שולחן המלך על הרמב"ם קמג

סגי בי"ג שנה והביא ב' שערות ע"כ ונ"ל לו' בדרך דרש והיא דכיון דארז"ל דבתחי' ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה כיע"ש א"כ כשאמרו במתני' ן' ח"י לחו' צ"ל שכבר למד בתורה ואחרי כן הוא כונה לחופה וכיון שכן שבאותו זמן כבר למד ודאי דשכלו שלם כנז' ומשום הכי הצריכו הי"א ן' ח"י שנה וק"ל:

הי"ב יש לאדם לעשות דין לעצמו אם יש בידו כח וכו'. והנה אי יכול לעשות דין לעצמו ע"י גוים או לא מור"ם ז"ל במפה בח"מ סי' ד' ס"א הביא משם ה' תרומת הדשן ז"ל דדוקא הוא בעצמו יכול למעבד דינא לנפשיה אבל אסור לעשות ע"י עכו"ם (ת"ה סי' ש"ד) ע"כ וכן כ' בד"מ משמו וכן כ' הכנה"ג בסי' זה הגה"ט אות א' וכן הביא הרב משאת משה ז"ל בחח"מ ח"א סי' מ"ב יע"ש והביאו הרב מטה שמעון ז"ל שם בהגה"ט אות א'. וכשאני לעצמי תמיה לי טובא דאיך כ' כל הפוס' ז"ל משמיה דהרב תה"ד כך דהנה המדקדק בתשו' התה"ד ומרדכי לבבו יבין דנוכל לומר דאפ' שסובר דעביד איניש דינא לנפשיה ע"י עכו"ם ואיסורא ליכא דהנה נדונו של התה"ד ז"ל הוא בחוב שעברה עליו שמיטה אם יכול המלוה לכופו ללוה בערכאות של גוים שיפרענו וכו' או לאו וכתב ע"ז הרב ז"ל בתוך התשו' וז"ל וא"ת דבכה"ג שרי אפי' בלא תנאי לכוף הלוה בשמיטה ע"י שלטוני האומות וכה"ג לא קרינן לא יגוש כדמשמע מתוך פרש"י פ' השולח אהא דקאמר וכו' ופירש"י אם ירצה הלוה לחזור בו כשיאמר לו המלוה משמט אני אם גברא יד המלוה יתלוהו על העץ עד דאמר במתנה אני נותן לך ואין כאן לא יגוש דלאו בב"ד קא תבע ליה ע"כ הא קמן היכא שאין כופהו על ידי ב"ד לית בה משום לא יגוש וערכאות של גויים לאו ב"ד מיקרו כלל וכו' י"ל דב' תשו' בדבר חדא דאפי' שרי לכופו בזרוע ובגבורת יד אפי"ה ע"י גויים אסור לעשוייה דכה"ג. כ' המרדכי. שלהי הגוזל קמא דאפי' במידי דדינא כל דאלים גבר אין לתקוף ולאלם א' על חבירו ע"י גויים כלל דמכוער הדבר לעשוייה ע"י גויים עכ"ל:

והנה דברי המרדכי הנז' הם בפ' הגוזל קמא :

סי' קטו"ב על מ"ש בגמ' מכריז רב האי בר ישראל דידע סהדותא דגוי על ישראל חבריה ואמר דמשתינן ליה כ' וז"ל משמע דאין חייב לשלם לו אלא משמתינן ליה על מה שהפסידו בגרמא אבל אינו משלם וכו' ואע"ג דגבי ההוא שותא לא אמרינן הכי דקם חד ומסריה לפרהנגא דמלכא ואמר אין מסרי ודידי מסרי דהתם משמתינן ליה עד דמוקי ליה בדינא לא דמי התם דבר ידוע שמסר ממון לאנס שהיה מונח בספק ודינו כל דאלים גבר ושמא היה חבירו אלם וגבר ולקח ממנו הילכך יש לו להחזיר ולהחזיק הממון אחזקת קמא אבל הכא דאין ידוע אם מסר כלום שהרי הגוי לא היה אנס אלא בדין תובע לישראל ואיכא למימר כדין העיד לו אבל התם מסר לאנס גוי שלא כדין וא"ת הואיל וההוא שותא הדין כל דאלים גבר הלא אם היה בעצמו תוקף בה היתה שלו הכי נמי בשתקפה ע"י הגויים ומסרה לפרהנגא בזאת דע כי הדבר מכוער הוא למסור ממון לגוי חינם ומשו"ה קנסו אותו ומוטב שהוא היה בעצמו תוקף ומיהו קא מבעיא ליה אם הגוי מסייע ליה לתוקפה ותוקפה ישראל לעצמו ע"י הגויים ולא למוסרה לגויים אם זה הוא כל דאלים גבר ומסתברא דאין לעשות ע"י גויים כלל עכ"ל. הנך רואה בעיניך שכל מה שכתב המרדכי ז"ל דאין לעשותו ע"י גויים אפילו שהתקיפה לעצמו ה"ד בהך דינא דכל מן דאלים גבר שאם היה הולך לב"ד אחד מהם לא היו נותנין לו אלא היו אומרים לו הדין הוא כל מאן דאלים גבר ולפיכך אמרינן דאין לעשותו ע"י גויים כיון דב"ד לא היו יכולין לעשותו וזהו דומה ממש לנדונו של הרב תה"ד ז"ל דהיינו דב"ד אינן יכולין לכופו שיפרעינו כי שנת שמיטה הוא אבל הוא יכול לכופו בזרוע ובגבורת יד עד שיאמר במתנה אני נותן לך וכמ"ש רש"י ז"ל ולפיכך ע"י גויים אסור לכופו כיון דב"ד אינן יכולין לכופו. אבל בהך דינא דעביד איניש דינא לנפשיה כיון דהטעם דמצי עביד היינו משום שאם הולך לב"ד ג"כ כאשר עשה זה כן יעשו לו הב"ד ג"כ ולא דין אחר ומשו"ה לא בעי למיזל לב"ד לטרוח וא"כ ע"י גויים נמי שרי לעשות ומ"ל בכך וכן צ"ל דסבירא ליה להמרדכי ז"ל דהרי בפ' הגוזל בתרא גבי ההוא עובדא דההוא שותא בסי' קצ"ג כ' וז"ל פסק הר' אליעזר מטולא דתקנת חכמים היא שלא יהא אדם רגיל בכך אבל אינו נקרא בכך מסור ולהכי קאמר משמתי' ולא קאמר מחייבינן ליה והיכא דתקפה בעצמו ע"י גויים אף שאין לו לעשות כך דהא דקי"ל בהמניח עביד איניש דינא לנפשיה ה"מ בחפץ המבורר לו וידוע שהוא שלו אבל לא בדבר אחר וכו' עכ"ל הנה מבואר יוצא מדברי המרדכי הללו דדעתו הוא דבעביד איניש דינא לנפשיה יכול לעשותו ע"י גויים ובדין דכל מאן דאלים גבר אינו יכול לעשותו ע"י גויים וא"כ מ"ש המרדכי בפ' הגוזל קמא דאינו יכול לעשותו ע"י גויים היינו בההיא דינא דכל מאן דאלים גבר אבל בעביד איניש דינא לנפשיה יכול למעבד וכן הוא דעת ה' תה"ד ז"ל דאלת"ה למה לא הקשה לדברי המרדכי דדבריו סתראי נינהו אלא ודאי שדעתו הוא כמ"ש דבעביד אד"ל יכול לעשותו ע"י גויים הפך מ"ש הרבנים הנז"ל כנ"ל להלכה ולא למעשה ח"ו ודבריהם לכאורה צ"ת:

(אה"ן יבי"א ס"ט עיין למרן החבי"ב ז"ל שם בח"מ סי' ג' בהגה"ט אות א' דאחר שהביא דברי הרב תה"ד הנז' כתב הוא ז"ל וז"ל ועיין בהג"א פ' המניח ובמרדכי פ' הגוזל בתרא גבי ההיא שותא עכ"ד. ועיין למור"ם ז"ל כדרכי משה שם בסק"א דתהי עליו מדברי המרדכי והג"א הנז' שכ' וז"ל כ' בת"ה סי' ד"ש אע"ג דעביד ד"ל מ"מ אסור לעשותן ע"י נכרים אבל במרדכי סו' פ' הגוזל בתרא משמע דשרי וכ"כ בהגה' אשירי פ' המניח דאם עשה ע"י נכרים מהני וחי' ומיהו אפ' דלכתחילה אסור ע"כ יע"ש ודוק. ועיין לה' קול שמואל ז"ל ד"ל ע"א ולה' תולעת שני ד"ו ובמר שניי מע' כמוהרי"ע פארדו ז"ל בדרוש אשר לו בס' תהלה לדוד ח"ב ח"ב להגאון הרמ"ז ז"ל בדי"ג ע"ב. ועיין לה' מעין גנים לר' אד"א ז"ל שם בח"מ סי' ד'):

ואשא עיני ואראה לה"ה יאונתן ז"ל בס' אורים ותומים שכ' באורים בסק"ה דהך דינא