שולחן המלך על הרמב"ם טו

הזקן זקן זה שקנה חכמ' והיינו ת"ח שתורתו אומנותו דהיינו שקובע עתים לתורה וכו' ואינו מתבטל אלא בשביל מזונותיו ולא לאצור ולהרבות ממון לזה אני קורא ת"ח והמביישו משלם המפורש בירושלמי. השני דעת הריב"ש ז"ל שאין כל החכמים שוין בליטרא זהב אלא החכם שהוא רב מובהק ומורה הוראות דומייא דר"ח ב"ח ואם אינו רב מובהק אלא שתורתו אומנותו וחכם קצת אז ב"ד שמין לו דמי בושתו לפחות מליטרא זהב וגובין לו ונ"ל שלא ראה תשובת הרשב"א ז"ל ולא תשובת הרא"ש שפירש בכל ת"ח. השלישית דעת סברת רב אחד תלמיד מוהר"י מולן ז"ל שהובא בתשובת מוהריק"ו ז"ל שבזה"ז לא דיינינן לקנוס ליטרא של זהב שאין עתה חכם שיודע אפילו במסכת כלה א"ד . וכמו זר נחשבו ומאד הפריז על המדה וראיותיו אינן מכריחות וכו' יעש"ב שדחה כל ראיותיו ומסיק שם בעניינו שבזה ודאי ראוי לדון שלא יתירו לו נדויו עד שיתן לו ממון כשיעור גודל בושתו לפי המבייש והמתבייש עכ"ל. אלא דיש לתמוה על מוהרימ"ט ז"ל דלא עלה על דל שפתיו תשובת הרשב"א דח"א סימן קע"ט דנראה שהוא הפך ההיא דח"ב סימן רצ"א אלא דצ"ל דמפרש לה כמו שאכתוב לקמן בע"ה גם הרב משפטי שמואל בסימן קי"ט הביא הך תשובה דמוהריק"ו משו' קס"ג מתלמיד מוהר"י מולן ז"ל וכתב וע"ז אמינא דכל הרוצה לתלות יתלה באילן גדול דפשיטא דאין סברא כלל לומר דאין דין ת"ח נוהג בזה"ז לקנוס וכו' דהרי כל הפוסקים קמאי ובתראי ז"ל הביאו דין זה ולא חלקו כל בין זה"ז לאותו זמן ואדרבא הרמב"ם. ז"ל אמר שגובים אותו בכ"מ וכו' וכן הראש וכו' וכן במרדכי במסכת קידושין וכו' ובודאי שהם היה חלוק לא היו שותקין מלהביאו דלמה להם ללמוד לנו הדינים שאינם נוהגים אותם וכו' ודחה כל ראיותיו. ובכלל דבריו כתב גם כן דאיך נלך נגד כל הפוסקים אשר הביאו דין זה דהמבזה תלמיד חכם ולא חלקו כלל דמי הוא אשר יאמר דבאו לומר לנו דינים שאינן נהוגין רק הרוצה לצאת מהדרך הישר יעש"ב שהפליא בדבר הזה:

העולה מן המקובץ הוא שלדעת רובא דרבוותא חייב האיש הנזכר בשאלה לשלם. ליטרא דדהבא ולדעת קצת מרבוותא מעריכין דמי בושתו של זה הת"ח המתבייש ומשלם אבל לפוטרו בלא כלום אי אפשר וליכא סברא דאמר הכי אעפ"י שאינו רב מובהק דהלא המבייש אף למי שאינו חכם הביא הטור ח"מ בסי' ת"ך משם הרמב"ם דאעפ"י שמבייש לשאר אדם בדברים אינו בר תשלומין מ"מ עון גדול הוא ואין המחרף ומגדף לעם ומביישו אלא שוטה רשע וגס רוח ואמרו חכמים הראשונים כל המלבין פני חבירו שהוא אדם כשר מישראל ברבים אין לו חלק לעה"ב ע"כ והביא עוד שם משם רב שרירא גאון דהמבייש את חבירו בדברי' מנדין אותו עד שיפייס את המבוייש וכ"כ א"א ע"כ. וכתב מרן בב"י שם משם הרא"ש כלל ק"א וז"ל שנו חכמים ביישו בדברים פטור אמנם נהגו בכל מקומות ישראל לעשות תקנה וסייג לדבר כפי בעלי לשון ולקנוס המבייש הכל לפי הענין וכן יעשו ב"ד בכל ענין לפי הראוי הכל לפי המבייש והמתבייש עכ"ל ואם לאיניש דעלמא קנסינן ליה ק"ו בן בנו של ק"ו דכשהוא ת"ח ודאי אליבא דכ"ע שמין לו דמי בושתו וכמו שראיתי ג"כ להרב פמ"א ז"ל בח"ב סימן צ"ז שנשאל על ענין ת"ח שחירפו וגידפו ראובן וזלזל בכבודו מה דינו. והשיב הרב ז"ל מ"ש הרמב"ם בפ"ו מהלכות ת"ת דקונסין אותו ליטרא זהב.. ואח"ך הביא מ"ש מוהריק"ו בשם מוהר"י מולן ז"ל דבזה"ז אין קונסין ליטרא זהב ואח"ך הביא מה שכתב הריב"ש בסימן רי"ו דאפילו שאינו רב מובהק בדורו אלא שתורתו אומנותו וחכם קצת בית דין שמין לו דמי בושתו כפי המבייש והמתבייש לפחות מליטרא זהב וגובין לו. וכתב שכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל בסי' קע"ט יע"ש וכבר הבאתי דברי הרשב"א הנז' למעלה וכל שכן שהביזוי שבזה אותו בנ"ר בב' פעמים היה בפניו שודאי גדול עונו מנשוא וכמ"ש הריב"ש ז"ל בסי' ג"ל דאפי' ביזהו שלא בפניו חייב נדוי והביאו מרן בית יוסף ז"ל סי' גמ"ר ולמד כן מפ"ק דקדושין מעובדא דרב יחזקאל וכו' יע"ש. ועיין להרב בארות המים ז"ל בהלכות ת"ת דין י"ב די"ד ע"ד שתמה על הרמב"ם ז"ל דלמה לא כתב דאפילו בזהו שלא בפניו כמ"ש מרן ב"י בסי' גמ"ר בשם הריב"ש ז"ל ולמד כן מעובדא דרב יחזקאל דפ"י יוחסין דאפיק שיפורי ושמחיה לההוא גברא והתם הוא שלא בפניו כמ"ש בגמ' ע"כ טעמו הוא משום דכיון דקנס זה דליטרא דדהבא הוא משום בושת כמ"ש רבינו בפ"ג מה' חובל ומזיק וז"ל ואם הוא ת"ח חייב לשלם לו בושת שלם אפי' ביישו בדברים ולכך כתב כאן ונותנין אותה לחכם כמו שדין זה נוהג בכל אדם המבוייש וא"כ כיון דמטעם בושת נגעו בה א"כ בושת הנז' בפ' החובל הוא כגון סטרו על פניו או קרע לו בגדיו כמ"ש שם בגמ' וא"כ בת"ח דיי לנו שאפי' אם בזהו בדברים שהוא חייב בקנס דליטרא דדהבא היינו בפניו אבל שלא בפניו אינו בושת לעניין הקנס וההוא עובדא דרב יאודה דהוה שלא בפניו לא הוי אלא לעניין השמתא דחייב אפי' שלא בפניו אבל לעניין קנס צריך שיהא בפניו כמ"ש מהירוש' דפ' החובל חד בר נש אפקר לר' יאודה אתה קמי ה"ל וקנסיה ליטרא דדהבא עכ"ל יע"ש למדנו מדבריו דכשהוא בפניו חייב בליטרא דדהבא ובנ"ד דכיון שהיה בפניו הבזיון פעם ושתיים חייב לשלם דמי בושתו כפי ערכו וכאמור:

כי מן האמור אפ' ליישב למה שראיתי למוהר"מ גאלאנטי ז"ל בסי' ח' שנשאל על ראובן ע"ה שחירף וגידף לשמעון ת"ח דברים שלא ניתנו להכתב וכו' זאת ועוד שחירף וגידף לכל בני משפחתו ואלו דבריו יותר שוה מכל משפחתו פעם אחת וב' וג' בפני קהל ועדה ומשפחת שמעון היו כולם חכמים גדולי' מצד אביו ומצד אמו מה משפט האיש הזה אם חייב שמתא ואי לא ציית לדינא אם יש רשות לש' למוסרו וכו' והרב ז"ל בפתח דבריו הביא מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ו דת"ת עון גדול הוא לבזות את החכמים וכו' ואעפי"כ אם באו עדים שביזהו אפי' בדברים חייב נדוי ומנדין אותו ברבים וקונסין אותו ליטרא זהב וכו' ובסוף דבריו כתב וז"ל באופן