שולחן המלך על הרמב"ם קמא

זה החוב. האמנם אחר ההשקפה זה לא ניתן ליאמר חדא דהטור ז"ל ס"ל בדעת הראב"ד ז"ל דה"ד כשא"ל ערבני וכמ"ש בטור ח"מ סי' ק"ל. ועוד דאפי' לדעת ה' המגיד ז"ל דסובר בדעת הראב"ד דאפי' כשלא אמר לו ערבני ופרע דחייב לשלם ה"ט דכיון דנעשה ערב בפני הלוה הרי משמע דניחא ליה ללוה משום דעל אמונתו דערב הלוהו והוי כאלו היה שלוחו של לוה וכמ"ש ה' לח"מ ז"ל שם:

ועוד אחרת היתה שם דע"כ לא כתב הראב"ד ז"ל אלא שנעשה ערב בפי' אבל בנ"ד דלא יצא ערב כלל אלא דכיון דהסרסרות נעשה על ידו רצה לתפוס מעותיו כדי שישתדל ויגבה המעות ואפשר שאם היה חי הגוי והיה מוליכו בערכאותיהם אפ' שהיה יוצא זכאי בדין. ועיין להש"ך שם בח"מ סק"ז שכ' דהטור וה' בעה"ת כתבו דוקא כשא"ל ערבני אז חייב אפי' פרע מעצמו וכו' אבל כל שלא אמר ערבני פטור וכן נ"ל עיקר דגם ה"ה לא כן כ' אלא בלשון אפשר ולא שבקינן מאי דפשיט ליה לבעה"ה והטור בדעת הראב"ד מכח מאי דמספקא ליה להראב"ד וכו' ועי"ש שהביא כמה מהפוסקים ז"ל דס"ל הכי יע"ש ועיין למוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' קכ"ו שהביא הך פלוגתא דהראב"ד ז"ל עם הרמב"ם ז"ל וכ' וז"ל דוקא דאמר לו ערבני הא לא אמר לו ערבני כ"ע מודו דאינו חייב מלוה לערב כלום וק"ל עכ"ל (ע"כ נמצא וחע"ד):

ה' טוען ונטען פ"א ה"ט מנה יש לי בידך בודאי והנתבע אומר כן וכו' וכן פ' הטור ז"ל בח"מ סי' ע"ה ס"ח וז"ל אבל אם השיב יודע אני שהיה לך בידי ואיני יודע אם פרעתיך אם לאו חייב לשלם כיון שיודע שהוא חייב לו וספק לו אם פרעו אם לאו וכו' יע"ש מבואר מזה דכשטוען איני יודע אם פרעתי אפי' דליכא ע"א חייב לשלם כיון שיודע שהוא חייב. . ורבים תמהו על רבינו הטור ז"ל למ"ש שם בסי"א דנראה הפך מזה שכ' וז"ל טענו הלויתיך מנה והלוה אומר איני יודע וכו' ועד אחד מעיד שהוא חייב לו מתוך שאיל"מ לא שנא טען איני יודע אם לויתי אם לאו ל"ש טען איני יודע אם פרעתי א"ל דכיון דעד א' וכו' בריא ושמא ברי עדיף ומשאיל"מ ע"כ וכל אחד לדרכו פנה. וגם הרב החבי"ב ז"ל נרגש בזה בהגה"ט אות נ' ותי' דבדין זה בא להשמיענו דאפי' אם יחזור זה ויאמר נזכרתי אינו נאמן בשבועה כמו שנאמן כשאין שם אפי' ע"א כמו שכתבתי וכו' בשם המרדכי דכתובות דשאני הכא דצריך לישבע להכחיש את העד ומדאיל"מ וכו' עכ"ל. ודבריו תמוהים בעיני שהרי המרדכי שם בפ"ק דכתובות דמו קצ"ב כ' בסוף ובלבד שלא יהא עדות בקניין או כתוב בשטר דנראה מדבריו דוקא אם יהיה עדות בקנין או כתו' בשטר הוא דאינו נאמן אפי' בשבועה כשיאמר נזכרתי אבל אם יהיה עדות שלא כקנין אה"נ דנאמן בשבועה כשיאמר נזכרתי דאל"כ למה הצריך לומר עדות בקניין או כתוב בשטר וצ"י. ועיין בפרישה ובדרישה מ"ש:

פ"ג ה"א אין מודה במקצת חייב שבועה וכו' כן פ' הטור ומרן ז"ל בסי' פ"ח ס"א והוא ממ"ש בפ' שבועת הדיינן ד"מ פלוגתא דרב ושמואל ופסקו כרב משום הא דתני ר"ח לסיועי לרב. אמנם הרב תוס' יו"ט ז"ל הכריע שרש"י ז"ל סובר כשמואל מכח מה שפי' בהזהב והקשה להר"ב ז"ל שפי' בשבועות כרב ובהזהב כשמואל יע"ש. וחזיתיה לה' שושנים לדוד ז"ל שרצה ליישב בין לרש"י ז"ל ובין לר' עובדיא ז"ל וז"ל ולפעד"ן בהורמנותיה דמר דבין רש"י ובין הר"ב התם בב"מ פי' אליבא דתרווייהו דרב ושמואל וכו' ואיכא למידק בסו' דבריהם דהול"ל או יודה לו השאר וכו' וכלישנא דרישא וכו' א"ו דהיינו פי' דרב שמודה הכל כלו' כל ב' המעות וכופר בפרוטה המיותרת דטענו ב' מעות ופרוטה וה"ה להיפך וכו' ורש"י בין הכא ובין התם פי' כתרווייהו והשתא לק"מ וכו' עכ"ל:

ואחרי המח"ר ויקירא תמיה לי טובא דאיך יצא מפה קדוש לומר דאם הודה בב' מעות וכפר בפרוטה חייב אפי' לרב והא רב אמר שהכפירה צריך שתהא ב' כסף אבל ההודאה לא איכפת לן אם הוא פחות אם לאו וכעת צ"ע. ועיין בס' בית אברהם שהעלה ג"כ ישוב לזה יע"ש ועיין בס' בית ישחק ז"ל בפרקין. ועיין בס' תורת חיים שם בשבועות על ד"מ מה שהק' להרשב"א שהביאו הר"ן בחי' יע"ש וכפי דברי הר"ן שהביא משם הרשב"א ניחא אבל אציגה נא דברי הרשב"א שראיתי בכ"י וז"ל וא"ת כיון דקי"ל כרב אם איתא דרישא פטור משום דמה שטענו לא הודה לו לא הו"ל למיתני ב' כסף דלא אפ' לאחיובי בהו בהודאת מקצת ואפי' במודה ממין הטענה וכגון דאמר אין לך בידי וכו' אלא ליתני דינר לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור. אין הכי נמי אלא משו' דתנה רישא הטענה ב' כסף ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור על הא סמיך ותני דב' כסף לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור ומשום דבעי למתני שני כסף וכו' עכ"ל ועין כל יחזה דכפי דברי הרשב"א ז"ל הללו לק"מ וק"ל:

ה"ו העיד עליו עד אחד אפי' לא כפר אלא פרוטה וכו' הכי איתא בפ' שבועת הדינין ד"מ ע"א אמר ר"ן אמר שמואל לא שנו וכו' וכל הפוסקים ז"ל פסקו האי דינא זולת התוס' ז"ל שם שכ' דהך דינא שמואל אמרו אליביה דאמר דאפי' לא כפר אלא בפרוטה חייב וכיון דאנן קי"ל כותיה דרב לא נקטינן כהאי דינא. ובפ' הכותב דפ"ח ע"א ד"ה אין נשבעין כתבו דהך דינא אתייא ככ"ע יע"ש. ומעתה תמיה לי טובא למה שראיתי לה' גדולי תרומה ז"ל בשער דקס"ה ע"א מה שהק' להרא"ש ז"ל יע"ש דלע"ד לק"מ דהרא"ש ז"ל סובר כמו שתירצו התוס' בפ' הכותב והתוס' עצמם סוברים ג"כ הך דינא דשמואל ודלא כמו שכ' הרב ג"ת ז"ל. שוב ראיתי להרב בית אברהם ז"ל בח"מ סי' ע"ה סל"ג שתי' הוא ז"ל הך תירוצא דהתוס' ז"ל דפ' הכותב לקושית ה' ג"ת ז"ל ומן התימא דלא זכר שר להתוס' הנז' דפ' הכותב ודוק. ועיין לה' דין אמת ז"ל: