שולחן המלך על הרמב"ם כב

ש"ר אין צריך למחול כתב משם הפו"כ סי' רי"ב דהטעם משום דאיכא דשמע בהוצאת ש"ר ולא שמע בפיוסא ולא נפיק האי גברא מחשדא וכן כתב הלבוש ז"ל ולפי"ז הטעם נפקא מינה דאם המחילה יהיה באופן דלא שייך האי טעמא צריך המוחל למחול ואם לא מחל אפשר שהוא בכלל והמוחל לא יהיה אכזרי וכן כתב השו"ג סק"ח עי"ש. אלא דכפי הטעם שכתבו הרב ח ז"ל שנראה דאפי"ה אם אינו רוצה למחול אינו מוחל דכתב וז"ל ונראה דמ"ש אין לו מחילה עולמית הוי כמו טעם לומר שאין המוחל נקרא אכזרי בשביל זה דמאחר שהשם רע. יזיק לו ולדורותיו ואף אם אחד מהם מוחל האחר אינו מוחל וא"כ אין לו מחילה עולמית הלכך גם אותו שהוציא עליו ש"ר אינו נקרא אכזרי אם אינו מוחל לו שהרי הש"ר פוגע בכבודו ובכבוד דורותיו עד עולם וזהו עלבון גדול שאין ראוי לשום אחד מהם למחול ע"ז וכו' עכ"ל יע"ש א"כ כפי"ז לא משכחת שום אופן בעולם שינצל עצמו מדורות הבאים וא"כ אין לו מחילה עולמית (אה"ן יבי"א ס"ט עיין למוהרשד"ם ז"ל ביו"ד סי' רי"ב ובלחם רב סי' ו' ובפני משה ח"ב סי' מ' ובמהר"י הלוי ז"ל כלל ה' סי' מ"ת ועיין בפני אהרן ז"ל ביו"ד סי' כ"ד):

ה' ק"ש פ"ב פ"ב ה"ח הקורא ק"ש וכו' וצריך להשמיע לאזנו וכו' עיין מה שכ' מרן שם בכ"מ משם הרב מנוח ז"ל ועיין להרב החינוך ז"ל בפ' ואתחנן סי' תי"ט ומה שיש להגיה בדבריו וק"ל:

פ"ב ה"ט וצריך להאריך בדלת של אחד כדי שימליכהו וכו' הך סיומא דכדי שימליכהו וכו' נראה דאתא לאשמועינן שאין להאריך יותר. וכדאמרי' בגמ' והביאה מרן בכ"מ שם דא"ל ר"ח לר' ירמיה כיון דאמליכתיה וכו' תו לא צריכת ומשמע דליכא איסורא אם יאריך יותר. אלא שמרן ז"ל בש"ע א"ח סי' ס"א ס"ו כתב ולא יאריך יותר משיעור זה יע"ש והרפ"ח ז"ל שם תמה דמלשון הגמ' משמע דאי בעי להאריך יותר ליכא איסורא וכו'. יע"ש ועיין להרב. הלבוש ז"ל ג"כ שכ' כדברי מרן ז"ל וכ' ולא יאריך וכו' מפני שהוא מגונה שריי בזה וכו' יע"ש ועיין להגאון מוהרש"א ז"ל בחי' אגרות שם בברכות ע"ד י"ג ע"ב דמשמע מדבריו דכל זה היינו למתפלל עם הצבור אבל אם מתפלל ביחיד נראה דמאריך כל כמה דמצי יע"ש ובמ"ש מרן כ"מ ז"ל בשם ר' יונה ז"ל שצרי' להארי' מעט בחי"ת עי"ש היינו דלא כדמשמע מלשון רבינו שכ' דוקא בדלת. הנה מרן ז"ל בש"ע שם כתב צריך להאריך בחי'ת והוא מדברי ר' יונה הנז' שהביא' בב"י שם אבל מדברי רש"י ז"ל שם נראה שכל הכונ' צריך דוקא בדל"ת וכדברי רבינו ז"ל ועיין להגאון מוהרש"א ז"ל שם בברכות בח"א:

הי"א קרא פסוק וחזר וקראו פעם שני הרי זה מגונה וכו' פשט דברי רבינו משמע דלאו דוקא בפסוק א' אלא גם בשאר פסוקים מהק"ש אם ככל איזה מהן הוי מגונה וכן מה שכתב אח"ז קרא מלה אחת וכפלה כגון שקרא שמע שמע משתקין אותו פשטא דלישנא משמע דגם בשאר תי' כגון ואהבת ואהבת משתקין אותו מדכתב תחילה בסתם קרא מלה אחת וכפלה ולא כתב אמר שמע שני פעמים משמע דאפי' בתיבה אחרת שבשאר פסוקים הדין כן. וכן משמע מלשון הרי"ף בהלכות פ' אין עומדין דהגם דגבי שמע שמע פסק בסתם לישנא דגמ' כל האומר שמע שמע כאלו אמר מודי' מודים דמשמע דוקא בתיבות אלו שבפסוק א'. מיהו סיים וכתב הנ"מ בדאמר מלתא מלתא ותנית אבל הקורא פסוק מק"ש וכופלו הרי זה מגונה אבל שתוקי לא משתקינן ליה ע"כ מדקאמר פסוק מק"ש משמע דגם בשאר פסוקים שבכל הק"ש הדין כן ודוקא משום שכפל כל הפסוק הוא דלא משתקינן ליה אבל אם כפל תיבה תיבה אף משאר פסוקים משתקינן ליה וכדמשמע מדברי רבינו ז"ל:

אלא שראיתי למרן בב"י א"ח סי' ס"א שכ' משם הכלבו והסמ"ק ז"ל, דהך איסורא אינו אלא בפסוק ראשון ולא יותר עי"ש ומשמע דבין אמגונה ובין אמשתקין קאי דבשאר פסוקים ליכא לא הא ולא הא וממה שלא עשה מרן ז"ל מחלוקת בזה לומר דהרמב"ם והרי"ף סברי דה"ה בשאר פ' משמע דס"ל גם בדעת הריף והרמב"ם דלא אסרו אלא בפסוק ראשון. גם בשלחנו הטהור שם בס"ט כתב וז"ל אסור לומר שמע שני פעמים בין שכופל התיבות שאומר שמע שמע בין שכופל פסוק אחד ע"כ. וזה ממש כדברי הכלבו ז"ל ואין זה דרכו של מרן ז"ל בש"ע להניח ס' עמודי ההוראה הריף והרמב"ם ז"ל. ולמנקט כרבוותא אחריני ומזה מוכח כדכתיבנא דסבר מר דגם הרמב"ם והרי"ף לא אסרו אלא בפסוק ראשון. גם הרב בני דוד פ'אלקון ז"ל בהלכה זו נראה דסבר הכי בפשיטות גם בדעת הרמב"ם ז"ל דבשאר פסוקים לא איכפת לן אם כופלן יע"ש ואנחנו לא נדע היכי מתפרשי דברי הרי"ף והרמב"ם בסגנון זה וכבר ראיתי להרב לחם יאודה ז"ל בפרקין שהכריע בדעת רבינו והר"יף זל דגם בשאר פסוקים ותיבות הדין כן ותמה ע"ד מרן ב"י שלא הזכיר שום חולק בזה עי"ש. ועיין במוהר"מ אלשקר ז"ל בסימן ס"ו ומוהרש"ך ח"ג סי' ל"א שנראה מדבריהם ג"כ דלא סברי הכי יע"ש ועיין להרדב"ז ז"ל בישנות סי' נ"ה שכתב וז"ל ותו דלא אמרינן שמע שמע משתקין אותו אלא כשאומר מלה וכופלה אבל פסוק שלם אם כופלו אין בכך כלום וע"ז אנו סומכים לכפול פ' שמע ישראל בזמן הסליחות וכו' והכא נמי כשחוזר שלש תיבות הול ככופל פסוק שלם וכו' ע"כ:

ואחרי ניו"ק לא זכיתי להבין דבריו דברי קדוש דהלא מפורש שם בברכות פרק אין עומדין דג"ל ע"ב דאפי' לפי' ר"ח מגונה הוי היכא שכופל הפסוק וכמ"ש שם התוס' בדל"ד ע"א ד"ה אמר פסוקא וכו' וכבר ישבו שם המנהג שכופלין ביוה"כ פסוק שמע יע"ש ואם כן איך כתב הרב דאם כפל הפסוק שלם אין בכך כלום ואם כונתו הוא לומר דלא משתקינן ליה אבל הא מיהא מגונה הוי ואם כן כפי זה צריך לומר דיפה נהגו מי שאינן אומרים אמת בתחילה כיון דעל כל פנים מגונה הוי: