בפסקי תוס' שלהי ר"ה וז"ל ברכות דר"ה מתוך דאין רגילין בהם משמיעים קולם וכו' הרי שנותנין טעם למה שנהגו להשמיע קולם שהוא מפני שאינן רגילין בהם ואפ' לתת טעם אחר לפי שהם ימי תשו' משמיעים כדי לכוין יותר ואיידי דחביבא להו יהבי דעתייהו ואינם מתעים זא"ז אע"פי שמשמיעים קולם ע"כ כי מזה נראה מדנקט בלשניה לישנא דמשמעים משמע דהגבהה אסור ודוקא משמיע הוא דמותר אכן ממ"ש אח"ז מרן ז"ל לשון המרדכי נראה דס"ל דבהגבהה נמי מותר שכ' וז"ל ואחר שכתבתי זה מצאתי במרדכי דיומא שכ' אעפ"י שכל ימות השנה מתפללים בלחש כדילפינן בפ' אין עומדין מקראי דחנה וקולה לא ישמע מיהו בר"ה ויה"כ אומרים בקו"ר כדי שילמדו זל"ז ולהטעות לא חיישינן כיון שמצויים בידם מחזורים וכו' ע"כ הרי מדקאמר אומרים בקול רם משמע דהיינו בהגבהת הקול ומותר:

אלא דנראה דהא לא אירייא דיש לפרש דקול רם לא אתא אלא לאפוקי בלחש ולעולם דהגבהה אסור וכמו שכן ראיתי בכתבי עט"ר מע' הרב אדוני אבי הרא"ש גאון יעקב נר"ו וישל"א שהשוה דברי הפיסקי התוס' והמרדכי ז"ל שהביאם מרן ז"ל בדעת אחת והילך לשונו לשון הזהב על דברי מרן הב"י ז"ל הללו ומור"ם בדרכי משה ז"ל שם כתב ע"ז ובדרשות מוהר"י וייל כ' ומ"מ לא יגביה קולו דהוי מנביאי הבעל ע"כ הנה מבואר שהבין דמ"ש המרדכי ז"ל בלישניה אומרים בקו"ר הכונה דלאו היינו בקול גדול ממש דזה אסור אפי' ביוה"כ אלא כונתו היינו להשמיע קולו דבעלמא אסיר ביוה"כ מותר וכ"כ בס' המפה עמ"ש מרן שם בש"ע ס"ג י"א שבר"ה ויוה"כ מותר להשמיע קולם בתפילה אפי' בצבור ע"ז כ' מור"ם ז"ל וכן נוהגים ומ"מ יזהרו שלא להגביה קולם יותר מדאי וציין המציין דרשות מוהר"י וייל יע"ש וכן הוא מבואר בדברי מוהר"י וייל זצוק"ל עצמו במקומם בתשו' סי' קצ"א בדיני תשו' ויה"ך שהן הם הדרשות שרמז מור"ם ז"ל שכתב בדע"ט ע"א בדיני יוה"כ וז"ל ובתפילה יכול להתפלל בקו"ר כדי שילמדו זה מזה אבל בשאר ימות השנ' המשמיעי' קולם הרי זה מקטני אמנה והמגביהים קולם הרי אלו מנביאי הבעל דכתיב ויקראו בקול גדול ונרא' אפי' ביוה"ך עכ"ל יע"ש ובודאי דמ"ש בתחילה דבתפילת יוה"ך יכול להתפלל בקו"ר לאוהיינו בקול גדול ממש דזה אפי' ביוה"ך אסור כדמסיים בסו"ד אלא כונתו היינו להשמיע קולו בתפילתו דבשאר ימות השנה אסור ומ"מ ביה"ך מותר וכמ"ש מור"ם ז"ל באופן דדברי מוהרי"ו ז"ל לא סתרי לדברי הפסקי תוס' והמרדכי ז"ל אלא אף לפי דבריהם כתב כן:

כי מן האמור ת'ם אני לא אדע שכו'ל מה שכתב מרן החבי"ב בכנה"ג א"ח שם בהגב"י ע"ד מרן שהביא מ"ש הפסקי תוס' והמרדכי דביה"ך שרי ע"ז כתב וז"ל נ"ב א"ה התימא ממוהר"י וייל ז"ל שכ' בתשובה סי' קצ"א שאפי' המגביה קולו בתפילתו ביוה"ך נקרא מנביאי השקר איך לא ראה דברי הפסקי תוס' והמרדכי ז"ל עכ"ל. . ואחרי נער"ק לא ירדתי לסוף דעתו דעת עליון דמ"ש הפסקי תוס' והמדרכי ז"ל דביוה"כ מותר היינו להשמיע קולו דבשאר ימות השנה אסור וביוה"כ מותר כדי שילמדו ומ"ש מוהרי"ו דאף ביוה"כ אסור ונקרא מנביאי הבעל היינו להגביה קולו ביותר דבעלמא הוי מנביאי הבעל וה"נ ביוה"ך אסיר כמ"ש מור"ם ז"ל וכמבואר בדברי מוהרי"ו זצוק"ל במקומם שכן כתב בתחי' דבריו גבי יוה"כ ובתפי' יכול להתפלל בקול רם כדי שילמדו זה מזה אבל בשאר ימות השנ' וכו' וכדברי הפסקי תוס' והמרדכי ז"ל ועיין לו בשכנ"ג שם והוא פלאי א"ד נר"ו שיחל"א:

) פי"א הי"ד מותר לעשות בהכ"נ וכו' וכן בני העיר שמכרו בה"כ וכו' הכי איתא במגילה דכ"ו בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בהכ"נ וכו' אבל מכרו תו' לא יקחו ספרים וכו' יע"ש והנה הקושיא מבוארת בה כמו שהקשו הראשונים ז"ל דרישא דמתניתין משמע דאפילו אם לוקחין דבר כמו שמכרו אינן יכולין דצריכין לעלות בקדושה ובסיפא משמע דכל שאין מורידין מקדושתו לא איכפת לן הפך משמעו' הרישא. וראיתי להרב המאירי ז"ל שתי' לזה משם רוב הגאונים דרישא עיקר וכי הדדי אסור ואיידי דתנא רישא ספרים לוקחין תורה תנא סיפא אבל תורה לא יקחו ספרים עכ"ל:

ואני עני הדעת לא זכיתי להבין אמרי קדשו דהא בגמ' איבעיא להו מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש והביאו ראיה לדבריהם מהא דתנן אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים הא תורה בתורה ש"ד והשיבו מתני' בדיעבד והביאו זה הר' שם סמוך ונראה. וכפי דברי הרב ז"ל מאי ראיה מייתי מסיפא דמתני' אימא דלעולם צריך עילוי ומאי דנקט הכי הוא איידי דרישא וכפי מה שהשיבו שם בגמ' ג"כ מתני' בדיעבד נראה דאפילו כי הדדי מותר ולפחות תורה בתורה כיון דליכא לעלות לכל הפירושים בדיעבד מותר ואיך כתב הרב ז"ל איידי דתנא רישא וכו' תנא סיפא אבל תורה לא יקחו ספרים וכן בכולם דנראה מדבריו דאפי' תורה בתורה ובדיעבד אסור. ואפ' לומר בדוחק דעדיפא מינה קא משני דלשיטתך מתני' בדיעבד. ולעד"ן לומר להאי דיוקא דאה"נ דאפי' הן שוין אסור ליקח דעילוי בעינן ומאי דנקט התנא הכי ספרים לא יקחו מטפחות וכו" ולא' נקט אפי' ספרים משום דאי הוה תני הכי ספרים לא יקחו ספרים הו"א דאפי' אם מכרו בדיעבד לא יקחו ספרי' לכתחי'