שולחן המלך על הרמב"ם יד

הגוב'ירנאדיור ועשה לו שטר מתנה מקנס ליטרא זהב שאמר לו שיש לו על שמעון על חרפתו הנז' וכו' וע"ז שאלו להרב ז"ל דמה לעשות על הדבר הזה אם נכוף לראובן שיסלק הגוי מעל שמעון ואם נחרל וכו' והשיב הרב ז"ל דעם היות שמוסכם בין החכמים ז"ל שהמבזה את החכם קונסין אותו בליטרא זהב ונותנין אותה לחכם וזה בכל מקום ובכל זמן מדגרסינן בירוש' בפרק החובל וכו' וקנסיה ליטרא דדהבא מ"מ אין כל החכמים שוין בליטרא זהב אלא החכם שהוא רב מובהק בדורו ומורה הוראות דומיא דר"י ב"ח דמייתי בירוש' ואם אינו רב מובהק אלא שתורתו אומנותו וחכם קצת אז ב"ד שמין לו דמי בושתו כפי המבייש והמתבייש לפחות מליטרא של זהב וגובין לו וכו' ובנדון זה אתם יודעים אם ראובן החכם שביניכם אם הוא בערך הראוי לליטרא של זהב כפי מה שאמרתי או בערך האחר לבד וכו' עכ"ל הרי שכתב דאפילו אם החכם אינו בגדר ליקח ליטרא זהב עכ"פ לפוטרו בלא כלום אי אפשר כי אם שיעריכו לו מה ששוה לפרוע לו דמי בושתו ובזה ודאי דאפי' מוהר"י. וייל ז"ל וסיעת מרחמוהי דסברי דאין דין ת"ח בזה"ז לקנוס ליטרא דדהבא בכה"ג מודו מיהא דמעריכין לו דמי בושתו לפי ערכו. (אה"ן יבי"א ס"ט והגם שהריב"ש ז"ל גופיה בסי' ת"ק בסוף התשובה התם דבריו וכתב דרראוי להענישו בליטרא של זהב ונותנין אותה לחכם וכו' כיע"ש דמזה נראה דבכל גוונא קאמר מכל מקום י"ל דדבריו אלו הם על שביזה לחכם הגון ובקי כמ"ש לעיל מיניה על רבי יאושע השוחט שביזה לחכם היושב בישיבה וכ' וז"ל ואין צ"ל אם חרף נפשו ובזה והקניט להחכם הישיש וזקן ויושב בישיבה שעונו גדול וכו' יע"ש:

) אלא שתמיהא לי בדברי הריב"ש ז"ל הנז' שבסי' ר"ך שם בתשובה שהשיב לחכמי גירונדה ע"מ ששאלו ממנו על אחד מן הת"ח שזלזל בו ראובן ע"ה וחרפו וגדפו שכתבו חכמי גירונדה והפיוס שצריך ע"ה לפייס החכם הוא בשני פנים שיפייסוהו בדבריו לבקש ממנו מחילה ומטו בכל מיני רצוי וזולת זה חייב ליתן ליטרא זהב ע"כ פעם ופעם שבזהו ונותן אותה לחכם וכו' והשיב הריב"ש ז"ל להרב השואל ז"ל בסוף התשובה וכתב שאר הדברים שכתבו מקנס ליטרא של זהב אין להאריך בהם כי לא באו וגם שהם מבוארים וכו' ע"כ. דלמה לא כתב להם כמו שכתב בסימן רי"ו דיעריכו לחכם אם הוא ראוי לגבות ליטרא זהב או פחות אלא דצ"ל דבחכמי גירונדה כבר היה מוחזק בדורו לת"ח כנר' מן השאלה שכתבו נשאלנו על אחד מן הח"ח שזלזל בו ראובן ע"ה וכו' דמלשונם נראה דהיינו שבזה על אחד המיוחד משא"כ בסי' רי"ו שהשאלה היתה שראובן הוא בחזקת' ה"ח בייינו וכו' דנראה דאינו כ"כ ת"ח לכן הוצרך לפרש בדבריו ולחלק שיעריכו דמי בושתו כפי ערכו וזה נ"ל פשוט. עכ"פ למדנו מדבריו דאפילו שהוא חכם קצת מעריכין לו דמי בושתו וגובין ממנו בכל מקום ובכל זמן. וכן ראיתי למוהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' ץ' שהשיב למגנאציאה ע"מ ששאלו ממנו שקם איש אחד ובעט בהחכם מ"ץ וחירף אותו וכו' ובתוך התשו' שהשיב הרב ז"ל לחייב להמחרף נדוי ועונש כתב וז"ל ושמא יאמר החומר הרי כתב מוהריק"ו בתשובה הנז' וז"ל אלמא נתמעט כבוד החכמים מימות התנאים עד האמוראים ומכ"ש בזמן הזה דנתמעט הכבוד דהא כאין נחשבים נגדם ויאמר א"כ שיש תשובה לדברי ח"ו שכבר ברר דבריו וכתב שאין לנו לדון דין ת"ח כדיני הגמרא וכל מה שטרח הרב לא היה כ"א לענין ליטרא דדהבא ות"ח עביד דינא לנפשיה ונדוי ל"י ונזיפה יום אחד כי בעונות אין הדור ראוי לכך אבל שלא לייסר למבזה ה"ח חלילה לפה קדוש לומר כן אלא שהכונה כמ"ש דדוקא להשוות עתה העונ' כדין התלמו' לא עבדי' אבל לענו' מעט או הרבה כפי הראוי ודאי ופשיטא דענשינן וכנר' כי אין תשו' זו ממוהריק"ו ז"ל ויהיה מי שיהיה דבריו יהיו נכונים על הכונה הנז' וראיה לדבר שהרי כתב מוהריק"ו ז"ל בכמה תשו' דין המבזה ת"ח וכו' יעש"ב. וכפי מה. שבררתי למעלה דהאמת הוא ראשו' הלזו משו' קס"ג אינו ממוהריק"ו כי אם ממוהר"י ווייל ז"ל הוא מן התימא על הרב ז"ל איך. לא השגיח בכל זה. מ"מ למדנו מדבריו דאף לדברי האומרים דאין דין ת"ח בזה"ז היינו לענוש כדין התלמוד אבל לענוש כפי הראוי ודאי ענשינן. גם בתשו' מוהר"ש תלוי ז"ל סי' ח' וט' פסק שם מוהרח"ש ז"ל בתריה דהרב ז"ל וכתב שם בתוך דבריו מה שהביא הטור יו"ד סי' גמ"ר מ"ש הרמב"ם ז"ל שהמבזה את החכם מלבד שמנדין אותו קונסין אותו בליטרא זהב וכתב הוא ז"ל שכתוב בהשו' מוהריק"ו ז"ל בשם מוהר"י מולן סי' קס"ג דבזה"ז לא דיינינן קנס ליטרא זהב וכו' וגם מוהר"י מולין ז"ל נר' שלא שלל אלא ליטרא זהב קצוב אבל ודאי דמשלם דמי בושתו כפי ראות עיני הב"ד שלא להשפיל התורה וגם כי כל מה שהטריח מוהר"י מולן ז"ל הוא בשביל החכמים שמכוונים לצורך עצמן כדי להוציא ממון מבע"ב ולפשוט עורם מעליהם אבל הת"ח הנוהגים כשורה ומעשיהם לש"ש הדבר פשוט שראוי לב"ד לחוש מאוד על כבודם ולענוש על כזייונם ולשלם דמי בושתם כפי ראות עיניהם ולהרים דגל התורה ולחזק חומותיה עכ"ל. וכ"כ מוהר"י מברונה ז"ל סי' ק"ב שתשו' זאת היא נגד מ"ש מוהר"י ווייל ז"ל במ"ש דאין דין ת"ח בזה"ז כתב בתוך התשו' וז"ל ומה שקצבו ליטרא דדהבא שמעתי לפ' אפי' ליטרא זהב אז ראו הב"ד שהמבוייש ראוי לכך שהרי חלוהו בב"ד ולא בת"ח וכו' אבל להשוות כל הביושים וכל המקומות וכל הזמנים וכל האנשים לא דאטו הגאון מוהרי"ו ז"ל ביטל כבוד ת"ח חלילה לא תהא כזאת בישראל נהי דכבוד ליכא חילול ה' מיהא איכא ופשיטא דאי פקר מאן דהוא לת"ח וראו חכמי הדור לקונסו לפי העת ולצורך השעה למיגדר מילתא פשיטא ליה דאיהו בראש הקונסים ליה יע"ש. גם הרב משפט צדק ח"ב סי' מ"ט דק"ג ע"ב הסכים בזה והביא דברי מוהרשד"ם ז"ל יעש"ב:

גם הרב מוהרימ"ט ח"ב סי' מ"ז אחר שהביא דברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל והטור שהביאו דברי הירוש' דהמבייש את החכם קונסין אותו ליטרא זהב כתב וז"ל דע כי המבייש את