שולחן המלך על הרמב"ם כא

בס' המפה שם . ויש לתמוה דלמה לא פסקו מרן בס' הקצר שם ולעד"ן לומר דאפשר לומר דדעת מרן ז"ל הוא דסובר דהך דינא לאו מלתא פסיקתא היא והוא דנוכל לומר דבהכי פליגי הני תרי לישני דאיתא בגמ' דהנה לישנא קמא דסובר דכל מה שהצריך התנא לאשמועינן הוא רישא דלא ישב בצל צילה אבל סיפא מלתא דפשיטא היא ודאי דסובר דלעבור שרי דאל"כ לישמועינן רבותא וליתני לא יעבור אבל ללישנא בתרא דסובר דהתנא לא בא להשמיענו אלא סיפא דואם ישב טהור א"כ נוכל לומר דסבר דאפי' לעבור אסור והא דנקט לא ישב לאשמועינן דאפי' בישיבה אם ישב טהור ולפיכך סתם מרן ולא פי' כלום ושוב מצאתי להרב לחם סתרים ז"ל שפי' בכונת הגמ' כמ"ש דאפשר דבהכי פליגי יע"ש:

או אפשר לומר דכונת מרן ז"ל הוא כמ"ש למעלה (בפ"ה מה' יסה"ת ה"ח) דבהכי פליגי הני לישני דתלמודא דלישנא קמא סובר דדוקא בדקמכוין הוא דאסור הא לאו הכי שרו ולפיכך סובר דלעבור שרי כיון דבקמכוין איירי התנא ולא תני ולא יעבור ש"מ דשרי אבל ללישנא בתרא דסובר דאפי' בדלא במכוין אסור א"כ אפ' לומר דסובר דאפי' לעבור אסור ומאי דנקט התנא לא ישב הוא להשמיענו דאפי' בדלא קמכוין אסור משא"כ בהעברה דאפי' אם נאמר דאסור היינו דוקא בדקמכוין הא לאו הכי מותר ולפיכך סתם מרן ולא פסקו בש"ע זהו מה שנלע"ד. ומ"ש מורם ז"ל שם בכל ענין שרי הגם דפשט דבריו הוא דבין יש לו דרך אחרת קצר' בין עובר תחתיה אפי' כשאינו רץ אפשר לו' ג"כ דבא לכוין מה שצידד הר"ן ז"ל שם דבהעברה אפי' מכוין שרי דהנאה כי הא לא חשיבא ליה יע"ש:

פ"ח ה"ז דבר שאין בו תפיסת יד אדם וכו' אפוי אסור בהנאה וכו' הנה משמע דס"ל לרבנו ז"ל כדעת רש"י ז"ל בע"ז דמ"ה ע"א שסובר דציפוי הר אע"ג שאינו נעבד אסור וכמו שכן כ' מר"ן החבי"ב ז"ל בשירי יו"ד סי' קמ"ה בהגהב"י אות וא"ו שכן הוא דעת רש"י וכן מוכח דעת הרמב"ם ז"ל יע"ש. אכן התוס' ז"ל ס"ל דציפוי הר כיון שאינו נעבד ציפויו מותר. . ועיין להרב פרשת הכסף ז"ל בפרקין:

וראיתי להרב קרבן אליצור שהביא ראיה לס' רש"י ז"ל ממ"ש בתמורה דכ"ח מן הבקר להוציא את הנעבד ופריך והלא דין הוא ומה אתנן ומחיר שציפוייהם מותרין הן אסורין נעבד שציפויו אסור א"ד שהוא אסור וקאמר או חילוף ומה אתנן ומחיר וכו' יע"ש והשתא בשלמא לרש"י דס"ל דכל ציפוי ואפי' שאינו נעבד אסור משום דקרא דעליהן ע"כ שהן נעבדין קאמר א"ש הק"ו דעבד והשתא ציפוי אסור דהא עליהן ע"כ שהן נעבדין קאמר נעבד עצמו לכ"ש. אמנם להתוס' דס"ל דציפוי דהר שאינו נעבד אינו אסור ולא נאסר אלא להציפוי הנעבד דילפינן מנויי ע"ז בחדא לטיבותא וכו' נמצא דלא אמרי' עליהן ע"כ שהן נעבדין דהא ציפוי הר יוכיח דאם אינו נעבד שרי וא"כ מאי קו' עביד נעבד שציפויו אסור א"ד וכו' דהיכן מצינו דציפוי ב"ח אסור עד שאנן נביא גם לב"ח גופיה אימא דקרא דל"ת בצל או נויי ע"ז תלושה אבל ציפוי דב"ח כיון שהוא לא אשכחן דאסור גם ציפויו שרי שהרי ציפוי הר יוכיח דאינו אסור אלא א"כ נעבד וכו' עכ"ל וע"ש שדחאה ראיה זאת:

ולעד"ן לומר ג"כ בדרך אחר והוא דהא דכתבו התוס' דציפוי הר שאינו נעבד מותר היינו דוקא להדיוט אבל לגבוה ודאי דאסירי משום דמאיס וכמו שמסיק הגמ' שם דיש נעבד במחובר אצל גבוה וזה פשוט וא"כ כונת הגמ' היא כך ומה אתנן ומחיר שציפוייהם מותרין אפי' לגבוה וכמו שפי' רש"י ז"ל שם הן אסורים נעבד שציפויו אסור לגבוה פי' דאף אם נאמר דהציפוי אינו אסור אלא אם כן נעבד היינו דוקא להדיוט אבל לגבוה ודאי אסירי ואם כן אינו דין שיהא הוא עצמו אסור לגבוה ואם כן ליכא למילף מציפוי הר כמו שכתב הרב ז"ל דהתם הוא להדיוט אבל כאן הוא לגבוה ודוק:

ה' תשובה פ"ב פ"ב ה"י אסור לאדם להיות אכזרי וכו' כתב בהגהו' מיימו' ז"ל שם וז"ל בירוש' דפ' החובל גרסי' הא דאת אמר שצריך למחול בשלא הוציא לו שם רע אבל הוציא לו שם רע אין לו מחילה עולמית ע"כ ומדברי הירוש' הללו קשיא לי לכאורה למ"ש להרב התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' ד"ר על מי שהוציא שם רע על חבירו שהוא ראה אותו מתיחד עם אשה אחת וכו' והשיב הרב ז"ל בתוך התשו' וז"ל או יפייס את חבירו בדברים וכן הדור לו שימחול על כבודו ויהיה מן הנעלבין שומעין חרפתם ואינן משיבין ולא יהיה אכזר לבקש ממנו מחילה ומטו (אה"ן יבי"א ס"ט צ"ל להמבקש ממנו וכו' וכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו ואם המבייש מחזיק ומבעט בדין ואינו רוצה לשמוע לתוכחתו בזה הדין נותן לנדות להדייא משום כבודו וכו' יע"ש. הנה מדבריו אלה משמע דישנו המבוייש באזהרה גם בהוצאת ש"ר למחול ע"כ ושלא יהיה אכזרי:

ולכאורה דבריו הם הפך מהירוש' הנז' דקא' להדייא אבל הוציא עליו ש"ר אין לו מחילה עולמית ונמצא דבהוצאת ש"ר ליכא משום והמוחל לא יהיה אכזרי ואפשר לומר דאין כונת הרב לומר דאם אינו רוצה למחול דהוא בכלל דהמוחל לא יהיה אכזרי אלא לשון מושאל נקט ועצה טובה קמ"ל דאעפ"י כן ראוי שימחול ולא יהיה אכזר וכמו שכ' רש"ל בחי' לב"ק. או אפ' לומר דהרב התשב"ץ ז"ל סובר דפי' הירוש' הוא כמ"ש הרב יפה מראה ז"ל שם בב"ק דדברי ר"י אינו להא דתנן והמוחל וכו' אלא להא דאמר רב יעשה שורה וכו' לזה בא לומר הדא דתימא וכו' אבל אפ' שהמוחל יהיה אכזרי אם כבר בא ג' פעמים יע"ש:

ועוד נראה לומר דמשכחת לה שיקרא המוחל אכזרי אם לא מחל גם בהוצאת ש"ר. דהנה הרב מג"א ז"ל בא"ח סי' תר"ו ע"ד מור"ם ז"ל שכתב שם בהגה דין זה דאם הוציא עליו