שולחן המלך על הרמב"ם קלד

כגון שאמר אין לך בידי כלום נאמן וכו' וא"כ הכא במתני" דאמר שאם אמר נתתיו לך שהוא פטור היינו משום דאיכא מיגו דמשטה או להד"מ עכ"ל דקשה דאיך אפ' לומר זה דמ"ש במתני' נתתיו לך פטור היינו משום מיגו דאי בעי אמר להד"מ דהא קתני אח"ך אין לך בידי חייב ואם כדבריו למה חייב אלא דהאמת הוא דהא דאמרי' דמי שתבע לחבירו מנה בפני עדים ואמר ליה הן והודה לו בפניהם דלמחר יכול לומר משטה הייתי וכו' או להד"מ היינו כשלא אמר אתם עדיי או הוו עלי עדים וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' טוען והש"ע סי' פ"א. אמנם מתני' איירי כשאמר אתם עדיי או הוו עלי עדים לפיכך כשאו' פרעתי פטור וכשאומר אין לך בידי חייב וא"כ ליכא מיגו ולפיכך מקשה תלמודא לרב אסי ודוק ודבריו הרב צע"ר לי:

(אה"ן ס"ט והיותר תימא לה"ה ר"י ז"ל ממ"ש ר' עובדייא ז"ל בהך מתני' גופא דמנה לי בידך וכו' דפי' הר"ב ז"ל וז"ל וכגון שאמר אתם עדי ושוב אינו יכול לטוען משטה הייתי בך ועיין לה' תוי"ט ז"ל שם. הרי מבואר דמשנתינו איירי כשאמר הוו עלי עדים דליכא טענת השטאה ושפיר מקשה השס' לר"א דאמר דצריך לפורעו בעדים מדקתני נתתיו לך פטור וכנ"ז:

) ה"ח מצוה על היתומים וכו' ואם תפס ב"ח מחיים וכו' (עיין לה' מש"ל ז"ל שם מ"ש ע"ד מוהרש"ך ז"ל ח"ג סי' כ"ו ועיין לקמן בפ"ך ה"א מה שהאריך בזה עט"ר מז"ה ז"ל:

) פי"ב הי"א (עיין לעיל בפי"ג מה' מכירה ה"ח):

פי"ו ה"ד (עיין מש"ל בפ"ו מה' מכירה:

) פי"ח ה"ג עשה עבדו אפותיקי וכו' עשה שורו אפותיקי וכו' (עיין לה' מש"ל ז"ל שם ועיין לקמן בפ"ך ה"א:

) פי"ט ה"ג ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון וחזר שמעון ומכר שדה אחת מהן ללוי וכו'. מעשה שהיה בראובן שהלוה מעות לשמעון בשטר ושעבד כל נכסיו דקנאי ודאקנה ומטלטלי אגב מקרקעי כמנהג כל השטרות בחיזוקי סופר וליותר יפוי כח שעבד בפירוש החצר אשר דר בתוכו ואחר זמן לוה מעות מלוי וכראות לוי שלא היה יכולת מספיק בידו לפרוע לו מעותיו דחק את ש' ולקח מידו כל הקרקעות שהיה לו ועשה שטר מכירה לו שמכר כל כך קרקעות בעד סך מה ושוב אחר זמן דחקו ר' לש' שיפרע לו מעותיו ואם לאו שיתן קרקעותיו ובפרט החצר אשר שעבדו בפי' וש' אומר שכבר מכר כל קרקעתיו ללוי שהיה חייב לו ור' טוען שרוצה לטרוף קרקעותיו מלוי מאחר שהוא מוקדם ובפרט החצר ששעבדו בפירוש. וגם טוען שהוא היה מלוה בשטר ולוי היה מלוה ע"פ. . ולוי טוען דכיון דהניח לו מטלטלין א"כ מקום הנחתי לך לגבות ממנו ומה שאין אתה מוצא לגבות אתה גרמת שנתרשלת והפסדת את חובך. תשובה הנה מה שטוען לוי דמקום הנחתי לך וכו' אבל אתה הפסדת את חובך ע"י שנתרשלת נראה דלא אמר כלום דהנה הרשב"א ז"ל בח"ב סי' קפ"ז והביאה מרן ב"י ח"מ סי' קי"א כתב דאפי' הגיע זמן הפרעון ונתרשל המלוה מלתבוע חובו ולפרע מבני חרי ואחר זמן רב אישתדוף בני חרי גבי ממשעבדי ע"כ (עכ"ן ותע"ד):

פ"ך ה"א מי שיש לו חובות הרבה כל שקדם חובו גובה תחילה בין מן הלוה בין מן הלקוחות ואם קדם האחרון וגבה מוציאין מידו שכל שקדם חובו זכה עכ"ל וכ' ה"ה ואם קדם האחרון וכו' זה מחלוקת בפ' מי שהיה נשוי ומחלוקת ישנה בין הגאונים ז"ל שרב צמח ורב נחשון וקצת גאונים ראשונים ז"ל פסקו מה שגבה גבהור"ח ור' האי ובהלכות פסקו לא גבה וזה דעת ר' ז"ל ולזה הסכים הרמב"ן ז"ל ועיקר עכ"ל וכן פסק הטור ח"מ סי' ק"ה דאם קדם המאוחר וגבה מוציאין מידו וכ"פ מרן ז"ל בשולחנו הטהור והרב כנה"ג שם בהגהב"י סק"ג הביא משם מוהרשד"ם ומוהרח"ש ז"ל שאין המחוזק יכול לומר קי"ל מטעמים הרבה ע"ש עוד כתב הטור שם דבמטלטלין אין בהן דין קדימה לפיכך אם קדם המאוחר וגבה אין מוציאין מידו ואם שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי אז דינו כמקרקעי ואם קדם המאוחר וגבה מוצאין מידו ע"ש וכ' שם מרן החבי"ב ז"ל בהגהט"ו אות ל' וז"ל ואם קדם המאוחר וגבה מה שגבה ל"ג א"ה לפי דברי רבינו ב"י בסי' ס' וסיעתו דבב"ח מאוחר אין משגיחין בת"ה דברי רבינו בעה"ט מתפרשים אפי' לפי התקנה אבל לדעת המבי"ט ומוהרשד"ם וסיעתם שסוברים דאף בבע"ח שייך ת"ה צ"ל דרבינו בעהט"ו דינא קאמר אבל לפי ת"ה אין מוצאין מידו עכ"ל:

ועיקר דינא דת"ה היא תשו' הרא"ש כלל ע"ט סי' ד' והביאה הטור בסי' ס' ופסקה מרן בשולחנו הטהור בסי' ס' ס"א וכתב מרן ז"ל בב"י שם וז"ל ודבר פשוט הוא שאין דברי הרא"ש אמורים אלא במכר או משכן הלוה דהתם הוא דאיכא משום ת"ה אבל לענין בע"ח מאוחר שקדם וגבה מאי ת"ה איכא הילכך דינינן ליה כדיניה שנתבאר בסי' ק"ד וזה דבר פשוט ומבואר וכל דיינא דלא דן הכי לאו דיינא הוא וחוזר ונ"ל שראוי לסלקו מדיין והוצרכתי לכתוב לפי שראיתי מי שטעה בזה והחזיק בטעותו לעשות מעשה כדברי טעותו אחר שחלקו עליו כל בעלי הוראה עכ"ל והרב כנה"ג בסי' הנז' בהגהב"י אות ד' כ' שהחולק על מרן ב"י ז"ל הוא ניהו הרב המבי"ט ז"ל בח"א סי' קע"ז וסי' ר"ל ומוהרשד"ם באה"ע סי' קמ"ג ובח"מ סי' מ"א וסי' צ"ו וסי' ק"ח וסי' ר"ג והביא ראיה מרן החבי"ב מדברי התוס' ר"ף מי שהיה נשוי דמוכח משם כדברי המבי"ט ומוהרשד"ם ז"ל דאף בבע"ח מאוחר איכא נעילת דלת אי אמרי' מה שגבה לא גבה ומה לי דנימא מה שגבה לא גבה מכח הדין או מכח דלא דיינינן ביה ת"ה אבל הרדב"ז ומוהריב"ל ומוהר"ם אלשיך סי' קכ"ד ומוהרש"ך ומוהראנ"ח ומוהרח"ש ומוהר"ש הלוי ומוהרשד"ם ח"מ סי' שפ"א ומוהר"א די בוטון והסמ"ע ז"ל סוברים כסברת רבינו המחבר ז"ל דבבע"ח מאוחר לא שייך ת"ה וכן מתבאר מדברי הרב מעשה חייא ז"ל סי' ח"י והרמ"ע מפאנו וגדולי תרומה וכו' וע"ש מה שהליץ בעד מרן לדעת התוס' ודומה לזה שכתבו התוס'