שולחן המלך על הרמב"ם כה

הגדול מוהר"י קארו ז"ל בטור א"ח סי' הנז' וז"ל ויש מקשים על מנהג זה שהש"ץ חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת מדאפליגו ר"י ורבה בפ' היה קורא אם חוזר ואומר אמת והלכה כרבה דאינו חוזר וכו' ואמרי' נמי התם ההוא דנחית קמיה דרבה וכו' אמר כל אמת אמת תפסיה להאי ופרש"י ז"ל וכו' משמע דאין לו' תרי זמניה אמת אפי' לש"ץ ותירץ הרב הגדול הנז' ויש לומר דשאני התם שהיה מזכיר אמת אמת תרי זימני בלא הפסק אבל הכא שחוזר ואו' ה"א אמת ש"ד ויראה דאיכא למידק טובא בדבריו ז"ל דמה שחילק במה שאנו נוהגים לחזור ה"א אמת כי היכי דלא תיקשי מההיא עובדא וכו' יראה דאינו חושש לטעם תועלת החזרה דהיינו השלמת הרמ"ח תיבות כמ"ש וכו' והנה יש לפקפק במ"ש שהנה יותר פקפוק יש בחזרת כל הג' תיבות מחזרת תיבת אמת לחודה אם לא מטעם התועלת הנמשך וכו' עכ"ל:

ואחרי המ"ר נלע"ד דלא קשייא דהרי כתב מרן הקדוש שם לקמן משם הכולבו והסמ"ק בסי' י"א דהא דאמרי' האומר שמע שמע משתקין אותו היינו דוקא בפסוק ראשון אבל מכאן ואילך אין לחוש ע"ש וכן מצאתי שכ' האורחו' חיים ז"ל וכן פסק בשלחנו הטהור בסי' ס"א ס"ט וא"כ נמצא דבכל הק"ש כולה מותר לכפול חוץ מפסוק ראשון ואמטו להכי אין לפקפק בחזרת ה"א והפסק קרינן ביה ומה שהקפידו בגמ' על חזרת תיבת אמת המה ידעו מאיזה טעם הוא:

(אה"ן יבי"א ס"ט ונלע"ד לו' דגם לדעת מרן ז"ל דבכל הק"ש כולה מותר לכפול חוץ מפסוק א' מ"מ בתיבת ה"א אמת יש לחוש קצת דהוי כמו קבלת עול מלכות שמים כמו שכן ראיתי להרב הלבוש ז"ל בסי' ס"א ס"ה שכ' דיחיד הקורא אסור לו לכפול אלו הג' תיבות דמשמע כשתי רשויות ח"ו כדאמרי' בב' פעמים שמע לקמן ס"ט ולא דמי לש"ץ שקורא אותם ב"פ שכן דרך הש"ץ בכמה ענינים לקרות בחשאי להוציא את עצמו ולחזור ולהשמיע לעם אבל יחיד הקורא דבר כזה ב"פ משתמע כשתי רשויות ח"ו עכ"ל הנה לפניך דהגם דהוא ז"ל פסק בס"ט כלשון הש"ע דליכא איסורא דשמע שמע אלא בפסוק א' אפי"ה נתן טעם לאסור ליחיד לחזור ג' תיבות אלו משום דהוי כשמע שמע וזה דלא כמ"ש עט"ר מ"ז הרב המחבר ז"ל ומ"מ מדברי הרב הלבוש ז"ל הללו למדנו דרך אחרת לתרץ קושיית ה"ה מוהרש"ך הנז' על מרן ז"ל דלא חייש בה"א שחוזר הש"ץ דמחזי כשתי רשויות כיון דדרכו של הש"ץ לחזור כדי להוציא אחרים כנז' ולא קפדינן כולי האי בתיבות אלו אבל באמת אמת לחודיה דאיתיה בש"ס גם לש"ץ ודאי. קפדינן ועיין להרב כסא אליהו ז"ל בא"ח סי' ס"א):

ובענין אם חוזר אני ה"א או ה"א אמת ראיתי להרב מים רבים בא"ח סי' א' שכתב דלדעת האומרים דהחזרה הוא ה"א אמת ולא אני ה"א אמת וכו' א"כ מאי האי דקאמר במד' רות וכדי שלא יפסיק למלת אמת לא פחות משלשה ולא יותר מג' ואי נינהו ה"א אמת הרי פחות מג' ע"ש שהניחה בצ"ע אלא שכתב ושמעתי מתרצים שזה הלשון של לא פחות ולא יותר מילתא באנפי נפשא וקאי אדלעיל דקאמר שתקנו שיהא הש"ץ חוזר ה"א וכו' ועלה קאמר אבל אין קולם נכנס באזני וכו' ועדיין לדעתי הקושייא במקומה עומדת עכ"ד ואחר המחילה הבה אישתמיט מיניה מ"ש הרא"ם ז"ל בסי' ב' דשם מבורר הדבר כמו ששמע להמתרצים לו והוא דבר פשוט יע"ש. גם מה שרצה ליישב בסוף התשו' הראשונה בד"ב ע"א על דברים הללו שכתב וז"ל ועוד מאחר וכו' איננו שוה לי:

(אה"ן יבי"א ס"ט במה שהקשה עוד הרב מים רבים ז"ל על הסוברים דחוזר ה"א אמת וז"ל ועוד שהסברא נותנת שיהא הש"ץ חוזר אני ה"א שהם מעניינא דק"ש ולא מלת אמת שהוא חוץ לק"ש ע"כ נלע"ד לתרץ לזה דכיון דאמרי' בש"ס טעמא דר"י רבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק משום דכתיב וה"א אמת א"כ מה"ט גופיה טפי עדיף שיה הג' תיבות להשלים מניין רמ"ח עם תיבת אמת ולא זולתו משום וה"א אמת ונראה דאדרבא יש סיוע לזה מלשון הזוה"ק דקאי ביה הרב ז"ל דבתר דקאמר ומאי נינהו ה"א אמת כהנוסח שהביא מרן ב"י ז"ל קאמר וכדי שלא להפסיק באמת והכונה דיהיב טעמא למה יהיו הג' ה"א אמת ולא אני ה"א שהם מעניינא דק"ש עצמה וקאמר דטעמא כדי שלא להפסיק באמת שיהיה תיבת אמת ממניין הרמ"ח תיבות של הק"ש והיינו משום וה"א אמת כנז' ונמצא דמל' הזוה"ק דמייתי להקשות על הסוברים לומר ה"א אמת לאידך גיסא משם ראיה שיש לומר כן דוקא ופירוש זה בלשון הזוה"ק אתי כשי' הראם ז"ל שהוא מ"ש הרב בשם שמעתי מתרצים דמ"ש בזוה"ק לא פחות מג' וכו' חוזר לתחילת הלשון כמובן וכמו שגם זה מדוקדק בלשון הרא"ם ז"ל שם בסי' א'. וחזיתיה להרב עטרת זקנים ז"ל בסי' ס"א אות ג' שעל מ"ש בש"ע וחוזר ואומר ה"א אמת בקול רם כתב הוא ז"ל באות ג' וז"ל וי"א דצריך להתחיל אני הא' אמת מוהרש"ל בסי' ס"ד ובתשו' הרא"ם סי' א' וסברא ראשונה עיקר להתחיל ה"א אמת כצ"ל וכך כתוב בקצת דפוסים מדוייקים) מוהרלנ"ח סי' ע"ג מוהר"מ אלשקר סי' ס"ו ומהרש"ך סי' ל"א ע"כ ויש לעמוד בדבריו דהשוה ס' הראם ז"ל עם ס' רש"ל וקאמר משמא דתרוייהו לחזור אני ה"א והרואה יראה דהן אמת דמוהרש"ל שם הכי ס"ל אמנם הראם שם קאי כל בתראפכא שהרבה בראיות לקיים המנהג שלא לחזור מתיבת אני ושאין לגעור בנוהגים כן והיותר תימא דבתר הכי מייתי משם הר"אם שלא לגעור בחוזרים ה"א בלתי תיבת אני וכמו שכן הוא האמת בדעת הרא"ם כמו שיראה הרואה ואיך מביא בשמו סברות הפוכות אם לא שנאמר דמ"ש בתחילת דבריו על ס' י"א שכן הוא בשות' הרא"ם לאו למימרא שכן היא סברת הרא"ם עצמו אלא כונתו לומר דבתשו' הראם הביא סברת הי"א הלזו אבל האמת דהגאון הרא"ם פליג עלייהו וסבר אפכא וכדעת מוהרלנ"ח ומוהר"מ אלשקר ומוהרש"ך ז"ל דאין לחזור אלא ה"א וזה תימא על הרב מים רבים ז"ל שם בד"א שכתב דלדעת ס' הפליאה וס' הי"א שהביא הא"ח וס' קצת