שולחן המלך על הרמב"ם קנ

בסהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לבי דינא דזוטר מיניה לאסהודי קמיה לא ליזיל ע"כ וכתב הרב ז"ל וז"ל ובהכרח הוא לומר דכונת הגמ' היא משום דהאי עשה והאי עשה ועשה דכבוד תורה עדיף דאי לא תימא הכי מאי אתא לאשמועי' רבא פשי' הכא איכא עשה והכא ליכא אלא איסורא בעלמא ועוד דמשנה שלימה היא וכמו שהביאו בגמ' שם תנינא מצא שק או קופה וכו' הרי זה לא יטול משום דגדול כבוד הבריות מעשה וכ"ש כבוד תורה במקום דליכא עשה אלא ודאי כדכתיבנא ודוק עכ"ד ואחרי המחילה רבה אין ראייתו מכרעת דהלא מ"ש בראש האמי'ר דהאי עשה והאי עשה ועשה דכבוד תורה עדיף לא ידעתי מנא ליה הא לומר דהא דלא ליזיל צורבא מרבנן למסהד הוא משום עשה וזה אינו אלא משום כבוד הבריות דהא העשה דכבוד תורה שהוא את ה' אלהיך תירא כמ"ש רש"י שם בשבו' גבי רב יימר הוא ידע בסהדותא אינו מוטל אלא עלינו לכבד את החכמים ואם יבא לפנינו תרי עשה כעובדא דרב יימר שם דהיה מצוה דעדים בעמידה ומצוה דאת ה' אלהיך תירא ואותביה לרב יימר משום עשה דכבוד תורה אבל אם הת"ח עצמו מוטל עליו לקיים מ"ע כזה לא אמרי' עשה דכבוד תורה עדיף וליכא אלא משום כבוד הבריות וכן נר' ממ"ש בפ' אלו מציאות ד"ל דמקשי תלמו' על הא דת"ר והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כיצד כהן והיא בבה"ק או זקן ואינו לפי כבודו או שהיתה שלו מרובה משל חבירו למאי איצטריך קרא אלימא לכהן והיא בבה"ק האי עשה ול"ת ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה וכו' אלא לשלו מרובה וכו' מדר"י אמ"ר נפקא אפס כי לא יהיה בך אביון אלא לזקן ואינו לפי כבודו ע"כ ויש מי שפירש דזקן ואינו לפי כבודו היינו דוקא ת"ח והביאו הרב בשיטה מקובצת יע"ש והשתא לפי דברי הרב למה איצטריך קרא דהא נמי בלא קרא ידענא דכיון דהאי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף אלא ודאי דכשהת"ח בעצמו הוא המקיים העשה לא אמרי' ביה עשה דכבוד תורה עדיף וידחה העשה הבא לידו לקיים ולכן גלה לנו הכתוב דמשום כבוד הבריות דחינן עשה דהשב תשיב והכי אמרו בברכות ד"כ שאני התם דגלי קרא יע"ש וא"כ איך כתב הרב דהוא משום עשה דכבוד תורה כיון דאינו אלא משום כבוד הבריות וא"כ הו"א דלא דחי אפי' היכא דליכא עשה כי אם איסורא בעלמא דאורייתא ואע"ג דמשנה שלמה שנינו מצא שק או קופה וכו' הרי זה לא יטול הו"א דוקא בכי האי גוונא דאיכא גנאי גדול וכמ"ש בתוס' שם בשבו' דזה נקרא גנאי גדול ליטול שק או קופה בתוך העיר מה שאין דרכו שם הוא דאמרי' דגדול כבוד הבריות ודחינן עשה דהשבה אבל לילך ולהעיר הו"א דאין זה גנאי כ"כ ואעפ"י שאיזה ת"ח זילא ביה הו"א בטלה דעתו לזה בא לומר רבה בר רב הונא והשמיענו חידוש כזה דהגם דאינו נר' גנאי כ"כ והרבה ת"ח אינם מקפידים ע"ז אפ"ה אם זילא ביה מילתא לא ליזיל ולפ"ז רבותא אשמועי' רבה בר רב הונה הגם שנא' שאינו מ"ע להעיד אפי"ה כיון שהזילזול אינו כ"כ הו"א דלא לידחי אותו משום כבוד הבריות אפי' שהוא כבוד תו' ולפי"ז אתי שפיר דלא מקשי ליה תלמודא מאי קמ"ל תנינא מצא שק או קופה וכו' כיון דרב המרחק ביניהם ועיין בזוהר הקדוש בפ' שופטים שכתב על פסוק דלא יקום עד חמס באיש וז"ל פקודא דא להעיד עדות בב"ד דלא יפסיד חבריה ממונא בגיניה אי אית ליה עדות בהדיא ולית סעדותא פחות מתרין הה"ד עפ"י שנים עדים וכו' עכ"ל נר' מדבריו שהוא מ"ע להעיד וכמ"ש הרמ' ז"ל והחינוך ז"ל יע"ש:

עו"ר שם בשאלתו' שמביא ברייתא והיא שנויה בת"כ ס' קדו' תניא מנין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו ת"ל ולא תעמוד על דם ריעיך ע"כ ובודאי דהשאלתות סובר דזה אינו אלא אסמכתא בעלמא כיון דבפתח דבריו כבר כתב דאי לא משויר קאי באיסורא וזה פשוט:

האמנם ראיתי להרמב"ם בס' המצות מצוה רצ"ז במצות לא תעשה וז"ל הזהירנו מלהתרשל בהצלת נפש אחת מישראל כשנראהו בסכנת מות או ההפסד ויהיה לנו יכולת להצילו וכו' ובאה האזהרה באומרו לא תעמוד על דם רעך וכבר אמרו שמי שיכבוש עדותו תכללהו גם כן זאת האזהרה כי הוא רואה ממון חבירו אבד והוא יכול להחזירו אליו באומרו האמת וכו' עכ"ל וכן הרב החינוך ז"ל בס' קדושים בפ' לא תעמוד על דם רעך הביא ספרי הנז' ע"ש אבל הסמ"ג ז"ל לא הביא הך ספרי ותמהני על הרמב"ם ז"ל והרב החינוך שכבר הביאו הך ספרי למה לא הביאו גבי עדות שעובר ג"כ על לאו דלא תעמוד מי שכובש עדותו ומה גם שכפי דבריהם נר' שעובר אלאו דאורייתא. ודומה לאו זה ללאו דלא תאכלו על הדם שכולל דברים רבים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בשורש תשיעי ובכל האסו' שפסק הרמב"ם כתב דעובר בלא תעשה עיין להרמ' ז"ל פ"ה מה' שחיטה ופי"ג מסנהדרין ופ"ז מה' ממרים וא"כ הכא נמי הו"ל למימר דמי שיכבוש עדותו עובר אלאו דלא תעמוד ולהרב החינוך ז"ל וכן להרמב"ם ז"ל בס' המצות נוכל לומר דסמכו על מ"ש גבי לא תעמוד אבל להרמב"ם ז"ל בס' היד דלא כתבו בה' רוצח פ"א גבי מ"ש הא דאם היה רואה את חבירו טובע בנהר וכו' היא תמיהא למה לא כתבו גבי עדות דעבר אלאו דלא תעמוד ועיין להרשב"ץ ז"ל בס' זוהר הרקיע במצות ל"ת מצות ס' הביא נמי הך ספרא דלא תעמוד וע"ש דנר' מדבריו דאזהרה זו היא מדאורייתא ולא אסמכתא בעלמא יע"ש:

וראיתי למוהר"י וייל סי' מ"ב והביאו הרב כנה"ג ח"מ סי' כ"ח הגהב"י אות ב' וז"ל ור"ח ובנו ישראל כל מה שרוצים לברר בעדות יכולים לשאל עדות והעדים יגידו עדותן לפני הפרנסים בתורת עדות. ואם שום עד יאמר שאינו רשאי להגיד העדות מחמת שקבל עליו בסוד שלא לגלות אז ר"ח ובנו רבי ישראל יתירו לאותו עד לגלות הסוד עכ"ל והביאו הסמ"ע והש"ך ז"ל סק"א והרב חשק שלמה הגהת הטור אות ב' כת' ועיין בטור י"ד סי' רכ"ח דנר' מדבריו שם דאינו צריך התרה עכ"ל והרב מטה שמעון בנו של הרב ז"ל כתב על דבריו שכ"כ הרב ט"ז בהשמטה סי' זה עכ"ל וכ"כ הט"ז שם בי"ד סי' רכ"ח ס"ק מ"ב ע"ש: