שולחן המלך על הרמב"ם יז

ונתן לו בושתו משלם אמרין ר"י ב"ח הוה ע"כ. ואיהו גופיה הוי המעשה שהביא הירוש' בפ' החובל וקראו כאן בושת שלם וא"כ דברי הירוש' שאמר התם המבייש את הזקן נותן לו בושת שלם הוא ג"כ ליטר' זהב וכמו שפי' הרשב"א ז"ל והרב פני משה ז"ל ודלא כהרב שדה יאושוע ז"ל:

אלא דלזה אפ' לומר דהריב"ש והרב שדה יהושוע ז"ל מפרשים הירוש' דכתובות הנז' בכה"ג רשב"ל וכו' נמנו באושה במקפיד את הזקן ינתן לו בושתו שלם הכונה דמשערינן ליה כמה ראוי הבושת שלו ונותנין לו מה ששיערו הבושת שלם ומעשה באחד שהקפיד את הזקן ונתן לו בושתו שלם ושם קנסוהו ליטרא זהב מפני ששיערו בכך ואם הוא פחות ממנו משלם מה ששיערו שיתן בושת שלם. זה נ"ל לומר בכונת הריב"ש בדוחק:

אלא דזה עומד לנגדנו דנראה דהרשב"א בסי' קע"ט הוא מבואר יפה דגירסתו היתה כגירסת הרב שדה יאושוע ז"ל דכתב וז"ל וכן המבייש ת"ח שמין בושתו וכו' דגרסי' התם ח"א בשם ר"ל המבייש את הזקן וכו' ומסתברא אפילו ביישו בדברים ואעפ"י שהמבייש את חברו בדברים פטור מכלום וכו' זקן שאני דמבייש את הזקן זילותא רבתי היא דאי לא מאי נותן לו בושתו שלם דקאמר אלא נותן לו בושתו שלם בדברים כאלו בייש את אחרים בגופן קאמרי עכ"ל. ואם איתא דגירסתו היתה כמ"ש בח"ב בסי' רצ"א דהיינו כהדא בר נש וכו' מה כל החרדה הזאת להכריע מתי' משלם דמיירי בדברים מדקאמר כהדא בר נש דאיקפד וכו' ושם היתה בדברים אף כאן בדברים אלא ודאי דלא היה גורס בירוש' כהדא בר נש וכו' אלא חד בר נש וכו' ואפ' דבח"ב נזדמנ' לו גירסא אחרת או דהך שכתו' כהדא בר נש הוא ט"ס. ועיין להרב שדה יהושוע ז"ל שם דמה שתירץ להך דקדוק דתי' משלם הוא מה שתירץ הרשב"א ז"ל ולא זכר שר שכבר קדמו הרשב"א ז"ל:

ותו קשה להרב שדה יהושוע ז"ל במה שנסתייע לפירושו בדברי הירוש' מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' חובל דהמבייש את חברו בדברים פטור וכו' ואם בייש ת"ח חייב לשלם לו בושת שלימה אעפ"י שלא ביישו אלא בדברים עכ"ל דהן אמת דכונת הרמב"ם ז"ל הוא כמ"ש הרב ז"ל בכונת הירוש' דאמר נותן דמי בושתו משלם ברם בהך דקאמר דהכל לפי המבייש והמתבייש נראה דהרמב"ם ז"ל לא סל"ה דהא באותה הלכה אחר זה כתב כבר נפסק הדין שכל המבייש ת"ח אפי' בדברים קונסין אותו וגובין ממנו משקל ל"ה דינר מן הזהב וכו' עכ"ל וכתב המ"מ ז"ל שדין זה הוא מהירוש' מנז' וכו' ולא חילק בין ת"ח לחברו עכ"ל הרי דכפי דברי הרמב"ם ז"ל אין חילוק בין ת"ח לחבירו ואידי ואידי חד שיעורא הפך מ"ש הוא ז"ל. הן אמת דלמה שפי' בירוש' במ"ש נותן לו דמי בושתו משלם הוא סיוע לדבריו ממ"ש הרמב"ם ז"ל. האמנם במ"ש דהכל לפי המבייש והמתבייש הוא הפך ולמה לא פי' דבריו בזה דהרמב"ם ז"ל חלוק בזה. והיותר קשה להרב ז"ל דמי הכריחו לפרש כן דהכל לפי המבייש וכו' דהלא הגם דפי' הרב ז"ל בכונת הירוש' באומרו בושתו משלם דבא לומר דהגם דמבייש את חברו בדברים פטור במבייש את החכם משלם בושת שלם אפי"ה נוכל לומר דסובר הירוש' דכמה הוא הבושת שלם ליטרא דדהבא וזהו שאומר אח"ך חד בר נש איקפד וכו' וקנסיה ר"ל ליטרא זהב ואין חי' בין ת"ח לחברו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל אלא דצ"ל דהרב ז"ל סובר בדעתו דכמו שמצינו לעניין בושת שאר אינשי דהכל לפי המבייש והמתביש כן נאמר בת"ח הכל לפי מה שהוא דאין סברא לומר מי שהוא רב מובהק בושתו ליטרא ומי שהוא פחות ממנו ג"כ בושתו ליטרא דזה נר' הדבר זר לעשות כל אפייא שוין זהו דעתו ז"ל אך עכ"פ קשה דהול"ל דהרמב"ם ז"ל חלוק בזה וכמש"ל:

ומ"מ למדנו מדברי הרשב"א ז"ל ח"ב סי' רצ"א דלא בענין רב מובהק ומורה הוראות דומיא דר"י ב"ח כדי לחייבו להמביישו ליטרא זהב אלא שיעורו הוא כל שמכבדין אותו ומהדרין אותו ועומדין מפניו תורתו וא"כ מוכרחין אנו לומר דמ"ש בח"א סי' קע"ט וכן המבייש את החכם היינו כמ"ש בח"ב ומשום דשם לא שאלו ממנו ע"ז כמו ששאלו בח"ב לכן לא פירש דבריו באיזה חכם הוא שאמרו ליטרא וכו' והוא הפך דעת הריב"ש ז"ל ודלא כמ"ש הרב פמ"א. (אה"ן יבי"א ס"ט עיין להרשב"א ז"ל בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' רמ"ה ובח"א סי' תע"ה:

) ואחר חיפוש מחיפוש מצאתי ראיתי למוהר"ש חאסון ז"ל בס' בית שלמה ס' י"ב שהביא הך תשו' דהרשב"א מח"ב ס' רצ"א שהביאה מרן ז"ל ביו"ד סי' גמר' וכתב אח"ז וז"ל והנה הריב"ש כתב הפך שהרי כתב שאין ליטרא של זהב אלא על המבייש את הזקן שקנה חכמה ואין כל החכמים שוין בליטרא של זהב אלא החכם שהוא רב מובהק בדורו ומורה הוראות דומיא דר"י ב"ח ואם אינו רב מובהק וכו' אז שמין לו דמי בושתו וכו' גם מוהריק"ו ז"ל כתב שעתה בזה"ז אין גובין ליטרא ש"ז וכו' כנראה שאלו הפוסקים לא ראו תשו' הרשב"א שהרי הוא ז"ל תלה העניין בכל שמכבדין אותו מפני תורתו ובפי' כתב שאין צריך שיהיה כר"י ב"ח וכו' עכ"ל. הרי לך בהדייא דסובר הרב כמש"ל דהריב"ש ז"ל הוא הפך הרשב"א ו"ל ובודאי מדלא הרגיש הרב ז"ל מהך תשו' דבסי' קע"ט הוא דסובר כמ"ש ועיין להרב נחלת צבי ז"ל בסקל"ה. ומן התימא על הרב פמ"א ז"ל איך אשתמיט ליה הך תשו' הרשב"א ז"ל דח"ב מאחר דהביאה מרן ז"ל ביו"ד סי' גמר'. וגם אישתמיט מיניה תשו' מוהרימ"ט ז"ל מח"ב סי' מ"ז והבאתיה לעיל דמשם בארה דהריב"ש ז"ל הוא הפך הרשב"א ז"ל. והיותר תימא דאשתמיט מיניה תשו' הרא"ש ז"ל והביאה בנו ר' הטור ז"ל סי' ת"ך עי"ש:

וכן יש לתמוה במ"ש למוהרח"ש ז"ל בס' מוהר"ש הלוי ז"ל סי' ט' ד"ל ע"א שכ' וז"ל ולכאורה מסתמיות דברי הרשב"א הביאה הרב"י בי"ד סי' גמ"ר נר' שבכל חכם הנוהג כשורה בכלל ליטרא זהב וגם הפוסקים סתמו דברי הירוש' מ"מ יש לכוין דברי הרשב"א עם הריב"ש דלעניין דמי בושתו קאמר שכלם שוין לפי המבייש והמבייש ולרב