שולחן המלך על הרמב"ם קמה

ומוכרחים אנו לפרש כן בספר המצות וכמ"ש. והרמ"ה ז"ל שם בב"ב פ"ט כ' שמעינן מדר"א כיון דמקיים כלאים בכרם שרי למלטיה ולמקנסיה אפי' בדינא אחרינא וכו' דהפקר ב"ד הפקר ע"ש והרב החינוך בפ' משפטים במצות ל"ת סי' פ"ה כ' וז"ל שלא להטות הדין על האחד מבעלי הדין כשידע שהוא רשע בעל עבירות שנאמר לא תטה משפט אביונך בריבו ופירושו שהוא אביון במצות ולא בממון שאין צריך לומר שלא יטו עליו הדין לגזול ממנו בעוניו אלא נצטוינו שאעפ"י שהוא רשע לא יאמר הדיין הואיל ורשע הוא אטה עליו הדין כי המשפט לאלהים הוא ולא לו וכן הוא במכילתא רשע וכשר עומדין שמא תאמר וכו' עכ"ל הרי בהדייא דסובר דהמיכילתא הוא משום קנס ודלא כסברת הרמ' ז"ל ולדבריו צריך להבין ממאי דתנן בבתרא אר"א בני רוכל תקברם אמם וכו' וכנז"ל וכדברי החינוך נראה שהבין התשב"ץ ז"ל בס' זוהר הרקיע פי' על האזהרות במצות לא תטה שמור פן בה תשטה יע"ש ונראה דהבין כדעת ה' החינוך ז"ל דהיינו משום קנס עיין לעט"ר מ"מ מוהרה"ג הרמ"ז ז"ל. בס' תהלה לדור ח"ב דע"ח:

) ה"ז הגם לבו בהוראה וכו' כך צוו חכמים הוו מתונים בדין וכו' וכן פסק הטור בח"מ סי' יו"ד ס"א וז"ל צריך הדיין להיות מתון בדין שלא יפסקנו עד שיחמלנו וישא ויתן בו ויהיה ברור לו כשמש כי ברוב משא ומתן ירד לעומק כמו שאמר אסף כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן ע"כ וכ' ה' ב"ח ז"ל צריך הדיין וכו' בפ"ק דסנהדרין יליף מדכתיב וכו' ומה שאמרו בפ' אד"מ אשרו חמוץ אשרי דיין שמחמץ את דינו אינו אלא בדיני נפשות ולמימרא דבעי הלנה וכדפירש"י והכי מוכחא סו' דהתם ומשו"ה לא הביא רבינו קרא דאשרו חמוץ אלא קרא דכי יתחמץ לבבי לאורויי דאף בדיני ממונות בעינן חמוץ אע"ג דלא בעי' הלנה ונפ"ל מכי יתחמץ עכ"ל ועיין להרב הפרישה שם שפי' כפי' הרב ב"ח. ולדידי הפעוט נ"ל לומר דהאי קרא דכי יתחמץ וכו' שהביא רבינו אינו ראיה להיות מתון בדין כמו שהבינו הרב הפרישה וה' ב"ח ז"ל אלא כונתו הוא לומר מהיכן אנו יודעין שברוב משא ומתן יורד לעומקו ואפשר דהדיין מה שראה תחילה הוא מה שרואה לאחר משא ומתן לזה הביא ראיה ממה שאמר אסף כי יתחמץ לבבי וכיליותי אשתונן כשנושא ונותן בדין הוא משתונן ודלא כמ"ש הרב"ח וה' הפרישה:

הי"ב כל המטה משפט אחד מישראל עובר בלאו אחד שנאמר לא תעשו עול במשפט וכו' הכי איתא בפסיקתה זוטרתי בפ' כי תצא וז"ל לא תטה משפט גר יתום כל המטה דינו של גר עובר בשני לאוין משום לא תטה משפט ומשום לא תטה משפט גר יתום ואם היה הגר יתום עובר בשלשה לאוין שנאמר משפט גר יתום ע"כ וכ"כ הרב החינוך בס' כי תצא. אלא שהפסיקת' כתב שהאחד לאו הוא משום לא תטה משפט האמור בפ' שופטים. והחינוך כתב שהוא הלאו דלא תעשו עול במשפט האמור בפ' קדושים יע"ש וה' ס' החרדים בדל"א ע"ב כ' כדברי ה' החינוך וכן כתב רבינו ז"ל בס' המצות מצוה ר"פ כדברי החינוך ז"ל וכמ"ש כאן בפרקין. אבל הסמ"ק ז"ל בסי' רל"ג כ' דעובר בד' לאוין וז"ל שלא להטות משפט כדכתי' לא תטה משפט וכל המטה משפט של ישראל עובר בב' לאוין שנא' לא תעשו עול במשפט וכתי' לא תטה משפט ואם הוא אביון עובר בג' לאוין באלו השנים וכתיב לא תטה משפט אביוניך ואם גר הוא או יחוס ואלמנה עובר בד שנאמר לא תטה משפט גר יתום וכו' ע"כ. ובס' יראים כתב בסי' רל"ה וז"ל ציוה הקב"ה שלא יטו את המשפט אפילו בדיבור דכתיב שופטים וכו' וסמיך ליה לא תטה משפט ותנייא בסיפרי לא תטה משפט אפי' בדיבור לא תאמר איש פ' עשיר איש פ' נאה וכו' ומשעת הטייא אעפ"י שלא עשה עובר בלא תטה ע"כ ובסי' ר"מ כתב הזהיר הכתוב בפ' משפטים לא תטה משפט אביוניך בריבו פי' בדינו ואביון בכלל עני דכתי' בהו לא תטה משפט ולא כתבו הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין ובסי' רמ"א כתב כתיב בפ' תצא לא תטה משפט גר יתום ואלמנה ותנייא בספרי לא תטה משפט גר יתו' מה אני צריך והלא כבר נאמר לא תטה משפט אלא ללמד שכל המטה דין עובר בשני לאוין ע"כ. אבל הסמ"ג בלאוין ר"ה ור"ו כתב דעובר בחמשה לאוין וז"ל כתוב בפ' קדושים לא תעשו עול במשפט ותנייא בת"כ וכו' והרי לאו זה בכלל לא תטה משפט כל המטה משפט אחד מישראל עובר בשני לאוין לא תעשו עול במשפט ולא תטה משפט ואם היה אביון עובר בשלשה לאוין שנא' לא תטה משפט אביוניך בריבו ואם היה גר עובר בארבע לאוין שנאמר לא תטה משפט גר ואם היה יתום עובר בחמשה לאוין שנאמר משפט גר יתום וראוי למנות ב' לאוין בלבד לא תטה משפט גר ענין לאו בפני עצמו וכל השאר בלאו אחד ע"כ וכן כ' ה' קרית ספר בפרקין יע"ש. הנה מבואר מהפסיקתא ומן הספרי שהמטה את הדין עובר משום לא תטה משפט ומן התימא על רבינו וה' החינוך וס' חרדים זלה"ה דכתבו דהלאו שעובר הוא משום לא תעשו עול במשפט דהוא הפך הפסיקתא והספרי. וגם על הסמ"ק והסמ"ג יש לתמוה דאמאי כתבו דעובר נמי אלאו דלא תעשו עול במשפת דהרי בפסיקתא ובסיפרי לא אמרו אלא דעובר אלאו דלא תטה משפט ותו לא:

איברא דצריכים אנו לדעת להפסיק' ולהספרי דלמה השמיטו לאו זה דלא תעשו עול במשפט ולא נקטו ליה ונ"ל לו' דמאי דלא נקטו ליה היינו משום דס"ל דהאי מקרא דלא תעשו עול במשפט לא בא להזהיר שלא יטו את הדין כמו הלאו דלא תטה משפט אלא שלא יעשה הדיין עצמו עול שנאוי משוקץ וכו' והיינו שלא ישא פני דל ולא יהדר פני גדול וכונת הכתוב הוא תנא והדר מפרש והוא דבת"כ דרשו וז"ל בפ' קדושים לא תעשו עול במשפט בדין מלמד שהדיין שמקלקל את הדין קרוי עול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה וגורם ה' דברים מטמא את הארץ ומחלל את ה' ומסלק את השכינה ומפיל את יש' בחרב ומגלה אותם מארצם ע"כ ופי' שם ה' כמוהר"א גדלייא ז"ל וז"ל לא תעשו עול במשפט בדין בא לחדש שלא נפרש לא תעשו עול