שולחן המלך על הרמב"ם כ

כאשר זמם ליפסול לדידיה ולא לזרעו ולמה חייב מלקות ומנ"ל למתני' אלא צ"ל דאם קראו בן גרושה אין לומר עליך לבד היה כונתו כיון דמימלא נפסול זרעו חשיב כאלו היה כונתו על זרעו וכו' ולפי"ז הקורא לחברו ממזר נמי אמרינן כיון דממילא צ"ל דאביו עבר על כריתות נמי אין לומר רק עליך היה כונתו וא"כ שפיר כתב מוהרי"ו דפוגם בכבוד אבותיו ודוק היטב כי נכון עכ"ל:

ואחרי המ"ר דבריו נפלאו ממני ואין הנדון דומה לראייה מכמה אנפי חדא דהא דכתבו רש"ל ומוהר"מ דיכול לומר עליך כונתי היינו דבאומרו זה יפטר ממלקות אחר אבל בההיא דמכות דאם נאמר דכונתו היתה לפסול לו ולא לזרעו פסלינן ליה משום דכאשר זמם בעינן ואיכא ואם נאמר דכונתו היתה לפסול לו ולזרעו לא פסלינן ליה אלא מלקינן ליה משום דכאשר זמם בעינן וליכא והסברא מחייב דניחא ליה מלקות יותר משיפסלו אותו ויעשו אותו בן גרושה וא"כ היאך נאמר דכונתם של אלו העדים הוא לפסול אותו ולא לזרעו דאם נשאל אותם יאמרו בהפך משום דניחא לאו במלקות. ועוד דאישתמיט מיני דברי רש"ל ז"ל שם בפ' החובל סי' מ"ו שהביא האי דינא משם מוהר"ם (והיא בארוכו' סי' קב"ל ובקצ' סי') ותמה מהא דאמרי' בסנהדרין ד"ט ע"ב אמר'י הביא הבעל עדים על אשתו שזנתה והאב הביא עדים וכו' וחזר הבעל והביא. עדים. וכו' ולא אמרינן גם כן שיוכלו העדים לומר דעתינו היה רק על הבעל להפסיד מאה כסף אבל לא להרוג את העדים וכו' ותירץ דשאני מתוך מריבה דיכול לומר להקניטך היה דעתי ולא על אבותיך לא כן בעדים זוממים שלא היה דרך מריב' עם הבעל וכו' יע"ש ועוד תירץ שם כמו בתי' התוס' שם בד"ה עדי האב וכו' יעש"ב וא"כ דברי הרב צל"ע טובא:

(אה"ן יבי"א ס"ט לעניין הקורא לחבירו ממזר זן' ממזר עיין להרב לב שלם ז"ל שם. מה שהביא מהרב עצמות יוסף ז"ל משם תשו' מוהר"י ן' מיגאש ז"ל (והיא בתשו' המודפסות בסי' צ"ד) ומתשו' רש"ל ז"ל סי' כ"ח וסימן ק"א כיע"ש ועיין היטב בתשו' רש"ל הנז' ומה שכתב שם ואף אם תאמר וכו' ועיין להרב מר דודי בס' משק ביתי ז"ל במע' המ"ם סי' שי"ו ומה שכתב שם עט"ר מור"י עם בשמי הרב דודי לי המגיה ז"ל יעש"ב. ועיין להרב שם שלמה ז"ל בס' יקר הערך בדף ל"ב ע"ב. הגם הלום ראיתי להר"ן ז"ל בהלכות בפ' אלו מגלחין גבי מאי דאיתא התם בדי"ז ע"א דצורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה דכ' וז"ל ומלתא דפסיקא ליה פירש"י ז"ל בדבר שברור לו הדין ומוציא מבעל חובו בעל כרחו וא"ת מאי אירייא צורבא מרבנן אפי' כ"ע דהא קי"ל דעביד איניש דינא לנפשיה וי"ל דרבותא קאמר דאפי' צורבא מרבנן שצריך שיהא נוח במשאו ומתנו עביד דינא לנפשיה במלתא דפסיקא ליה כגון הקורא לחברו עבד או ממזר דאמרי' בהדייא יהא בנדוי וכו' יע"ש. ואם אין שום ט"ס בדבריו אחרי גער"ק דבריו הם הפך נוסחת הש"ס שלנו בקדושין דכ"ח ע"א ופסק כל הפוסקים דהקורא לחברו ממזר סופג את הארבעים ודוקא הקורא לחבירו עבד הוא דאמרינן יהא בנדוי ואיך הרב ז"ל בחדא מחתא מחתינהו וקאמר דהקורא לחברו עבד או ממזר דאמרי' בהדיא דיהא בנדוי. ויגדל התימא על הרב מוהר"ש הלוי ז"ל ביו"ד סי' ט' ד"ל ע"ב דקאי ע"ד הר"ן ז"ל הללו וכתב וז"ל וצריך להגיה ור"ת פי' או והראב"ד פי' במלתא דפסיקא ליה כגון הקורא. לחברו עבד או ממזר דאמרי' בהדיא וכו' ע"כ. ומאחר דנחית להגיה בלשונו ור"ת פי' וכו' איך לא נרגש מזה דדבריו הם הפך הברייתא הנז' וגם בזה הי"ל להגיה ולהשמיט תיבת ממזר כדי שלא יהיו דבריו הפך שיטת השס' והפוס' ז"ל וידים מוכיחות הויין דתיבת ממזר יש להשמיטה דהרואה יראה בדברי הרא"ש ז"ל שם שהביא דברי ר"ת הללו שכ' וז"ל ור"ת פי' כגון הקורא לחברו עבד וכיוצא בו וכו' יע"ש. וגם הרב בשה"ג שם משם הראב"ד ז"ל וז"ל והראב"ד כ' ודאי בענין ממון אינו יכול לדון לעצמו אבל מי שמפקיר עצמו כנגדו אם הדין פסוק כההוא דהקורא לחברו עבד שהוא בנדוי וכו' יע"ש הרי דלא נקטו בדבריהם או ממזר אלא דוקא עבד לבד וא"כ גם בדברי הר"ן יש להגיה כן. אלא דקשיא לי טובא במה שראיתי בפסקי התוס' ז"ל שם בפ' אלו מגלחין באות ע"א שכ' וז"ל הקורא לחברו עבד או ממזר נפסק בש"ס לנדותו עכ"ל וקשה הדבר לומר שגם בדבריהם יש ט"ס . ועיין להרב משפט צדק ז"ל בתשו' ח"ב סי' ד"ן שתמה כעין זה למוהר"מ מרזבורק ז"ל אשר בסו' ס' מוהר"י וייל ז"ל והניחו בתימא ועיין למרן החבי"ב בכהנ"ג ח"מ סי' ת"ך בהגהב"י אות ל' יע"ש:

) ולענין החושד לחברו ואומר לו שאכל חלב ונבלות וטר' הנה משמ' להדייא מדברי מוהרימ"ט בחי' לקדושין על דכ"ח ע"א שהקשה ע"ד התוס' ד"ה הקורא לחברו עבד וכו' שכתבו דהיינו שהוא אומר שחברו עבר בלאו וכו' כיע"ש והקשה הוא ז"ל דאפשר בנשאת אמו עפ"י ב"ד ועוד אמר לו אכלת חלב הכי נמי דלקי וכו' יע"ש הרי דכשאומר לחברו שאכל חבל ונבילות וטרפות לא לקי. ואולם מדברי רש"ל בב"ק פ"ח סי' מ"ח משמע איפכא דמלקינן ליה שכ' וז"ל דכל מי שחשדו לחברו שעבר בלאו כגון שקראו ממזר או פסול או מצרי או אדומי או אמר לו מחלל שבת או אוכל טריפות או מלוה בריבית או גנב או גזלן או בועל עריו' בכולן סופג את המ' בב"ה לפני והוא רחום יכפר וכו' ברצועה ל"ט מכות יעש"ב. . ועיין להרב חוות יאיר ז"ל בסי' ס"ה מ"ש בארוכה:

הלכות ע"ז פ"ז פ"ז הי"ד אסור לו לעבור תחתיה וכו' והנה הר"ן ז"ל שם בפ' כל הצלמים כתב דמסתברא דלעבור בצילה שרי דמדקתני רישא לא יעבור משמע דבצילה ושיבה דוקא הוא דאסור אבל לעבור דרך שם שרי וכו' עכ"ל ומרן ז"ל הביאו בב"י יו"ד סי' קמ"ב ופסקו מורם ז"ל