שולחן המלך על הרמב"ם קנה

משום לא תשחית אינו אלא לקצץ האילן עצמו משורשו אבל לקצץ ענפים וחריות לא ידעתי היכא רמיזא איסור זה והכא לא היו כורתים כי אם הענפים ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו עכ"ל. וראיתי לה' מוהר"י באסאן ז"ל דנר' דחולק ע"ז דכ' בסו' סי' ק"א וז"ל ואין לחלק בין קציצת נוף לקציצת עיקר האילן דלפי דעתי הכל דבר אחד כיון שקוצץ כל מה שהוא שלו הרי הוא בב"ת וכו' יע"ש אלא דיש לדחוק ולומר דבנדון מוהר"י באסאן ז"ל היינו שלוי היה קוצץ כל הענפים הנוטים על גגו שהם שלו ואוכל פירותיהן כמבואר שם דנמצא כמו שקוצץ כל האילן שלו משו"ה קאמר דעובר בב"ת אבל אדם אחר שקוצץ שכבר נשאר השרשים לו אפשר דשרי. ועיין בס' לחם שלמה בדרוש בריה דרבינ'א דקס"ט ע"ד שהביא דברי מוהר"י באסאן ז"ל ולא חי' כמ"ש ומן התימא שלא הרגיש שהרב מש"ל ז"ל חולק בזה ומה גם דשם סמוך ונראה בדק"ע ריש ע"ג הביא דבריו להקדמתו כיע"ש. . ונלע"ד להכריע דלא כהרב מש"ל ז"ל אלא דאפי' להניח השרשים ולכרות הענפים איכא משום ב"ת ואמינא לה ממ"ש התוס' ז"ל בברכות דל"ו ע"ב על הך מתני' דמייתי הש"ס דתנן בשביעית פ"ד מאמתי אין קוצצין את האילנות בשביעית וכו' הקשו שם התוס' וז"ל וא"ת בלי שביעית נמי תיפוק ליה דאסור משום לא תשחית את עצה ותי' וי"ל דלא טעין קבא דלא שייך ביה בל תשחית כדאיתא בפ' לא יחפור אי נמי איירי דמעולה בדמים לעשות ממנה קורות דאז לא שייך לא תשחית ומיהו משום איסורא דשביעית איכא לאכלה ולא לסחורה ולא להפסד עכ"ל ואם איתא כס' הרב מש"ל ז"ל למה לא תי' ג"כ התוס' דמתני' איירי שהכריתו הענפים והניחו השרשים דבכה"ג ליכא משום ב"ת ואיכא משום איסור שביעית. אלא ודאי דסברי רבותינו בעלי התוס' דאיסור ב"ת איכא אפי' בקציצת הענפים לבד. ואין לומר דהתוס' ז"ל עדיפא מינה קא משנו דאפי' ענפוהי ושרשוהי מותר לכרות כה"ג דהיינו בדלא טעין קבא או במעולה בדמים דמי דחקם שלא לתרץ ג"כ כמ"ש ואדרבא לישמועינן רבותא דבהנחת השרשים ליכא משום ב"ת אלא ודאי דסברי דאפי"ה איכא ב"ת וכמ"ש: אה"ן ס"ט עיין מה שפי' בענין זה עט"ר מז"ה המחבר ז"ל בדרוש א' לשבת זכור ומה שהאריך שם ויערב לך: