שולחן המלך על הרמב"ם כג

(אה"ן יבי"א בפריו ס"ט ולעד"ן לומר דמרן ז"ל פי' דברי הרמב"ם ז"ל דמ"ש קרא פסוק וחזר וקראו פ"ב אין כונתו אלא על פסוק ראשון ולא דייק ממאי דכתב פסוק סתם ולא ביאר שהוא פסוק ראשון שהרי גם הכלבו ז"ל כתב תחי' כלשון הזה ממש קרא פסוק וחזר וקראו וכו' ואפי"ה סיים ודוקא בפסוק ראשון וכן. גבי תיבה תיבה כ' הכלבו כלשון הרמב"ם הקורא מלה אחת וכפלה. כגון שמע שמע . ואפי"ה מפרש בתר הכי דדוקא בפ' ראשון וא"כ גם דברי הרמב"ם ז"ל מתפרשים כן וכן י"ל בדברי הרי"ף. ז"ל דפסוק מהק"ש דקאמר היינו על פסוק ראשון ולא הוצרך לפרש. דהגם דאין פשט לשונם מורה כן מ"מ י"ל דמרן ז"ל סבר דהכי ס"ל מכח שראה דברי הכלבו ז"ל שכתב כלשון הזה הגם דפירש שיחותיו בסוף לשונו דדוקא בפסוק א' ולכך סתם מרן בש"ע כוותייהו ותו ל"ק קושיית הרב מוהרי"ע ז"ל וזה כדברי הרב בני דוד ז"ל דסבר הכי בדעת הרמב"ם כנז' וגם הרב הלבוש ז"ל כתב כן בפשיטות ויהיב טעמא משום שנראה כמשבח המקבל עול מלכות שני רשויות עי"ש. וזה הטעם לא שייך אלא בפסוק ראשון או באמת אמת דהוי נמי שמו של הקב"ה וכן בה' הוא האלהים דיש חשש ב' רשויות ח"ו ולא בשאר תיבות שאין בהם קבלת אלהות. ובזה נסתלק הכרחו של ה' מוהרי"ע ז"ל בס' לח"י מקרא דה' הוא האלהים כיע"ש. וכן יש להוכיח לע"ד מגופא דשמעתתא דפריך ודילמא משום דלא כיון לבו הוא דהדר. וזה לא שייך אלא בפסוק ראשון דצריך לחזור אם לא כיון ומכח זה נר' להכריע דכ"ע מודו לס' הכלבו והסמ"ק דלא נאמר אלא בפסוק ראשון כנז'. ועיין להרב ערוך השלחן ז"ל בסי' ס"א אות ולמו"ר מע' הרב מר חמי עט"ר עטרת החיים נר"ו בספרו הטהור פתח הדביר בסי' ס"א אות י"ג:

ודע שבלשון הכלבו ז"ל וכן הוא בארחות חיים ז"ל ה' ק"ש נתקשיתי לפק"ד שכתב וז"ל הקורא למפרע לא יצא הקדים פרשה לפרשה יצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה קרא פסוק וחזר וקראו פעם שנית אעפ"י שיצא הרי זה מגונה הקור' מלה אחת וכפלה כגון שמע שמע משתקין אותו וה"ר יצחק והריא"ף ז"ל פי' איפכא ודוקא בפ' א' אבל מכאן ואילך אין לחוש עכ"ל. ובנשיקת ער"ק לא ידעתי אכנה להרי"ף ז"ל ס' ה"ר יצחק דהיינו ר"י בעה"ת דעינא דחזי דהרי"ף ז"ל קאי דלא כותייהו וסבר להדיא כפי' קמא דקאמ' מר דבכופל הפסו' הוי מגונה ובכופל תיבה משתקין אותו כמבואר בדבריו. . אם לא שנאמר שריא"ף שמביא הוא ז"ל אינו הרי"ף בעל ההלכות אלא איזה מרבותינו בעלי התוס' ז"ל דס"ל כר"י ורש"י ז"ל:

ובענין אי צריך שיכפול כל. התיבו' שבפ' מיהא או אפי' בתיבה אחת שכפל משתקין אותו הרב בני דוד ז"ל נסתפק בזה ויותר נטה דעתו לומר דאפי' דכפל תיבה אחת משתקין אותו עי"ש והכי פשיטא ליה להרב מעשה רוקח ז"ל בה' זו והוכיח כן בהוכחות ברורות עי"ש וזה תימא במ"ש להגאון מוהר"ר אליהו מווילנא ז"ל בס' שנות אליהו ע"ס זרעים אשר בס' תוספת יום טוב הנדפ' באלטונא שם בפ"ה דברכות משנה ג' דפשיטא ליה איפכא דבעינן שיכפול כל תיבה ותיבה שבפ' ע"ש:

) הי"ז בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק כ' מרן ז"ל בכ"מ דר' יונה כתב בשם רבני צרפת שאינו מפסיק כלל אלא תכף לה' אלהיכם יאמר אמת ואח"ך אם יצטרך לשאול יפסיק כמו באמצע שאר פרקיה ע"כ הנה כשהפסיק אחר שאמר אמת אם צריך. אח"ך לחזור. ולומר אמת או"ל זה מבואר בדברי רבי' יונה ז"ל בפ"ב דברכות דאמרי' בגמ' חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואו' אמת ר' יוחנן אמר חוזר ואומר אמת רבא אמר אינו חוזר ואומר אמת. כ' שם רבי"ו וז"ל חוזר וכו' כל היכא שפסק מפני היראה או מפני הכבוד אחר שאמר אמת או כגון שסיים ק"ש קודם החון וכו' צריך לחזור פעם אחרת אמת או"ל והלכתא שא"ץ וכו' ע"כ. למדנו מדבריו דמפ' האי דקאמר הש"ס חוזר ואומר אמת או אינו חוזר דהכונה צריך לחזור או א"ץ וכן ראיתי להגאון הרא"ם ז"ל בתשו' ח"א סי' ב' שכתב דמ"ש בגמ'. דברכות פרק ב' חוזר ואו' אמת או אינו חוזר וכו' היינו אם חייב לחזור או לאו דאי תימא רשאי ואינו רשאי קמבעיא ליה לא הו"ל למימר חוזר ואומר אלא לפרושי ולמימר יכול לחזור אמת או אינו יכול וכו' ועוד בתלמוד ירוש' לא מצינו שיאמר שאינו חוזר ואומר אמת גם הרמ' ז"ל ובעל המנהיג וסמ"ג לא הביאוהו ואם המחלו' של רי"ו ורבה היה ברשאי ואינו רשאי והיה איסור בדבר היה ראוי שיביאוהו כדין שמע שמע וכו' אלא ש"מ אין חולקין באיסור אלא בצריך ואינו צריך עכ"ל. והרב. מוהרש"ך בח"ג סי' ל"א כתב עליו וז"ל ואני בעניי וכו' איני רואה מקום להכרי' במאי דקאמר חוזר ואינו חוזר דלא פליגי אי רשאי או אינו רשאי מהטעמים שכ' כבוד חכמתו להכריח שאם מן הטעם שכת' דאי ברשאי ואינו רשאי פליגי הו"ל לפרושי ולומר יכול לחזור ולומר אמת או אינו יכול לחזור ולומר אמת יראה דאין זו טעם מספיק להכריח מה שאמר דאדרבא נידוק לאידך גיסא דאי חייב. לחזור קאמר הו"ל לפרושי. ולומר חייב לחזור או אינו חייב לחזור דסתמיות לשון חוזר אינו חוזר ג"כ משמע שר"ל רשאי או אינו רשאי כמו חייב או אינו חייב עכ"ל:

ואחרי התאבקי בעפרות רגליו רגלי. הקדש נלע"ד דהכרח הרא"ם ז"ל הוא הכרח נכון דכונתו הוא דאי אמרי' דכונת הגמר' הוא ברשאי ואינו רשאי א"כ אם חזר ואמר אמת איכא איסורא בדבר דמיחזי כב' רשויות אי אמרי' דאינו חוזר ואם כן כל כי האי מלתא דאיכא צד איסור בדבר לא הו"ל לסתום תלמודא במלין סתימין אבל אי אמרי' דכונת הגמ' הוא אי חייב או לאו לא איכפת לן אי סתם דבריו דהא אפי' אם לא חזר ואמר לא קעביד איסורא אלא דהו"ל למימר ולא אמר כנ"ל נכון בכונת הרא"ם ז"ל:

עוד כתב הרב מוהרש"ך ז"ל על דברי הרא"ם הללו גם מ"ש דהאומר אמת אמת לא מחזי כב' רשויות דא"כ ויציב הוא כמו אמת ולמה תקנו אותו דיראה דאי משום הא לא איריא דאיברא דמלת. ויציב הוא אמת בלשון ארמי מ"מ אין קפידא כיון. שיש שינוי בלשון שהאחד בלשון הקדש והאחר