שולחן המלך על הרמב"ם קלג

פ"א דכתבו בדעת הרמב"ם ז"ל דאף דאומר בל' אסור היינו שעובר בלאו יע"ש וא"כ אף אנן נמי נימא בדעת הטור כן דאף שכ' בל' אסור הוא שעובר על לאו. ובהכי יתישב קצת מה שהקשה שם בה' ג' הרב לח"מ ז"ל וק"ל):

פ"ג ה"ד המלוה את חבירו וכו' עבר ב"ח ונכנס לבית הלוה ומשכנו וכו' הנה בדברי רבינו ז"ל לא פורש בהדייא בדבריו אם סובר דאפי' ניתוח עובר בלאו או אם סובר דאסורו אינו אלא מדרבנן האמנם מדברי מרן בח"מ סי' צ"ז ס"ו שכ' וז"ל אם בא למשכנו שלא בשעת הלואתו לא ימשכננו הוא בעצמו שאם משכנו הוא עוב' בלאו אלא ב"ד וכו' ע"כ ומדבריו נראה שאפילו אם נתחו עובר בלאו וכמו שכ' הפרישה בדברי הטור וכ"כ הסמ"ע בדברי מרן יע"ש. וראיתי לה' הסמ"ע בפרישה שהכריע בדברי הרמב"ם דסובר דאפילו בניתוח עובר בלאו והוא ממ"ש עבר ונכנס לביתו או שחטף המשכון בזרוע אינו לוקה משום דניתק לעשה ומשמע דעל כל הנך בבי קאמר דניתק הא לולא כן היה לוקה. אבל הר' גדולי תרומ' הבין בדברי הרמב"ם ז"ל דסובר דאינו אלא מדרבנן וכבר כ' ה' אורים ותומים ז"ל כוונתו דזה ההכרח דהכריח הסמ"ע יש לדחות דלאו על כל הנך בבי קאמר וכמ"ש בדרישה דדוחק לומר זה יע"ש. אבל הרב או"ת ז"ל שם רצה להכריע בדברי הרמב"ם ז"ל ממקום אחר דנראה דסובר דאפי' ניתוח אסור מן התורה ועובר בלאו והוא ממ"ש שם בב"מ דקי"ד ע"ב ת"ר המלוה את חברו אינו רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו ואם לא החזיר חייב בכל השמות הללו ופירש"י כל השמות אללו השב תשיבם ולא תשכב בעבוטו ועד בא השמש תשיבנו לו והרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מלוה דין ה' מונה ג' שמות לא תבא אל ביתו השב תשיבנו ולא תשכב הרי דמפרש כל שמות אף הך לאו דלא תבא אל ביתו נכלל בו וקאמר אין רשאי למשכנו ועל כרחין ניתוח דלביתו מאי אירייא דהוא אין רשאי אפילו בב"ד אסור ומ"מ קאמר דאם לא החזיר דעובר בלאו דלא תבא ונראה הא דהרמב"ם מפרש דלא בפירש"י משום דהתוס' הקשו בד"ה מחזיר מהך דתמורה לרבא דאמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ופריך בגמ' מהא דתנן מחזיר הכר וכו' והקשו התוס' דלמא איירי דמשכנו בהיתר ע"י שליח ב"ד ותי' דסמיך על ברייתא דלקמן אינו רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר וקשיא להרמב"ם דלמא איירי בניתוח מבחוץ וא"כ אין איסור רק מדרבנן לא ימשכננו הא במשכנו מחזיר דבמלתא דרבנן לכ"ע אי עביד מהני ולכך ס"ל דעובר בכל שמות הללו היינו לא תבא בכלל וש"מ דאורייתא וא"ש עכ"ד:

נמצא דכל יסודו של הרב ז"ל אינו אלא במונח דהברייתא ע"כ צ"ל דמיירי בניתוח דאל"כ מאי אירייא דהוא אינו רשאי אפי' בב"ד אסורי ואני אומר אחרי אלף מחילות דעדיין אפ' לו' דהברייתא אינו מיירי בניתוח ומאי דלא נקט דבב"ד אפי"ה אסור אפ' לומר דאיידי דתני ועובר בכל השמות הללו ולשליח ב"ד לא שייך שיעבור בכל השמות הללו לכך נקט התנא מלתיה במלוה עצמו וה"ה לשליח ב"ד ג"כ ולעולם דלאו בניתוח איירי. גם מ"ש דהא דאמרי' כל מלתא דאמ"ר ל"ת אי עביד לא מהני היינו דוקא במילי דאורייתא אבל במידי דרבנן אי עביד מהני אחר המח"ר ויקירא אישתמיט מיניה דמר מ"ש מוהרשד"ם ביו"ד סי' קט"ו דאף במילי דרבנן אי עביד לא מהני והביאו ה' שער אפרים ז"ל בסי' קי"ג וגם הוא ז"ל קאי בשיטה זו כיע"ש. ואם דעתו של הרב ז"ל הוא לחלוק על זה מ"מ הו"ל לפרושי ומי זה אמר דהרמב"ם ז"ל קאי בשיטתו. באופן דאהמח"ר ראייתו כעת לא מכרעא. איברא דדעת הרמב"ם ז"ל הוא דס"ל דאפי' ניתודהוא מדארייתא ודבריו הם ממ"ש בספרי והביאו הרב קרית ספר ז"ל והוא דאמרו בספרי יכול לא ימשכננו מבפנים אבל ימשכננו מבחוץ ת"ל לעבוט עבוטו בחוץ תעמוד דמשמע דבחוץ נמי לא יעביטנו נראה בהדייא דאף ניתוח איסורו הוי מדאורייתא וזהו דעת הרמב"ם ז"ל. ועיין לה' ספרי דבי רב הנ"מ בפ' כי תצא דרפ"ג ע"ד יע"ש:

ה"ו שליח ב"ד שבא למשכן לא ימשכן כלי שאוכל בו וכו' זהו הסכמת כל הפוסקים ז"ל דאפי' שליח ב"ד שמותר לנתח אפי' הכי לא יחבול דבר שעושים בו אוכל נפש האמנם מדברי הרשב"א שהביא הנמק"י ז"ל במתני' דאלמנה בין שהיא ענייה וכו' נראה דסובר דשליח ב"ד מותר למשכן כלי אוכל נפש וכן בגד אלמנה וכעת לא ראיתי לשום פוסק שסובר כן יע"ש:

פי"א ה"א המלוה את חבירו בפני עדים וכו' וא"ץ לפורעו בעדים וכו' הכי איתא בשבועות פ"ו דמ"א ע"א אמר"י אמ"ר אסי המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי יכול לומר לו פרעתיך בפני פ' ופ' והלכו להם למדינת הים ופריך לרב אסי תנן מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תניהו לי נתתיו לך פטור והא הכא כיון דתבעיה בעדים כמאן דאוזפיה בעדים דמי וקתני פטור תיובתא דר"א אמר לך ר"א וכו'. וראיתי למוהרה"ג ראש יוסף ז"ל בח"מ סי' ע' דקמ"ו ע"ב שהקשה להך מתני' דמנא ליה דהכא מיירי דתבעיה בעדים דילמא דתבעיה בלא עדים מיירי מתני' ע"כ ועיין מה שתי'. ולע"ד נראה דכונת הש"ס מבוארת היא דמתני' איירי בודאי דתביגיה בעדים מדקתני סיפא אין לך בידי חייב ואי איירי דתבעיה בלא עדים למה חייב פשיטא דפטור דת"ל דכופר בכל הוא ופטור אלא ודאי דתבעיה בעדים ומשו"ה כשאמר אין לך בידי חייב משום דהוחזק כפרן הוא ופשוט ויותר קשה מה שהקשה שם בע"ג וז"ל אבל נר' דאיכא למידק דאפי' דתבעיה בפני עדים והודה לו בפניהם אין כאן קושיא דהא קי"ל דמי שתבע לחבירו מנה בפני עדים ואמר ליה הן והודה לו בפניהם למחר יכול לומר משטה הייתי כשם שהשטית לשאול ממני מה שלא הייתי חייב לך א"כ הכא דאמר במתני' אמר ליה מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר תניהו לי נתתיו לך פטור אעפ"י שהיה זה בפני עדים מיגו דאי בעי אמר משטה הייתי בך ואפי' שאמר שלא הודה לו בפני עדים