שולחן המלך על הרמב"ם קנד

הרמב"ם ז"ל נפקא מהך מתני' כיון דקתני קוצץ ונותן דמים וכונתו הוא לומר דהגם דר"י פליג אתנא קמא וסובר דאינו קוצץ היינו משום דסובר דאינו גירי דיליה הא אם הוא גירי דיליה ודאי דקוצץ אפי' לר"י זה מוכרח לומר בכונתו. עוד כ' שם מרן ז"ל וז"ל ואע"ג דאמרי' בההוא פרקא דרבה בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדסא דר"י וכו' א"ל לא קייצנא מר אי ניחא ליה ליקוץ דמשמע דאיסורא דרב אפי' במזיק בשדה אחרים הוא ל"ק דהכי קא"ל לדידי דס"ל דסגי בהאי הרחקה לא מיקרי מזיק ואסיר למקצייה מר דס"ל דבעי הרחקה טפי שרי למקצייה ואי ניחא ליה ליקוץ עכ"ל:

וראיתי בס' לחם שלמה בסו' הס' שם בדרוש כמוה"ר ש"ט שאול ז"ל דרמי ומקשי למרן ז"ל וז"ל ולפע"ד אחרי לחיכת עפרות זהב לו לא יכולתי להלום תירוצו הלזו דלפום תירוצו משוה לרבה בר רב חנן עם רב יוסף מוחלקין בדבר דלרבה בר רב חנן לא ס"ל האי חילוקא בין אילנות לגפנים ובין אילנות לאילנות דשיעור אחד להם ולרב יוסף ס"ל דיש חילוק בדבר דבאילנות לגפנים בעי' טפי וכגון דא לא מהדוחק דהדבר ברור ואפושי פלוגתא לא מפשינן זאת ועוד אחרת הדבר קשה אצלי דמדברי הגמ' לא מוכחא מילתא הכי וכו' ואם איתא דלא הודה לו אמאי קא מהדר ליה אנא לא קייצנא וכו' לימא ליה דלאו הכי הוא וכו' ומכח זה תריץ ואמר שם דהרמב"ם שם קאי בשי' הרא"ש דכתב דהא דאמר רבה בר רב חנן לר"י אנא לא קייצנא וכו' לדחייה בעלמא קא מכיון דהא תנן במתני' אם הבור קדם קוצץ וכו' ומהאי טעמא פסק רבי' בפשיטות דבמזיק לשדות אחרים מותר לקוץ אפי' שהוא אילן מאכל עכ"ל. ואנא בריה קלה אדרבא לא ידעתי מאי ק"ל למרן ז"ל דהלא הרמב"ן ז"ל בשיטתו והרשב"א ז"ל הביאו בשי' מקו' והנמק"י כלם כאחד הקשו קושייא זו שהקשה מרן ז"ל לר"י ותירצו כמו שתי' מרן ז"ל ואף הרא"ש ז"ל שם תי' תירוץ אחר וכ' אי נמי לא מיסתבר ליה האי סברא דר"י והיה לו איזה טעם לחלק וא"כ מה לו עם מרן הקדוש ז"ל מאחר דכל הני אשלי רברבי סוברים הכי ואדרבא הך תירוצא דהרא"ש ז"ל דלדחיה בעלמא איכוון הוא דוחק לו' כן מאחר דאמר ליה אנא לא קייצנא ואדרבא הך תירוצא דתי' הרא"ש ז"ל דלדחיה בעלמא קא מכוון הוא דחוק דאם איתא דרבה בב"ח ס"ל הכי למה אמר מתחי' והא ארחיקי לי לימא ליה אנא לא קייצנא ולדחייה בעלמא אלא ודאי דהדין הוא דאם הוא מזיק חייב לקוץ כמ"ש קוצץ וכו' וכמ"ש הנמק"י והרמב"ן ז"ל וזה פשוט למבין ודברי מרן ז"ל חזקים כראי מוצק נמצא דכל הני אשלי רברבי סוברים דהלכה כרב יוסף וצריך לקוץ המזיק את האילן הלא המה הרשב"א והרמב"ן והנמק"י ז"ל והרא"ש והטור ז"ל בסי' קנ"ה ומרן בכ"מ כנז"ל:

כי מן הבא'ר מה מאד תמהני במה שראיתי לה' ב"ד ז"ל בחח"מ סי' צ"ה שכ' על ענין ראובן שפתח חלון על חרבה ש' וכשבנה ש' החרבה אמר לראובן סתום חלונך וראובן טוען אני איני סותמה שנמצא בצואת ר"י החסיד שיש סכנה לסתום חלון אלא אם תרצה סתום אתה אותה כ' הרב. ז"ל שיש לספק בדבר. ממ"ש בפ' לא יחפור דכ"ו ע"א רבה בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדסא דרב יוסף וכו' א"ל אנא. לא קייצנא דאמר רב האי דיקלא וכו' וא"ר חנינא לא שכיב וכו' מר אי ניחא ליה לקוץ וכו' ומדלא קאמר ע"ז שהשיבו שום תשובה משמע דהדין עמו בטענה זו וכו' וה"ן כיון שיש סכנה יכול לומר סתום אתה אותה ואין לומר שאני התם דהוי איסור מפורש בתורה לקוץ אילן מאכל דהא מדמייתי הא דר"ח לא שכיב וכו' משמע דהוא טעם אחר דאפי' לא היה משום איסור משום סכנה יכול לטעון הכי אלא דנראה דהתם הסכנה היא מחמת איסור לא תשחית דאל"כ היכי קאמר מר אי ניחא ליה ליקוץ הא איסורא הוא ואיך יקוץ רב יוסף אלא צ"ל דלגבי ר' יוסף ליכא איסור לא תשחית עץ מאכל דכיון שאין הפרי שלו לגבי דידיה הוי כאילן סרק דשרי ואם איתא דאיכא סכנה היכי א"ל ליקוץ הא איכא סכנה ואיך יקוץ אלא ודאי כי ליכא איסורא ליכא סכנה וא"כ י"ל דוקא במידי דאיכא איסורא יכול לטעון כן אבל במידי דסכנה לא כ"ש סכנה כזו שלא נזכרה בתלמוד. ועוד דשאני התם שנטע הדקלים בשוגג דסבר דהוה סגי ליה אותה הרחקה אבל הכא דלכתחי' פתח וידע דבסוף צריך לסותמה אינו יכול לומר סתום אתה עכ"ל ואחהמ"ר תמהני עליו דכפי כל האמור דכל הפוסקים הם סוברים דהלכה כר' יוסף ומה דאמר רבה בר חנן אנא לא קייצנא היינו משום דסבר דסגי בהאי הרחקה ולא בעי הרחקה טפי אבל אה"ן במידי דבעי הרחקה טפי לא מצי למימר אנא לא קייצנא כיון דמזיק לשדה חבירו וממילא הדין מבואר דחייב ראובן לסתום את החלון:

האמנם ממ"ש בפסקי התוס' שם בב"ב נראה דמצי למימר אנא לא קייצנא דכ' וז"ל אין לקוץ אילן הטוען פירות אם לא שמקלקל ביותר ד"ה אנא ע"כ וקאי עמ"ש התוס' אנא לא קייצנא דהק' וא"ת והא תנן במתני' דקוצץ ונותן דמים ותי' דאיכא לאוקומי באילן סרק ע"כ נראה הא אילן שטוען פירות דיכיל למימר אנא לא קייצנא וכן כתוב בהגהות אשירי שם וז"ל ומיהו בעל האילן יכול לומר אנא לא קייצנא אלא את אי ניחא לך קוץ דהא אמר רב וכו' נראה הדבר מבואר דהתוס' והגה"א סברי מרנן דיכול לומר אנא לא קייצנא וכמו שכ' הרב ב"ד ז"ל ומיהו עכ"פ קשה על הרב ב"ד ז"ל דאיך השמיט עין מכל האמור ועוד יש לעמוד על דברי ה' ב"ד ז"ל במ"ש דכל שאין הפרי שלו ליכא איסורא דבל תשחית דמהיכן הוציא דין זה דהרי הרמב"ם שם פסק ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל לוקה וכו' עכ"ל הרי דכ' בכל מקום וכו' וכ"ן משאר דברי הפוסקים ומשנה שלימה שנינו בב"ק ד"ץ ע"א הקוצץ נטיעותיו אעפ"י שאינו רשאי פטור וכתבו התוס' שם בדצ"ה ע"ב בד"ה החובל דאחרים שקצצו בנטיעה חייבים וצריך לאוקומה כר"מ דאמר רב לוקה ומשלם באופן שדברי הרב צריכין תלמוד:

ובהיותי בזה ראיתי לה"ה במשנה למלך בסו' ה' איסורי מזבח דכ' דמאי דאסר