שולחן המלך על הרמב"ם יח

מובהק הוא ליטרא זהב ולשאר החכמים כל אחד לפי בושתו ואח"ך ראיתי תשו' הרשב"א סי' קע"ט שנראין דבריו מכוונים עם דברי הריב"ש ז"ל יע"ש דאיך עלה ע"ד דעת עליון לכוין אותה תשו' שהביאה מרן ב"י ז"ל שהיא אותה דח"ב סי' רצ"א עם הריב"ש ז"ל דהלא כבר הכרחתי למעלה דאי אפ' לומר כן. ועוד אני מוסיף להכריע ולומר דא"א לכוין בזאת התשו' עם הריב"ש והוא דהנה השואל שם נסתפק אם זה שאמרו בירוש' בפ' החובל דקנסיה ר"ל ליטרא זהב וכן מ"ש הגאונים לקנוס סך ממון למבייש ת"ח אי צריך ת"ח זה שיהא כאותו שממנין פרנס על הצבור וכאותו דחזרת אבידה דלא משני בדבוריה אלא בתלת מילי. או דילמא אע"ג דלית ביה כל הנך מילי אלא שהוא מגדולי עירו לכל מילי דאורייתא וקבוע בה עתים קרינן ביה אל השופט וכו' וקונסין אותו כר"ל ע"כ תורף השאלה וע"ז השיב הרב ז"ל אחר שהביא לשון הירוש' וכתב דכל שמכבדין אותו מחמת תורתו ומהדרין אותו ועומדין מפניו בכלל זה ע"כ ודאי דכונתו הוא להשיב לשואל לאמר לו ע"מ שנסתפקת דאם לית ביה הנך מילי שממנין פרנס וכו' אם קונסין אותו כר"ל ע"ז השיבו דכיון שמכבדין וכו' הרי הוא בכלל זה דקונסין אותו ליטרא זהב כר"ל ונתן טעם לזה מפני שגם ת"ח זה. בושתו מרובה והכריע דבריו לשואל ואמר שאם אין אתה אומר כן וכו' הכונה בזה לומר לשואל שאם אין אתה אומר כן כמו שאמרתיך אלא כמו שעלה על דעתך לומר דדוקא כאותו שממנין פרנס על הצבור וכו' הוא דקונסין ליטרא זהב ולא בפחות מזה גם אני נאמר שלא נאמרו דברים הללו אלא בגדול כר"י ב"ח שבו הוא שעשה כל המעשה הכונה דסלקינן דרגא ונחתינן כפי שאלתך גם אנו יאמר וכו' הרי מבורר כשמש לכל הפותח ספר ומעיין בו דדעת הרשב"א ז"ל דכיון שמכבדין אותו וכו' חייב ליטר' המבישו וכמש"ל והתימא על מהרח"ש איך רצה להשוות דעתו עם הריב"ש ז"ל. והנראה להליץ בעד מוהרח"ש ז"ל הוא דלא שלטא ביה עינא בהך תשו' דהרשב"א ח"ב סי' רצ"א במקומה יען לא יצא לאויר העולם תשו' ח"ב בדפוס אלא עינא דשפיר חזי הוא במרן ב"י ז"ל ושם השאלה לא הוזכרה כי בודאי אם הרב ז"ל היה רואה השאלה ג"כ לא היה עולה על דעתו כלל לכתוב כן בדעת הרשב"א ז"ל וזהו האמת לקע"ד ואם שגיתי אתי תלין:

עלה בידינו דלכ"ע אף בזה"ז קנסינן ליה המבזה ת"ח אלא דהרשב"א והריב"ש ז"ל חלוקין בעיסתו דלהריב"ש משערינן ליה כפי שעור המתבייש וליטרא זהב אינו חייב אלא כשהוא רב מובהק ומורה הוראות כר"י ב"ח בדורו אבל למטה מזה משערינן ליה וכפי שיעורו הוא בושתו אף דהוא חכם קצת והרשב"א ז"ל. סובר דכל שמכבדין אותו מפני תורתו ומהדרין אותו ועומדין מפניו חייב בליטרא זהב אף שאינו רב מובהק ומורה הוראות ונראה מדברי הרשב"א דאם אין מכבדין אותו ואין מהדרין ואין עומדין מפניו אף שהוא חכם קצת אינו חייב כלום דבזה נראה דהריב"ש חולק וסובר דאם הוא חכם קצת גובין אותו דמי בושתו כפי ערכו. ובנ"ד נראה דלכ"ע חייב לשלם לו בושתו כיון דכל מ"ש הרשב"א איתנהו ביה ונפשטו השני ספקות של השאלה:

מעתה אלכה לי אל הספק הג' אם זה המוזכר בשאלא נקרא מבזה או לאו. נראה דבר פשוט דזה נקרא מבזה ומצינו לרז"ל דבפחות מזה אמרו דנקרא מבזה והוא דאמרי' בנדרים ד"ן ע"ב ההוא דאתא לקמיה דרב יאודה מנהר דעה לדינא ואתחייבת מן דינא אמרה ליה שמואל רבך הכי דנן אמר לה ידעת ליה אמרה ליה אין גוצא ורבה כריסיה אוכם ורבה שיניה אמר לה לבזוייה קא אתית תיהוי ההיא אתתא בשמתא פקעה ומתה עכ"ל. ומכאן למד המרדכי בתשו' השייכות לס' נשים דאף דיכול לומר לא לבזויי נתכונתי אלא לסימני גופו אפי"ה משמתינן כיון דאיכא אומדנא והביאו מוהריק"ו ז"ל בשו' א' וכתב הוא ז"ל וז"ל הרי שכתב מכמה ראייות דאפי' אפ' לישמט ולומר לא נתכוונתי לכך מ"מ מענישין עליו ופשי' שכן הדין נותן שהרי יש לנו להחזיק כבוד התורה וכו' וכמו שהאריך שם המרדכי ע"כ גם הרב משפטי שמואל ז"ל בסי' צ"ח הביא דברי המרדכי ודברי מוהריק"ו ז"ל דהיכא דלא נתכוונה כלל לבזות אלא שמתוך דבריה שייך בזוי ואפי"ה שמתוה וכו' יע"ש. גם בסי' קי"ד כתב הרב ז"ל ע"מ שאמר לחברו שאינו רוצה לעמוד עמו בדין עם מוכת שחין כמוהו וזה אמרו במעמד כל הקהל ובפני המ"ץ והשיב הרב ז"ל בתוך התשו' וז"ל ואפי' דתרצה לחלק כמו שחלקת מ"מ יש הוכחה טובא לנ"ד מהא דכתב המרדכי בתשו' השייכות לס' נשים דמשמתינן אע"ג דאיכא למימר דלא לבזויי נתכוונתי ומייתי ראיה מההיא אתתא דנדרים פ' הנודר מן המבושל דקאמר וידעת ליה אמרה ליה אין רב כורסייה וכו' ואע"ג דהתם לאו לבזויי כיון אלא להודיע לי סימני גופו וחשיבי ליה כמתכוין לבזות וכ"ש הכא דאע"ג דהאי להשמט מחברו קא מכוין מ"מ אתי מיניה בזוי גמור וכדי בזיון לבעלי תורה העומדים במעמד וזה ברור ע"כ. ועיין להרב ז"ל בסי' קי"ט שהאריך הרחיב בעניין מבזה ת"ח דאפי' בזלזול קצת מנדין אותו והרבה להביא ראייות מתלמודא דידן יעש"ב ועיין בסי' קי"ו. ומשם אנו למדין לנ"ד דק"ו הוא דנקרא מבזה דבין בפעם ראשונה ובין בפעם ב' בפני הס"ת ובפרט במ"ש איני מתיירא ממך ב' פעמים דזהו בזיון גמור לומר לו שאינו מחשיבו לת"ח דאם מחשיבו לת"ח צריך שיתיירא ממנו כמ"ש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח וא"כ אין לך בזיון גדול מזה וזו אינה צריכה לפנים ובודאי דבכגון דא מבזה גמור הוא וגדול עונו מנשוא. ועיין למרן החבי"ב בשיירי יו"ד סי' של"ד בהגה"ט אות ק"ד:

הי"ד הקורא לחברו עבד וכו' בפ"ק דקדושין דכ"ח תנייא הקורא לחברו עבד יהא בנידוי ממזר סופג את הארבעים וכתבו התוס' ז"ל שם ד"ה הקורא דהיינו מדה כנגד מדה הוא קרא לחברו עבד והוא ארור כך מקללין אותו בארור דהיינו נדוי וכן הקורא לחבירו ממזר הוא אומר שחבירו עבר בלאו לפיכך סופג את הארבעים