שולחן המלך על הרמב"ם כד

הוא בלשון ארמי והנה כתב מוה"ר אבודרהם שבפ' ה' ימלוך לעולם ועד שכופלים אותו יש נוהגים לאומרו פעם אחד בלשון הקדש ופעם א' בלשון תרגום וטעמא דמלתא דלא הספיק להם טעם לידע שהוא סוף השירה לצאת מחשש מחזי כב' רשויות ולכן ראו לכופלו בלשון ארמי בשירה שכיון שיש שינוי בלשון לא מחזי כב' רשויות וג"כ מזה הטעם אפשר לומר שמה שאנו אומרים בלילה אמת ואמונה ליכא חשש מחזי כב' רשויות אעפ"י שמלת אמת ואמונה הם שוים מ"מ כיון שיש שינוי במלות מספי' לומר שלא יהא נראה דמחזי שתי רשויות באופן שאין להוכיח מ"ש הרב הרב הגדול וכו' ע"כ:

ולענ"ד נראה לומר אחר המחי' מכבוד תורתו וגדולתו דאפ' דכונת הרא"ם ז"ל הוא לומר דאם איתא דהאומר אמת אמת משתקין אותו למה תקנו מעיקרא אמת ויציב כיון דהיה אפשר בלאו הכי ולא דמייא למ"ש האבודרה"ם ז"ל בפ' ה' ימלוך וכו' דהתם כיון שעכ"פ מוכרחים אנו לכופלו. כדי להודיע שהוא סוף השירה ויש חשש דמחזי כב' רשויות לפיכך דיי לנו בהצטרפות טעם דכופלין אותו בלשון ארמי אבל אם לא היה הטעם שהוא כדי לידע שהוא סוף השירה אפ' שלא היה מספיק מה שהיו אומרים אותו בלשון ארמי גם לא דמייא למ"ש אמת ואמונה מפני שכיון שעכ"פ הוא כלשון אחד דמי לענין אחר אבל כשהוא ענין אחד אפילו בשתי לשונות והיה אפשר בלאו הכי אם היה איסור בדבר לא היו מתקנין אותו:

(אה"ן יבי"א ס"ט זה שכתב עט"ר הרמ"ז הרב המחבר ז"ל דלמה תיקנו מעיקרא אמת ויציב כיון דהיה אפ' בלאו הכי אחהמ"ר לא אדע שכו'ל דהא מקרא נפקא דצריך לומר כן וכדאמרי' בש"ס בברכות די"ב ע"א אמר ב"ח סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות ופירש"י ז"ל כל שלא אמר ברכת אמת ויציב כמו שתיקנוה וכן אמת ואמונה בערבית ע"כ ומאחר שכן היכי נימא דהוה אפשר בלאו הכי שלא לומר תיבת ויציב. והגם דהש"ס בתר תקנה קאמר מכל מקום נראה דעיקר תקנתם היתה מכח קרא דלהגיד בבקר. גם מ"ש עט"ר מז"ה המחבר ז"ל דאינו מספיק מה שויציב הוא לשון ארמי אם היה איסור בדבר. עין רואה דברי הזוהר חדש ריש ס' תרומה דאמר רשב"י התם וז"ל כיון דאמר אמת ויציב אמאי ויציב וכו' אי הכי אמאי תרגום אלא בגין דאמת אמת לא אמרי' בגין פגימו וע"ד איהו תרגום ולית פגימו בתרויהו ע"כ וזה כדברי ה"ה מוהרש"ך ז"ל ממש דבאמת איכא איסורא ולכך תקנו ויציב כלשון דהשתא ליכא איסורא. ועיין לעט"ר מע' הרב מורי חמי אור החיים נר"ו בס' הבהיר פתח הדביר סי' ס"א אות יו"ד שהביא דברי הזוה' חדש הללו והוכי' דגם בוא"ו איכא קפיד' ע"ש):

עוד כתב הרב ז"ל על דברי הרא"ם ז"ל וז"ל וגם הטעם האחר שכ' להכריח שאין המחלוקת ברשאי ואינו רשאי ממה שלא הזכירוהו בירוש' וגם הרמב"ם והסמ"ג ז"ל לא הביאוהו וכ' שאם המחלו' היה ברשאי ואינו רשאי והיה איסו' בדבר זה היה ראוי שיביאוהו כדין שמע שמע או מודים מודים ואני בעניי איני מבין זה ההכרח ליישב מה שלא הזכירוהו בירוש' וגם הרמב"ם דאפי' נימא דאין המחלוקת ברשאי או אינו רשאי אלא בצריך או אינו צריך יש לתמוה למה לא כתבו אם צריך לחזור ולומר אמת או לא באופן שדברי הרב הגדול ז"ל צריכים לי עיון עכ"ל. גם זה נ"ל ליישב דאי אמרי' דכונת הגמ' הוא דברשאי או אינו רשאי פליגי ויש איסור בדבר יגדל התימא על הרמב"ם ז"ל למה לא הביאו כיון דאיכא איסור אבל אי אמרי' דבצריך ואינו צריך פליגי וקי"ל כרבה דאינו צריך הגם דהיה צריך הרמב"ם ז"ל להשמיענו ג"כ דבשהה אינו צריך לחזור מ"מ אינו נמשך לנו שום נזק אם לא כתבו כיון דההלכה הוא דאינו צריך לחזור אף אם לא כתבו משמע הכי ג"כ לא כן אי אמרי' דאיכא איסור בדבר היה צריך להשמיענו כל כי האי מלתא ברנא:

עוד כתב הרב שם וז"ל ואומר דיר' לע"ד דאיבר' דמאי דבעי בגמ' חוזר או אינו חוזר ה"פ צריך לחזור או אינו צריך לחזור על הדרך שכתב הרב רבי' יונה ז"ל על הרי"ף ר"פ היה קורא וז"ל חוזר ואומר אמת כל היכא שפסק מפני היראה או מפני הכבוד אחר שאמר אמת או כגון שסיים ק"ש קודם החזן וסמך ה' אלהיכם עם אמת וממתין שיתחיל החזן צריך לומר פעם אחרת או לא מ"מ נפקא מינה לענין רשאי או אינו רשאי משום דמחזי כב' רשויות ואם אינו חייב לחזור ממילא משמע שאם יחזור מחזי כב' רשויות ובהכי א"ש וכו' ועם זה נסתלקה הקושיא. אחרונה שהקשה ה"ה הרא"ם ז"ל דאי אפשר דפליגי ברשאי ואינו רשאי וכו' דאי באיסור פליגי ר"י דקאמר חוזר מ"ט לא פליגי בשמע שמע ומודים מודים וכו' ובמה שכתבתי יראה דאין כאן תמיהא כלל וכו' עכ"ל:

ולעד"ן דהגם דדברי הרב אינם צריכים חיזוק מ"מ נ"ל להביא סיוע לדבריו במה שפי' בכונת הגמ' דנראה דמרן הקדוש ז"ל נראה דכך הוא סברתו בב"י דהנה בסי' ס"ו הביא דברי רי"ו ז"ל דהבאתים בראש אמי'ר דעמ"ש הטור שם ואם אמר ה"א אמת כדי שלא להפסיק ושהה אח"כ הרבה אין צריך לחזור ולו' אמת על זה הביא דברי רי"ו ז"ל הנז' שכתב בכונת הגמ' דאינו צריך לחזור ולומר אמת יע"ש ובסי' הנז' הביא דיש מקשים על מנהג זה שהש"ץ חוזר ואומר ה"א אמת מדאיפליגו ר"י ורבא בפ' היה קורא אי חוזר ואומר אמת או לא והלכה כרבא שאינו חוזר ואומר אמת ואמרי' נמי ההוא דנחית קמיה דרבא וכו' משמע דאין לומר תרי זמני אמת אפי' לש"ץ ותירץ מה שתירץ יע"ש ולפי מה שהביא בסי' ס"ו מדברי ר"י ז"ל ליכא קושיא כלל דהא כונת הגמ' בצריך או אינו צריך פליגי וכמו שפי' הרא"ם ז"ל אלא ודאי שכונת מרן ז"ל הוא כמו שהבין הרב ז"ל דאפילו דפליגי בצריך מ"מ נפקא מינה לענין רשאי או אינו רשאי דאם אינו חייב לחזור ממילא משמע שאם יחזור מחזי כב' רשויות ולכן מקשים דמנהג זה שחוזר הש"צ ה' אלהיכם אמת אינו מחוור ותירץ יע"ש. ועוד ראיתי להגאון מוהרש"ך ז"ל שם וז"ל וראיתי להרב