שולחן המלך על הרמב"ם קלח

שחטו ונתנו במתנה חדא מלתא היא ופירושו שאחר ששחטו נתן הבשר במתנה ולכך אמרינן מה שעשה עשוי דלוה ונתן מטלטלין אין ב"ד גובין לו מהם ודוקא כשהשור חיי שייך לומר דתורה נגחנא קלא אית ליה וכמאן דעשאו אפותיקי דמי כמו עבד אבל כששחטו ודאי דלא שייך לומר קלא אית ליה בבשרה דתורה וכו' שזו אינה סברא כלל וא"כ הוי כמו עשה שורו אפותיקי שאין הב"ח גובה המינו וכו' יע"ש שהאריך וכתב לפרש דלרש"י הא דקאמר אמר מר מכרו מכור לרדיא וכן כל הסוגי' מתיישב ג"כ אליבא דר"ע דאפי' ר"ע מודה שמכור לרדיא קודם שהועמד בדין וכו' וא"כ לפי"ז מקשי הש"ס שפיר ניתי ונשקול מבשריה וא"ל דאנתנו במתנת קאי וכדכתיבנא דא"כ לא מתוקמא אליבא דהא דקאמרינן לעיל ש"מ לוה ומכר מטלטלין וכו' ה"ד אליבה דר"י דס"ל דיכול לסלקו בזוזי וא"כ דמיא שפיר להלואה אבל לר' עקיבא דס"ל הוחלט השור היינו דמשעה ראשונה הוא ברשות הניזק וכו' אבל מדברי התוס' וכן מלשון מוהרש"א לא מש' כן אלא שהם מפרשים הסוגייא אליבא דר"י דוקא ומצאתי בת"ח שכ' ג"כ דהסוגייא מתוקמא אליבה דכ"ע וכו' ולפי' תוס' צ"ע עכ"ל וכפי מ"ש משם התסו' דבנתנו מתנה דלא שייך פסידא דלקוחות ב"ח גובה המינו אזדא ליה כל יסודו של הרב ז"ל ואפשר שרש"י ז"ל סובר כן ודבריו צ"ע:

עוד כ' הרב וז"ל ונראה דהרשב"א ז"ל ס"ל כמ"ש הר"ן ז"ל בפ' המדיר דכל היכא דאינו גוב' ממקבלי מתנ' אינו גוב' מן ההקדש וטעמא שלא יהא כח הדיוט חמור מן ההקדש וצדקה ג"כ הרי היא כהקדש לענין זה וכמ"ש הר"ן בפ"ק דקידושין אמתני' דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט יע"ש . ולכאורה יש להקשות על דבריו במ"ש בדעת הרשב"א דצדקה ג"כ הרי הוא כהקדש לענין זה וכמ"ש הר"ן וכו' דנראה דהרשב"א ז"ל דעתו כמ"ש הר"ן ז"ל ז"ל דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אף בצדקה בזה"ז וזה אינו דהא הרשב"א ז"ל בח"א סי' תקס"ג כתב דלא אמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט בהקדש עניים והביאו מרן ב"י ביו"ד סי' רנ"ה בב"ה ע"ש. . ונראה דכונת הרב ז"ל הוא לומד דהרשב"א ז"ל סובר דמאי דאינו גובה מן ההקדש הוא מטעמא דלא יהא כח הדיוט חמור מן ההקדש אפי' בהקדש דעניים בזה"ז משום דאין כבודו של הקדש שיהיה כחו גרוע מהדיוט אבל לפחות יהיה ההקדש דעניים שוה להדיוט וז"ש הרב וצדקה ג"כ הרי הוא כהקדש לענין זה דתיבת. לענין זה הוא מיותר אלא דכונתו לומר דדוקא לענין זה שלא יהא גרוע הקדש עניים מן ההדיוט אמרינן דצדקה הרי הוא כהקדש ב"ה ולאפוקי מדין אמירה לגבוה דלא אמרי' בצדקה כיון דהוא ליתן כח יותר מהדיוט דבעי מסירה ובצדקה באמירה זו לא אמרי' וזהו מ"ש וכמ"ש הר"ן וכו' כונתו דכמו דכתב הר"ן ז"ל דבאמירה להדיוט שוה דין צדקה להקדש ב"ה כן סובר הרשב"א ז"ל לענין שלא. יהא הקדש גרוע מן ההדיוט ולעולם דבדין אמירה חלוק הרשב"א ז"ל וזה החלוק מוכרח לומר בדעת הרשב"א ז"ל דהא בסי' תרי"ח כתב דהקדש עניים הרי הוא כמתנה נראה דסובר דדינו כדין ב"ה ובסי' תקס"ג כתב דהקדש עניים אינם כדין הקדש ב"ה אלא ודאי דצ"ל כמ"ש דבסי' תקס"ג כיון דאיירי לענין שיהיה מעלתו יותר מהדיוט אמרי' דדינו אינו כהקדש ב"ה אבל בסי' תרי"ח דאיירי לענין שיהיה מעלתו שוה להדיוט אמרינן דשוה לב"ה ועיין להרב כנה"ג ביו"ד סי' רנ"ח הגהב"י אות י"ח:

והנה מהך תשו' הרשב"א מסי' תקס"ג ראיתי להרב מח"א ז"ל גופיה שם בהגהותיו על הטור יו"ד בה' צדקה שכ' וז"ל כ' מרן תשו' הרשב"א וז"ל תשו' איני רואה שיהא על האפטרופוסים וכו' נ"ב צ"ע לפי מאי דסבר הוא דהקדש בזה"ז לא אמרי' אמרתו לגבוה כמסירתו להדיוט מאיזה הטעם יעשו האפוטרופוסים צוואת המת עכ"ל ולעד"ן אחרי המ"ר לא ידענא מאי קשיא ליה דהלא סברא הלזו דהרשב"א הלא הוא בח"מ סי' תקס"ג וכתב דלא אמרינן אמירתו לגבוה וכו' בהקדש עניים שאינם אלא כמקבלי מתנה ויכול אדם לחזור בו וכו' והקדשו אין לו קיום אלא א"כ תקנה בקנין או בשטר או באחד מרדכי ההקנאה וכו' עכ"ל והביאה מרן ב"י ביו"ד סי' רנ"ח בב"ה יע"ש וכל זה הוא במתנה בריא לכן צריך קנין אבל הך דכ' ה' שהביאה מרן ז"ל בסוף סי' רנ"ט איירי בש"מ וכמ"ש שם ר' שחלה וצוה על נכסיו וכו' וצוה לאפטרופוסין לחלק הקדש וכו'. ע"ש לכן חל ההקדש משום דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו וכיון דסבר הרשב"א ז"ל דעניים אינן אלא כמקבלי מתנה א"כ בש"מ באמירה בעלמא קנו וכמ"ש הטור ח"מ סי' ר"ן יע"ש:

ובהיותי בזה ק"ל לכת הסוברים דהא דאמרי' עשה שורו אפותיקי והקדישו אין ב"ח גובה ממנו דהיינו דוקא בקדושת הגוף אבל בקדושת דמים לא וכן נמי בהא דאמרי' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דה"ד בהקדש ב"ה אבל הקדש עניים לא מהא דאמרי' בסוכה דמ"ט ע"ב אמר ר"א גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח ע"כ וא"כ למה כתבו הם ז"ל דבצדקה לא אמרינן דהיינו הוא כדין ב"ה כיון שהוא גדול מהקרבנות ועיין לעיל בה' ערכין מה שהאריך בזה:

עוד כתב הרב מחנה אפרים שם בסי' ב' וז"ל גם הרמב"ם פי"ו מה' אישות דין ח' כ' כבר נהגו בכל המקומות שידענו וששמענו שמען שיכתבו בכתובה בין מקרקעי ובין מטלטלי וכתב שם ה"ה וז"ל מדברי רבינו נראה שאעפ"י שלא כ' לה מטלטלי אגב מקרקעי אלא מקרקעי ומטלטלי גובה היא מן הדין מן היורשין אפילו מטלטלין וכ"כ הרשב"א בסוף כתובות וכו' ע"כ והטור אה"ע סי' ק' הביא דברי הרמב"ם הנז' יע"ש הרי מבואר כדכתיבנא דכל ששעבדם בפירוש מדינא משועבדים ואפי' שלא באגב עכ"ל. ולכאורה יש להקשות על הטור ז"ל דהביא הך דינא דהרמב"ם דנראה דסובר דאפי' שלא באגב אם שעבדם הרי הם משועבדים וא"כ אם באו שניהם כאחד המוקדם קודם ואין למאוחר כלום וזה הפך מ"ש בסי' קי"ז דכתב וז"ל עשה שורו אפותיקי אין בע"ח גובה מהם וכו' וכן לענין קדימה אפי' עשאן אפותיקי מפורש לראשון גובה מלוה שלאחריו כיון שהשעבוד לא חל על