שולחן המלך על הרמב"ם קנג

דתנן כהן קודם ללוי לוי לישראל וכו' אימתי בזמן ששניהם שוים אבל אם היה ממזר ת"ח וכ"ג עם הארץ ממזר ת"ח קודם ואמרו בירוש' סברי מימר לפדות ולהחיות ולכסות אבל לישיבה לא אמר ר' אבין אף לישיבה מה טעם יקרה היא מפנינים אפי' מזה שהוא נכנס לפני ולפנים ע"כ והכריח הרב באר שבע דכהן גדול ע"ה ל"ד דכל דהממזר ת"ח גדול מהכ"ג הממזר קודם הרי מהך מתני' ודברי הירוש' נר' דלעולם בתר גדולת החכמה אזלי' דגדול בשנים אינו מועיל וכשיטת הרא"ה וכו' והניחה בצ"ע יע"ש. ועיין להרב כנסת יחזקאל בסי' ז' די"ג שכבר קדמו בזה וסתר דברי הרב באר שבע יעו"ש באורך:

וראיתי בס' חיי אברהם הנ"מ בדרשותיו דכ"ג ע"ג עלה ונסת'פק אם הזקן מופלג נמי בחכמה אלא שהחכם מופלג יותר אזי למי מקדימינן בישיבה לזקן בשביל זקנותו וחכמתו או ליותר מופלג בשביל עדיפותו וכו' ובע"ד מסכים באופן דבנ"ד לדעת רשב"ם הזקן שהוא מופלג נמי בחכמה קודם אף בישיבה לחכם מופלג יותר אמנם הא דרשב"ם אינו מוסכם וחלוקים עליו חביריו וכו' וא"כ ל"מ לדעת הריטב"א דס"ל דהיותר חכם קודם בין בישיבה בין במסיבה אלא אפי' לדעת הרא"ה ודעמיה דעשו פשר דבר מ"מ בישיבה כ"ע מודו דהיותר חכם קודם אף שהזקן נמי חכם וה"ה בנ"ד דאף שהזקן נמי מופלג בחכמה מ"מ כיון שהחכם הוא יותר מופלג הוא קודם ואין הזקן קודם בישיבה אלא בשוין עכ"ל:

ולעד"ן לומר דיותר טוב הוא דלא לאפושי פלוגתא דאפשר דבין רשב"ם והרא"ה ודעימיה והריטב"א כולן שוין לטובה דסברי דאם הזקן מופלג נמי בחכמה מקדימינן לזקן אעפ"י שהחכם מופלג יותר והוא דע"כ לא קאמר הרא"ה דכשאינן מופלגים לא זה ולא זה בישיבה אחר החכמה ובמסיכה אחר הזקנה והריטב"א דכתב דבכ"מ הולכין אחר החכמה ה"ד באינן מופלגין דכיון דזה הגדול בשנים אינן מחוייבים בכבודו בשום מקום לפיכך היותר חכם קודם משו' כבוד תורה. אבל כשכולם מופלגים בחכמה והא' מופלג בחכמה ומופלג בזקנה אלא דהאחר מופלג יותר מחבירו אפשר דיודו לרשב"ם דאזלינן בתר הזקנה כיון דמן התורה חייבין אנו לקום מפניו משום עשה דמפני שיבה וכו' ומשום והדרת פני זקן זה שקנה חכמה. ואפי' בישיבה אזלינן בתר הזקנה כיון שהוא מופלג בחכמה ג"כ ודלא כמ"ש הרב ברם אם שניהם הם מופלגים בחכמה והא' מופלג יותר מחבירו בחכמה והאחד יותר גדול בשנים מחבירו אבל אינו מופלג בזקנה בזה אפשר לו' דפליגי הרא"ה ורשב"ם והריטב"א כמ"ש ה'. גם אם שניהם הם מופלגים בזקנה אבל בחכמה אינן מופלגים שום אחד מהם אלא דהאחד יותר חכם מחבירו והאחר יותר מופלג בזקנה מחבירו אפ' דבזה נמי פליגי עיין בס' אמר יוסף ז"ל בחי' השת' בחי' לבתרא יע"ש):

פ"ו ה"ח אין קוצצים אילני מאכל וכו' או מפני שמזיק בשדה אחרים וכו' ומרן ז"ל בכ"מ כ' וז"ל ומ"ש או מפני שמזיק בשדה אחרים בפ"ב דכ"ב תנן מרחיקין את האילן מן הבור כ"ה אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה וכו' אם הבור קדמה קוצץ ונותן דמים הרי דקתני קוצץ וליכא לאוקמה באילני סרק דוקא דהא חרוב ושקמה לאו אילני סרק נינהו וכו' יע"ש. ולע"ד יש לתמוה בדברי מרן ז"ל דהן אמת דלפי מ"ש הנמק"י ז"ל בב"ב פ"ב על הא דתנן לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו וכו' ואמרו שם בגמ' אמ"ל אנא לא קיצנא דאמר רב האי דיקלא דטעין קבא אסור למקציה וכו' כ' הנמק"י ז"ל שם וז"ל אנא לא קיצנא לאו למימר שאם היה מזיק יהיה אסור לקוץ דאדרבא תנן קוצץ ומסתמא בכל אילן מיירי אפי' מוציא פירות אלא שלא היה נראה לו הך סברא דרב יוסף ולדידיה ודאי היה אסור אבל רב יוסף ודאי הוה שרי וכו' עכ"ל. וכן הרמב"ן ז"ל שם בחי' לבתרא פי' בהא דאמר רב חנן אנא לא קוצנא וז"ל ק"ל אמאי לא והרי הוא מזיק ומצוה להרחיק את עצמו אפי' להפסיד כל מה שיש לו ולא יפסיד חבירו פרוטה ונראה שלא הודה לדבריו אלא שהיה סבור דבין גפנים לגפנים בין אילנות לגפנים בשתי אמות סגי וכו' יע"ש הנה מבואר דלהרב הנמק"י והרמב"ן ז"ל הוא דס"ל כמ"ש מרן ז"ל. האמנם התוס' ז"ל שם בד"ה אנא לא קיצנא ס"ל הפכא והוא דהקשו ממתני' דקוצץ ונותן דמים ותי' דאיכא לאוקומי באילן סרק יע"ש. אלא דצריך לדחוק ולומר דמ"ש התנא קוצץ ונותן דמים קאי לאילני סרק דוקא ולא לחרוב ושקמה אלא בהני אילני דמלבלבי דאינו קוצץ וא"כ לא הי"ל למרן הקדוש לומר דבריו כאלו הוא הדבר פשוט אלא היל"ל דרבינו סובר כדעת הנמק"י והרמב"ן ז"ל ודלא כהתוס' ז"ל:

ואעיקרא דמילתא ק"ל טובא בהך לישנא דמרן ז"ל במ"ש דהך דינא דפסק הרמ' ז"ל דאילן שמזיק בשדה אחרים מותר לקוצצו נפק"ל מהך מתני' דתנן מרחיקין את האילן מן הבור וכו' קוצץ ונותן דמיים דהלא שם במתני' תנן דפליג ר' יוסי את"ק וקאמר אעפ"י שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו וקאמר בגמ' אמר"י אמר שמואל הלכה כר' יוסי ופסקו רבי' ז"ל בפ"י מה' שכנים ה"ז וז"ל מי שהיה לו אילן בתוך שדהו קרוב לבור חבירו אין בעל הבור יכול לעכב עליו ולומר לו הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי ומפסידין אותו שזו נזק הבא מאליו הוא לאחר זמן ובעת שנטע אינו מזיקו וכשם שזה חופר בתוך שלו כך זה נוטע בתוך שלו ע"כ וכתב הרב המגיד ז"ל וז"ל פ' לא יחפור וכר' יוסי וכדאיפסיקא הלכתא בגמ' ע"כ וכן פסק הסמ"ג עשין פ"ב וכן פסק הטור ח"מ סי' קנ"ה ומרן בשלחנו הטהור שם סל"ב וא"כ מאחר דהרמ' ז"ל פסק כר"י איך כ' שם בכספו הטהור בפרקין דמ"ש הרמב"ם דאילן שמזיק בשדה אחרים דמותר לקוצצו היינו מהך מתני' מאחר דאינו הלכה כדכתיבנא ולהרמב"ם ז"ל נוכל לומר דמ"ש או שמזיק בשדות אחרים היינו כההיא עובדא דרב חנן דהוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדסא דרב יוסף וכו' וא"ל זיל קוץ וכו' והך דינא פסקו רבינו שם בפ"י מה' שכנים לכן אמר דמותר לקוצצו ודלא כמ"ש מרן ז"ל אלא שצ"ל שכונת מרן ז"ל הוא לו' דהך דינא דפ'