שולחן המלך על הרמב"ם כו

פוסקים שהביא הב"י וכפי מ"ש בעל עט"ז בשם מוהרש"ל ושו"ת הראם ומוהרש"ך עי"ש סמכו ונקטו שיטתיה דאבוה דההוא ינוקא והינו לחזור אני ה"א ושאר פוסקים שכתבו שחוזר ה"א פ' כר"י עי"ש:

ואחרי המ"ר קשה איך לא הרגיש בדברי עט"ז במ"ש בשם הרא"ם לחזור אני ואין זה סברתו כדכתיבנא ואף אם נאמר דמפרש דברי עט"ז בזה ע"ד שפי' בעניותין אכתי קשה איך כתב דמוהרש"ך קאי בשי' זו לחזור תיבת אני ועינא דשפיר חזי דמוהש"ך ז"ל ס"ל אפכא וכאשר דבר בקדשו הרב עטרת זקנים ז"ל עצמו בשם מוהרש"ך וס' ראשונה עיקר לחזור ה"א. אמת. ועיין למרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג שם בסי' ס"א שנפל טעות בדפוס במה שהביא סברת רש"ל ז"ל. כמו. שיראה הרואה ועיין בהקדמת תקוני הזוהר מדפוס רש"י די"א ע"א ובתקון יו"ד דכ"ה ע"ב:

. ודרך אגב ראיתי בתחילת תשו' מוהרש"ך ז"ל הנז' שכתב וז"ל הן אמת שתמהתי במה שאנו נוהגים לכפול הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו הבא בפ' שבהודו לה' קראו בשמו שאנו אומרים בשחרית שבאו בס' ד"ה וכ' הריב"ש ז"ל שנהגו לכפולו ואין שם שום טעם מאלו עכ"ל וזה הוי סיוע למ"ש מ"ע מו"ר. עט"ר. הרב מר חמו חיים עד העולם נר"ו בס' פתח הדביר א"ח סי' ן' דשקיל וטרי בזה טובא וזו הלכ' העלה מכח טעמי' וראייות ברורות שאין לכפול הודו לה' קראו בשמו עש"ב והא אשכחן רב תנא דמסייע ליה בפי' הוא הרב הגדול מוהרש"ך ז"ל ח"ג בסי ל"א. שהגם שראה תשו' הגאון הריב"ש ז"ל והיא בסי' קל"ג שהזכיר מנהג זה שנהגו לכפול פסוק זה מ"מ הוא ז"ל כ' שאין טעם למנהג זה כנראה דדעתו מסכמת שלא לכופלו:

) הנה מדברי הרא"ם ז"ל. למדנו דצריך הש"ץ לסיים אמת ואח"ך לחזור ולומר ה"א אמת וכן הוא דעת הרדב"ז בתשו' ח"א סי' נ"ה וכין כ' מוהר"מ אלשקר ז"ל בסי' ס"ו וכין פסוק מרן בשלחנו הטהור סי' ס"א ובב"י וכן נר' מדברי הלבוש ז"ל וכ"כ הרב מוהרלנ"ח בסי' ע"ג והרב מים רבים ז"ל בסי' א' ומוהרש"ך ז"ל בסי' הנז' כתב לעניין הלכה דהנוהגים לקרות ק"ש בקול רם כמו מנהגינו דהטוב והישר הוא שהש"ץ סיים ג"כ עם הציבור בקול רם עד ה"א אמת ואח"ך ישהא מעט ע"ד שאמרו כמה ישהא בין תפלה לתפלה כדי שתתחונן דעתו עליו או כדי שתתולל דהיינו כדי שילך ארבע אמות כמו שכתבו התוס' וחוזר ואומר ה"א אמת ובזה אין שום פקפוק ומכשול וכו' יע"ש:

ובהיותי בזה ואשא עיני וארא מ"ש הרשב"ש ז"ל בסי'. ל"ו ובסי' תח"ל דאין להתחיל מאני ה' וכו' אלא צריך להתחיל מראש הפסוק משום מאי דאמרי' דכל פסוקא דלא פסקיה משה וכו' ע"ש ומלבד דדבריו אינם מדוייקים אצלי במ"ש שם להשיב לשואל ששאל לו שהחזנים המחזרים להיות לכם לאלהים הם טועים וראוי לגעור בהם ולמנוע אותם והשיב הוא ז"ל וז"ל ומ"מ מה שאמר שאין להתחיל מלהיות לכם לאלהים וגוערים וכו' לא נהגו כן אלא. להתחיל מראש הפסוק משום דבגמ' וכו' ואיך נפסוק אנחנו וכו' ואם אנחנו צריכים. להשלמת רמ"ח ולא חסר אלא ג' וקרינו ששה הרי השלמנו רמ"ח וכו' ע"כ כנר' מדקדוק לשונו שלהיות לכם לאלהי' הוא ראש הפסוק והכי מוכח קצת מדבריו בסי' תא"ל וגם מדקאמר דלא חסר אלא ג' וקרינן ששה וכך הוא החשבון שאני ה' אלהיכם ג' ולהיות לכם לאלהים הוא ג' הרי ששה וזה אינו דהפסוק מתחי' מאני ה' אלהיכם אשר. הוצאתי וכו' שהם י"ד תיבות אם לא שנ' שלשון מושאל נקט ול"ד ששה. אבל מ"מ לעיקר הדין שכתב הרב שצריך להתחיל מראש הפ' משום דכל פסוק' דלא פסקיה משה וכו' ראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו. לברכות עמ"ש בגמ' פ"ב די"ד ע"ב אמר ר"פ קא סברי במערבא ואמרת אליהם לא הויוה התחלתה. דכ' וז"ל. קשייא לי ת"ל דכל פרשה דלא פסקיה משה וכו' וי"ל דכמו שאין דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם הוי התחלה כיון שלא התחיל בעיקר המצוה הכי נמי אני ה"א לא חשבינן ליה כהפסק פרשה. כיון שלא אמר מעיקר המצוה כלום ובהכי נמי ניחא לי הא דפסקי' ליה לקרא. דאני ה"א ולא אמרי' ליה. כוליה ואע"ג דקי"ל דכל פסוקא. דלא פסקיה. משה וכו' יע"ש א"כ היינו טעמא הכא דאין אנו חוזרים לתחילת הפסוק משום דבחזרה כיון שאין אנו אומרי' מעיקר המצוה כלום לית ביה משום כל פסוק וכו' והגם די"ל דשאני התם מהכא דכיון דכבר קרא פעם א' ורוצה. לחזור אפשר דצריך לחזור הפסוק כולו משום דכל פסוק וכו' מ"מ מצינן למימר דכיון דכבר השלים הפסוק ורוצה לחזור היינו. כמו שבא לומר הפסוק מחדש. שוב ראיתי בס' יכין ובועז בסי' ב' ח"ב דשם מבואר בהדיא דמשום דכל פסוק דלא פסקיה משה מתחילין מלהיות לכם לאלהים וכו'. וכבר ראיתי להרב המגיה שם שהקשה כמ"ש דתחי' הפסוק אינו אלא מאני ה' אלהיכם אשר הוצאתי וכו' ותירץ משם בנו שבמלת מצרים. יש זקף קטון ופיסוק טעמים הלכה למשה מסיני כמ"ש בפ' אין בין המודר א"כ בטוב אמר כל פסוקא דלא פסקיה וכו' ר"ל אותם המתחילים ה' אלהיכם אמת פסקו הפסוק במקום שלא פסקו משה עכ"ל יע"ש:

ותמהני עליו תמיהא גדולה דאיך עלה על דעתו תירוץ זה דאי משו"ה אדרבא יותר טוב הוא להתחיל מאני ה' אלהיכם בתרא דהא בתי' לאלהים יש אתנח שהוא טעם מפסיק ושמו מוכיח עליו אתנח דאתנוחי אתנח והיות' תימא הוא דמעיק' הסוגייא שם בתענית דז"ך ע"ב מוכח דאפי' בפיסו' טעמים לא פסקינן דאמרי' התם אמר ר' חנינא קרא צער גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול ולא התיר לי לפסוק אלא לתנוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד הן עשויין ופירש"י ז"ל. צער גדול הרבה טרחתי וחזרתי עליו שיתיר לי לפסוק הפסוק לשנים לצורך התנוקות שלומדין לפני שאינן יכולים לקרוא פסוק כולו עכ"ל ואם איתא דבפיסוק טעמי' יכול לפסוק למה נצטער כ"כ כיון. שהיה יכול לפסוק בפיסוק טעמים וכן מוכח מריהטא דסוגייא שם כאשר יראה הרואה שם וא"כ אין מקום למ"ש שם