שולחן המלך על הרמב"ם יט

כדין עובר בלאו ע"כ. והגאון מוהרימ"ט ז"ל שם תמה ע"ד התוס' הללו וז"ל והא דכתבו טעמא שחברו עבר בלאו קשה דאפ' בנשאת עפ"י ב"ד ששמעו בבעלה שמת עכ"ל וכונת קושייתו הינו כמו שביאר הרב נהר שלום ז"ל בא"ח סי' תר"ו ס"ק דהבין דעובר בלאו היינו שחשר לאביו שבא על הערוה ולא כן דעת הרב מגן אברהם ז"ל שם בסק"ו שהבין דעובר בלאו היינו לאו דלא יבא ממזר יע"ש:

ולפי ע"ד יש לי להרגיש על מוהרימ"ט איך לא הרגיש דהרן ז"ל בהלכות שם בקידושין כ' כדברי התוס' וביאר דבריו דעובר בלאו היינו לאו דלא יבא ממזר וכ"כ הרב בעל השיטה ז"ל ע"ש וכ"כ הרב התשב"ץ ז"ל בח"ב סי' נ"א ובח"ג סי' ד"ר. ומזה הי"ל להוכיח דגם התוס' כונתם כך הוא וא"כ אין מקום להקשות ע"ז דיכול להיות ששמעו בו שמת אתא עכ"פ עבר בלאו דלא יבא ממזר כשנשא בת יש' ומ"מ מדברי מוהרימ"ט ז"ל יש ללמוד דאיכא ב' סוגים בקורא לחבירו ממזר דאם מתרץ דבוריה בששמעו בו שמת אינו פוגם בכבוד אביו ואמו ואי לא מתרץ דבוריה הכי פוגם גם באביו ואמו:

ומזה נבא העי'ר ע"ד הרב מגן אברהם שם בסי' תר"ו סק"ו שכ' וז"ל ואם אמר לאחד ממזר פגם בכבוד אבותיו ג"כ מוהרי"ו ובים של שלמה פ"ח דקמא סי' מ"ו כ' דא"ן דיכול לומר עליך כוונתו ואלא א"כ אמר ממזר בן ממזר וכן מש' בקרושי' רכ"ח בתוס' הקורא לחבירו ממזר סופג את הארבעים משום דחשד לחבירו שעבר על לאו דלא יבא ממזר וכו' וקשה דהא חשד שבא על חייבי כריתות אלא ע"כ דלא נתכוון אלא לו עכ"ל:

ואחרי המח"ר נלע"ד לו' דאפ' דהתוס' סברי דהא דאינו סופג את המ' אלא משום דחשדו שעבר על לאו דלא יבא ממזר ה"מ דמתרץ דבוריה ואומר דאמו נשאת עפ"י ב"ד ששמעו בבעלה שמת וכדכתיבנא משם מוהרימ"ט ז"ל אבל אה"נ אם קראו ממזר ולא מתרץ דבוריה כגון זה אפ' דסברי התוס' כדעת מוהרי"ו ז"ל דפגם בכבוד אבותיו נמי:

כי מזה יש לישב דברי הרב לב שלם ז"ל בפרקין בד"ד ע"ג דתהי על הא דהביא רש"ל ז"ל בתשו' סי' י"א דאיכא מ"ד דהקורא לחבירו ממזר לחוד דחייב ב' מלקיות א' עליו וא' על אמו שזנתה שחשדה בזונה והוא פלאי שהוא נגד הברייתא הנז' דקאמר ממזר סופג את המ' ואם איתא הול"ל סופג פ' אלא ודאי דאינו לוקה אלא מלקות א' וצ"ע עכ"ל. אכן עפ"י מה שכתבתי אתי שפיר דאפ' דהאי מ"ד סובר דהברייתא מיירי בנשאת אמו עפ"י ב"ד ששמעה בבעלה שמת שאינו פוגם לא בכבוד אביו ולא בכבוד אמו כי אם דוקא בו ולפיכך אינו סופג כי אם מ' אבל אה"נ דאם קראו ממזר סתם ולא מתרץ דיבוריה כה"ג אפשר שאפי' הברייתא סובר דלוקה פ'. (אה"ן יבי"א בפריו ס"ט עיין למרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' ת"ך בהגהב"י אות מ"א שגם הוא הרגיש בקו' זו על מ"ד דלוקה שתים שכ' וז"ל הקורא לחבירו ממזר לוקה שמונים ויש חולקים רש"ל ז"ל בתשו' סי' י"א בשם הרמ"ם ז"ל והדין עם היש חולקים דהכי תנייא בברייתא ממזר סופג את המ' אם לא שנאמר שלא בא לומר אלא שחייב מלקות ואינו בדין נדוי כדין עבד אבל אה"נ שלוקה פ' והוא דוחק ע"כ. וכדבריו אלו כתב הרב אדני פז ז"ל בא"ח סי' תר"ו דכ"ח ע"ד. של דברי הרמג"א ז"ל שכ' משם מוהרי"ו דאם אמר לאחד ממזר פוגם בכבוד אבותיו כ' וז"ל ולי נראה ראייה להפך מריש מכות וכו' ועל הראייה של הרמג"א ז"ל יש להקשות דבאמת אמרי' דפגם נמי בכבוד אבותיו ואין לומר א"כ הו"ל ללקות שני פעמים י"ל דהאמת כן הוא ונקט רק סופג מ' להורות שחייב מלקות דע"כ צ"ל במתני' דמכות דנקט נמי סופג מ' וקשה דהא נמי פגם בכבוד אביו שנשא גרושה אלא די"ל דנקט רק סופג מ' לעניין מלקות א"כ הכא נמי נימא הכי עכ"ל. הרי דשני נביאים נתנבאו בסגנון אחד לתרץ קושייה זו דסופג את המ' דלאו דוקא אלא דאה"נ דחייב שני מלקיות ולא אתא אלא לומר דדינו במלקות ומאי דכ' מרן החבי"ב ז"ל שהוא דוחק ניח"ל להרב אדני פז ז"ל לומר בפשיטות כן:

אלא שקשה לע"ד על שניהם המלכים איך כתבו כן מדנפשיהו ולא הביאו דברי התוס' ז"ל בריש תמורה ד"ה וסופג את המ' שכ' וז"ל וא"ת אמאי לא תני פ' דהא כתיב לא יחלפנו ולא ימיר וי"ל דלא נחת למניין מלקיות אלא כלומר דלקי עליה עוד י"ל וכו' ע"כ. הרי דלתירוצא קמא מפרשי מתני' דתני סופג מ' דרוצה לומר פ' ולא נחית תנא אלא לאשמועי' דנידון במלקות ולא בעונש אחר וזה סיעתא גדולה לדבריהם דרבנן קדישי לפרש הך ברייתא דקמן נמי דתני הקורא לחברו ממזר סופג את המ' דארבעים לאו דוקא. וכמו שכן מצאתי כתוב בשם הרב הכולל כמוהר"ר חיים משה הכהן המ' מורינו ז"ל שעצר כח מדברי התוס' הללו לישב קו' הרב לב שלם ז"ל הנז' וזה תימא על הרב כנה"ג ז"ל איך לא נחה דעתו בזה וכ' שהוא דוחק. ועין להרב יד מלאכי ז"ל בכללי התוס' סי' כ"ד דכ' דתי' ראשון שמתרצין התוס' הוא עיקר דכן כ' הרב כנה"ג בכללי הפוסקים סי' י"ט בשם מוהרי"ך והרב משפטי שמואל והרב מוהר"י הלוי ז"ל. והוא ז"ל כ' דהרב חיו"ן והרב מטה אשר ז"ל כתבו דתירוץ בתרא עיקר ועיין לעט"ר מוה"ר בס' פני מבין ו"ל ח"ב ד"ד. ע"ב ודס"ב ע"ג. ועיין להרב מר וקציעה ז"ל ח"ב בסי' תר"ו מ"ש ע"ד הרמג"א ז"ל הנז':

) וראיתי להרב אדני פז ז"ל שכתב ע"ד הרמג"א ולי נראה ראייה להפך מריש מכות מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה אין אומרים וכו' אלא סופג את המ' ובגמ' יליף מתיבת לו ועשיתם לו ולא לזרעו א"כ א"א שנעשו לו בן גרושה דא"כ בניו נמי פסולים ופריך נפסול לדידיה ולא לזרעו ומשני בעינן כאשר זמם וליכא ר"ל שהוא היה רוצה לפסול גם את זרעו ולפי דעת רש"ל ומ"א דיכול לומר עליך לבד היה כונתי ולפי"ז אין כונתו לפסול זרעו א"כ קשה דשפיר יש בו