שולחן המלך על הרמב"ם כז

הרב המגיה ודבריו צל"ע:

אה"ן יבי"א בפרי"ו ס"ט ובעיקר קושיית הרשב"א ז"ל בהא דבני מערבא מהך דכל פסוקא דלא פסקיה משה וכו' שמעתי תירוץ לזה מאת ש"ב הרב ועצום כמוהר"ר חיים יו"ט המכונה. רבינו דאנון נר"ו ומטי בה משם גברא רבה מע' הרב המופלא כמוהר"ר יצחק' פ'רחי ז"ל. דלא שייך הכא לומר כל פסוקא וכו' כיון שתיבות. אלו דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה"א הוא פסוק שלם במקום אחר והוא בפ' אחרי בפ' עריות וכיון שכן לא נאסור מלקרוא גם בפ' ציצית פסוק כזה דמחזי כקורא הפסוק האחר דפסקיה משה הכי:

ודוגמא לדבר מי שהתחיל לברך ואמר ברוך א"י ונזכר שא"ץ לברך דיאמר למדני חקיך והוי כקורא פ' תהלים וליכא הזכרת ש"ש לבטלה ואף זו כיוצא בה א"ד נר"ו:

ה' תפלה פ"א פ"א ה"ו וכן התקינו וכו' ואין תפילת ערבית חובה וכו' אעפי"כ נהגו כל ישראל וכו' וקבלוה עליהם כתפי' חובה. כ"כ הרי"ף כמ"ש מרן בכ"מ וכ"כ בה"ג כמ"ש בהגמ"י וראיתי להתוס' ביומא דפ"ז ע"ב ד"ה והאמר רב שכ' וז"ל וכי תימא כיון שהתפלל בשאר לילות שוייה עליו חובה א"כ אמאי אצטריך לשנויי הכא וכו' יע"ש והקשה הרב שמות בארץ ז"ל דאמאי איצטריכו להקשות. למ"ש וכי תימא מכח סוגייא דהכא והלא סוגייא דפ"ק דשבת נמי קשיא לבה"ג אי מיירו התם בדצלי בשאר לילות אמאי מכי שרא המייניה לא מטרחינן ליה ותי'. הוא ז"ל דכונת התוס' ז"ל הוא לומר דמלבד דיש להקשות דא"כ מכי שרא המייניה אמאי לא מטרחינן ליה יש להקשות עליו נמי מסוגייא דידן וכו' יע"ש. והרב שיח יצחק ז"ל בחי' לחגיגה בד"ט הביא דברי התוס' הללו ותירץ דכונת התוס' הוא לומר דאפי' תאמר בפי' דברי בה"ג דהגם דשוייה עליה חובה מ"מ אינה חמורה כ"כ לומר דאפי' שרא המייניה דמטרחינן ליה אלא יגמור ויתפלל אח"ך וכו' מ"מ אכתי תקשיה לפי' אמאי אצטריך לשנויי הכא יע"ש. והגם דהרא"ש בריש פ' תפילת השחר כתב וגם הוא עייף מן התפילה ומן התעני' ואין להטריחו מידי דהוה אשרא וכו' ואם נאמר בדברי הרא"ש ז"ל ג"כ כמ"ש הרב שיח יצחק בכונת התוס' ז"ל קשה דא"כ מאי מקשה הרא"ש לבה"ג מההיא דיומא דהרי הוא עצמו ז"ל כתב לעיל מיניה דההיא דיומא היינו שרא המייניה וא"כ מה שיש לתרץ לההיא דשרא המייניה יתורץ ג"כ ההיא דיומא מ"מ י"ל דכל זה לא כ' הרא"ש וגם הוא עייף וכו' מידי דהוה אשרא המייניה וכו' היינו דוקא לדעת ר"י דסובר דהגם דרשות היא מ"מ מצוה איכא וא"כ נוכל לומר דשרי המייניה דלא מטרחינן ליה היינו אפי' אם לא יתפלל אח"ך אבל לדעת בה"ג ז"ל דסובר דאם התפלל בשאר לילות שוייה עליו חובה וכדי דלא תקשי מההיא דשרייה המייניה דלא מטרחינן ליה צ"ל דסובר בה"ג כפרש"י דפירש התם דהיינו דלא יפסיק אלא יגמור ואח"ך יתפלל אבל ההיא דיומא לא אתי שפיר דנראה שם דלא יתפלל. כלל ומיהו אם כונת הרא"ש הוא זה. היה. הכרח לפרש יותר. ואפשר דמשו"ה נדחק הרב שמות. בארץ לתרץ תירוץ דחוק אחר בכונת התוס' ז"ל. ועיין. בס' שונה הלכות דטו"ב ע"ד (ועיין בס' נהר שלום בא"ח סי') ועל. מ"ש התוס' שם ואור"י נהי דרשות וכו' עיין להרב שמות בארץ ז"ל. שם מה שהקשה מכאן למ"ש בפ"ק דשבת ד"ט ועיין מ"ש הרב. מגילת ספר בעשין י"ט יעש"ב:

פ"ד הי"ז שכור אל יתפלל וכו' וכתב עוד רבינו דאפי' ששתה כדי רביעית הרי הוא נקרא שתוי ולא יתפלל לכתחילה עד שיסיר יינו וכן פסק הטור ומרן בש"ע בסי' צ"ט ומרן ז"ל בכ"מ שם כ' וז"ל ומ"ש דברביעית מיקרי שתוי הכי משמע התם בההוא פרקא. עכ"ל. ועיין מ"ש הלח"מ ז"ל ומ"ש. בס' יצחק ירנן ובס'. בן ידיד ז"ל הנ"מ יע"ש:

ואחהמ"ר מכל. הני גברי רברבי. נר' דדברי הרמב"ם. והטור ז"ל הם תלמוד ירושלמי בפ"ק דתרומות והכי איתא התם אבא בר רב הונא. אמר שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תחנונים שכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו גידופין איזו שתוי. כל ששתה. רביעית שכור ששתה יותר. תמן אמרי כל שאינו יכול לדבר בפני המלך ע"כ הרי הדבר מפורש דשתוי נקרא כששתה רביעית ובהא. כ"ע מודו ובשכור הוא דחלוקים בני מערבא עם בני בבל. ועיין מ"ש בפ"א מה' ביאת המקדש:

(אה"ן יבי"א ס"ט עיין לעט"ר מע' הרב מורי חמי נר"ו מ"ש בספרו הבהיר פתח הדביר בסי' צ"ט באות א' ומ"ש באות ב' משם המדרש שמואל ע"ש והנה רבינו הרמב"ם ז"ל ולא ביאר כאן אי בעי' שישתה הרביעי' בבת אחת כמו שביאר לקמן בהלכות נשיאות כפים פט"ו ה"ד. וגם מרן ז"ל בכ"מ כאן לא כתב מזה כלום. אכן הרמג"א ז"ל שם בסק"א כתב. וז"ל כדי רביעית עס"י קכ"ח סל"ח דדוקא כששתהו בבת אחת יע"ש.. וכונתו פשוטה דכמו בסי' קכ"ח סל"ח בדין נ"כ. פ' שם מרן ז"ל דאם שהה רביעית. יין בבת אחת לא ישא. את כפיו שתאו בב' פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר ואם. שתה יותר מרביעית אעפ"י שהוא מזוג וכו'. כמו כן הכא בדין תפילה ס"ל להרב המג"א ז"ל דשוו בשיעורייהו דהא דאסרינן רביעית בתפילה היינו כששתאו בבת אחת אבל אם שתאו בשני פעמים או מזוג נראה דמותר כמו בנשיאות כפים:

כי מן האמור ת'ם אני למה שראיתי להרב בן ידיד ז"ל בפרקין דעמד ע"ד הרפ"ח ז"ל שבסי' צ"ט דרצה להוכיח דבכלל שכור הוי שתה רביעית יין מההיא דבפ' אין עומדין ובפ"ב דתענית כיע"ש והוא ז"ל כתב וז"ל ומ"מ לא הוי דרך שכרות אלא כששותהו בב"א אבל אם הפסיק או שנתן מים מן התורה כשר וכר"א התם יע"ש והכא רבינו והטור ומרן קיימי בשתה רביעית אפי' בהפסק ובמים וכן מוכרח מדסתמו והטעם דכיון דס"ס אין דעתו מיוש' אל יתפלל אבל שכור לא מקרי כלל וכו' יע"ש. ואחהמ"ר קשה טובא איך אשתמיט מניה דברי הר'