שולחן המלך על הרמב"ם כח

מג"א ז"ל דכתב דדברי מרן ז"ל הם המדברים בדוקא כששתאו בב"א כיע"ש וא"כ השתא דאתית להכי י"ל נמי דכן דעת הרמב"ם ואיך כ' הרב ז"ל דרבינו והטור ומרן קיימי בשתה רביעית אפי' בהפסק ובמים מדסתמו דבריהם. ועיין להרב לחם יאודה ז"ל בפ"א מה' ביאת מקדש ה"א בדע"ו ע"ב על מה שכתב רבינו ז"ל שתה יותר מרביעית אעפ"י שהיה מזוג וכו' כתב הוא ז"ל דרבינו יליף לה מדא"ר אשי להך דבעי למשרא ליה נדרא וכו' יע"ש. ואחרי המ"ר איך נעלם מעיני דמר דמרן ז"ל בכ"מ שם יליף הוא ז"ל מהא דר' אשי כיע"ש:

ודרך אגב חזות קשה למ"ש להריטב"א ז"ל בתענית על דכ"ו ע"ב גבי מ"ש שם חכמים שחרית ומוסף יש בהן נשיאות כפים מנחה ונעילה אין בהם נשיאות כפים והיינו טעמא דבמנחה שכיחא שכרות הקשו התוס' ז"ל שם בד"ה מנחה ונעילה וכן הריטב"א ז"ל שם דאיך אמרינן דבמנח' שכיחא שכרות דקשה מההיא דפ"ק דשבת במתני' דלא ישב אדם סמוך למנחה לאכול עד שיתפלל דאמרינן דבמנחה לא שכיחא שכרות ותי' הריטב"א ז"ל וז"ל וי"ל דל"ק דשכרות כ"כ שיהא אסור להתפלל לא שכיח אבל שכרות מעט לפוסלו לנשיאות כפים שכיח שכהן מברך אפי' כששתה פחות מרביעית פסול דהא איתא שילפינן כהן מעבודה (כצ"ל) כדלקמן עכ"ל. ואחהמ"ר קשה עליו בהאי דינא דיליף לנו דכהן ששתה פחות מרביעית פסול לנשיאות כפים בעת לא מצאנו לו חבר בשום א' מהפוס' דיאמר כן כ"א דוקא בששתה רביעית ובבת אחת ובלתי מזוג הוא דפסול לנשיאות כפים אבל בפחות מזה כולי עלמא ס"ל דשרי בג"כ. והגם דכתב מרן כ"מ ז"ל בפ"א מה' ביאת מקדש ה"א גבי מ"ש הרמב"ם דאם שתה פחות מרביעית או ששתה רביעית והפסיק בה או שמזגו במים וכו' אפילו יותר מרביעית פטור ואינו מחלל עבודה וכו' וכ' מרן ז"ל פטור ואינו מחלל עבודה כלומר איסורא מיהא איכא יע"ש וה"נ הוה אפשר לומר בדעת הריטב"א דמ"ש ששתה פחות מרביעית פסול לנ"כ היינו דמדמי ליה לעבודה לגמרי דאיסורא איכא הנה מלבד דזה אינו סובל בדבריו דמשמ' דבעי למי' דבעבודה פסול לגמרי. עוד בה דהרי מרן ז"ל בכ"מ בה' נשיאות כפים פט"ו ה"ד ביאר דברי רבינו ז"ל דהא דברביעית לחוד אסור לישא את כפיו וכו' משום דאיתקש ברכה לעבודה וכו' מה עבודה ברביעית אף נ"כ ברביעית וכתב עוד ומ"ש שתה רביעית יין בשני פעמים וכו' מדאסיקנא בפ"ג דכריתות ד"ה כר"א דאמר אם הפסיק בו או שנתן לתכו מים כל שהוא פטור אם נכנס למקדש וכיון דבביאת מקדש פטור בנשיאות כפים מותר דהא איתקש ברכה לעבודה וכו' ודיינו שנאסו' לישא את כפיו היכא שאם נכנס למקדש חייב ע"כ יע"ש. הרי דביאר דעתו של הרמב"ם ז"ל דכל שהוא חייב מיתה בעבודה פסול לנ"כ דהיינו היכא ששתה רביעית בב"א אבל כל שהוא פטור בעבודה מותר בנ"כ דהיינו היכא ששתאו בב' פעמים או מזוג או ששתה פחות מרביעית וזו היא שיטת כל הפוסקים ז"ל שכתבו להכשיר בנ"כ פחות מרבעית וא"כ קשה מנ"ל להריטב"א ז"ל להחמיר גם בפחו' מרביעית ומה גם דמשמע מדבריו דבעבודה פסול הפך המבואר מסו' דכריתות כנו' וצ"י:

) פ"ה ה"ט השויית הקול כיצד לא יגביה קולו וכו' ולא ישמיע וכו' עיין להרב לחם יאודה ז"ל שם דהכריע מלשון רבינו ז"ל דאם אינו יכול לכוין בלחש מותר להשמיע קולו אבל להגביה קולו שהוא יותר ממשמיע אינו יכול יע"ש וכנ"ל שהוא דעת הסמ"ג בעשין י"ט שכתב וז"ל המתפלל לא ישמיע קולו בתפילתו בצבור אבל בפ"ע מותר אם לא היה יכול לכוין בענין אחר עכ"ל נראה בהדייא דאם לא היה יכול לכוין דוקא שמיעה מותר אבל לא הגבהת קול וכס' הרמב"ם ז"ל וכ"ן שהוא דעת הרשב"א ז"ל שכ' בשיטתו בפ' אין עומדין וז"ל ומיהו כל המשמיע קולו לצורך מותר כגון שאינו יכול לכוין דעתו וכו' ע"כ. נראה מזה דמה שהתיר הוא משמיע ולא מגביה. וכן משמע מדברי הלבוש דכתב אם אינו יכול לכוין עד שיגביה קולו יותר מהשמעת אזניו מותר להגביה קולו יותר וכו' ע"כ. ומדקדו' דבריו שכתב יותר מהשמעת אזניו נראה דהיינו משמיע לאחרים אבל הגבהת הקול יותר ממשמיע לאחרים דהיינו הגבהת הקול דכתב הרמב"ם ז"ל אינו יכול ור' ירוחם ז"ל בח' אדם וחוה בנ"ג ח"ג כתב וז"ל אסור להשמיע קולו בתפילתו והרי זה מקטני אמנה ודוקא שיכול לכוין בלחש אבל אם אינו יכול לכוין בלחש מותר ובצבור אסור וכו' כך פשוט בברכות פ' מי שמתו ופ' אין עומדין ובירושלמי אם אינו יכול לכוין ביחיד מותר אפי' בקול רם עכ"ל נראה דדעתו כדעת הרמב"ם וסיעת מרחמוהי וכמו שדקדק הרב לח"י ז"ל בדברי הגמרא אלא שמשמע מדבריו דהירוש' פליג אתלמודא דידן בזה וסובר שאפילו בקול רם יכול להגביה קולו וכמו שהבין הרא"ש בירושלמי. וכן נר' שסובר הא"ח ז"ל שכ' והעתיק ל זה של הרמ' ז"ל בה' תפי' דט"ז ע"ד אות ג"ן יע"ש:

ומאחר עלות כל האמור נראה דיפה כיון הלח"י ז"ל בסוף דבריו שכתב ולענין דינא נר' להחמיר כס' רבינו ז"ל דלעולם ההגבהה אסורה וכו' דעת הרמ"א ז"ל בהגהה סי' ק"א ס"ג והב"י והש"ע לא הזכיר מזה כלום עכ"ל. והגם דלא הביא הרב ז"ל כי אם להרמב"ם ורמ"א ז"ל מ"מ רבים אומרים להאי סברא הלא המה הרמב"ם והסמ"ג ורי"ו ז"ל והלבוש והרשב"א ז"ל ורמ"א והא"ח ז"ל וכמו שהוכחנו ולא נשאר כי אם הרא"ש ז"ל ור' יוסה ז"ל בפ' מי שמתו דכ' כהרא"ש ז"ל. וכן מש' מד' המנהיג שכ' בה' תפיל' סי' ס"ז וז"ל המשמיע קולו וכו' ה"ז וכו' המגביה וכו' הרי זה וכו' וכשיכול לכוין וכו' אבל אם אינו יכול לכוין הרשו' בידו ע"כ. וגם הטור ז"ל כ' אמר ר"ה ל"ש שלא יגביה קולו אלא שיכול לכוין וכו' וכן מרן ז"ל בש"ע כ' ואם אינו יכול לכוין בלחש מותר להגביה קולו וכו' ומש' דדעתם כדעת הרא"ש ז"ל. ונראה לי דזהו מ"ש הלח"י ז"ל על מרן ז"ל שלא הזכיר כלום מזה בב"י ובש"ע. דכונתו להקשות דכיון דזהו מחלוקת בין הרמ' והראש ז"ל למה לא הזכיר מזה המחלוקת כלל לא בב"י ולא בש"ע בלשון י"א כדרכו דרך הקדש זהו פשוט בכונת הרב לח"י ז"ל וכפי"ז