שולחן המלך על הרמב"ם קלב

דבשלא נתנו לו לחלק חייב היינו דוקא כשאמר לו שמור לי זה ואם תפשע תתחייב לי אבל אם אמר שמור לי זה ולא עוד פטור כמו שכתב ה' מחנה אפרים ז"ל בה' שומרים סו' סי' ח' וא"כ בנדון מוהרשד"ם ז"ל לא אמר לו ואם תפשע תתחייב לי כנראה מלשון השאלה לפיכך יצא לחלק הרב דבית עצמה אינה עומדת ליחלק ודוק עכ"ד וש"י ולדידי בלאו הכי אין אנו צריכין לזה דהרואה יראה בתשו' מוהרשד"ם ז"ל שם דכבר כלל הרב ז"ל שם מ"ש הרא"ש ז"ל נמי וא"כ דברי ה' מקור ברוך ז"ל צ"י:

ה' מלוה ולוה פ"א ה"א מצות עשה להלות לעניי ישראל וכו' עיין לה' לח"ם ז"ל שם בה' ג' שתמה על רבינו ז"ל דלמה לא פסק כאן דין דענייך ועניי עירך ענייך קודמין וכו' וכ' דסמך עמ"ש בה' מתנות עניים יע"ש. והטור ומרן ז"ל בס' הקצר בסי' צ"ז ס"א פסקו זה וז"ל מ"ע וכו' וקרובו עני קודם לעניים אחרים ועניי עירו קודמים לעניי עיר אחרת וכו' וה' הסמ"ע ז"ל שם בסק"א כ' וז"ל מ"ע להלוות לעניי וכו' דכתיב בפ' משפטים אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה ופירש"י שם והוא מהגמ' דאם זה הוא מלשון אשר וחובה הוא וכן משמעו כאשר תלוה כספך את עמי תלוהו ולא לעכו"ם ולאיזה עני את שעמך ולכולם לא תהיה לו וכו' ובפ' ראה כתי' וכי יהי' בך אביון מאחד אחיך באחת שעריך ודרשו רז"ל ג"כ ממנו עניי עירך קודמין וממ"ש מאחד אחיך דרשו דאח מאב קודם לאח מאם ומינה דקרוביו קודמין לאחרים ולא כמ"ש בע"ש דלמדו ממ"ש בישעיה (נ"ח) מבשרך אל תתעלם שהרי הרמב"ם והטור והמחבר ממ"ע שבתורה איירי עכ"ל:

והנה לפום ריהטא נראה דכונת הסמ"ע ז"ל היינו דלקדימת עניי עירו לעניי עיר אחרת מפיק לה מתיבת עמך. ולהקדומי לעני הקרוב מפיק לה מקרא דמאחר אחיך כיע"ש ואחהמ"ר תמיה אני בין על ה' הלבוש ז"ל ובין על ה' הסמ"ע ז"ל דהא שם במציעא אהא דתני ענייך ועניי עירך ענייך קודמין פי' רש"י ז"ל ענייך שהם קרובים וממשפחתך ענייך קודמין דכתיב עמך הקרובים לך הרי דהכל נפיק מתיבת עמך וק"ל. אה"ן ס"ט עיין לה' גופיה בפרישה שם שכ' וז"ל וקרובו עני הוא קודם ילפינן לה מדכתיב את העני עמך וכן הדין בצדקה וכו' עכ"ל עוד פ" הטור ומרן ז"ל שם וז"ל ואפי' עשיר שצריך להלוות מצו' להלוותו לפי שעה ולההנותו אף בדברים וכו' ע"כ אבל רבינו ז"ל והסמ"ג והסמ"ק והחינוך בפ' משפטים לא כתבו אלא דוקא לעני. ומה גם לפי טעם החינוך ז"ל נראה דהמצוה אינו אלא לעניי ישר' יע"ש. וכבר עלה על דעתי לומר דהאי דכ' הטור ומרן ואפי' עשיר וכו' מצוה להלוותו וכו' לאו מצות עשה דאוריתא קאמר כמו להלוות לעני אלא עכ"פ מצוה מדרבנן איכא כיון דלפי. שעה הוא דחוק וכן יש לדקדק בדבריהם דבתחי' כתבו מ"ע להלוות לעניי ישראל וכו' ואח"ך כתבו ואפי' עשיר וכ' ואם איתא דבעשיר ג"כ איתא מצוה מדאוריתא כמו עני למה לא כתבו יחד עשיר ואביון וכך הו"ל לומר מ"ע להלוות לישראל בין עני בין עשיר אלא ודאי דבעשיר ליכא מצוה דאוריתא. אבל הסמ"ע ז"ל כתב דמאי דכתבו ואפי' עשיר וכו' מצוה להלוותו היינו אפי מ"ע דאוריתא כמו עני יע"ש. . ועיין לה' ט"ז ז"ל שכתב דלעשיר מצוה להלוותו לפי שעה ולא כסתם הלואה שהיא שלשים יום יע"ש ולדבריו מתיישב מה שדקדקנו בדברי מרן ז"ל משא"כ לדברי הסמ"ע וקל:

ה"ב כל הנוגש העני עובר בל"ת שנא' לא תהיה לו כנושה וכו' ובה' ג' כ' אסור לאדם להראות לב"ח וכו' אעפ"י שאינו תובעו ואצ"ל אם תבעו וכו' עיין לה' לח"ם ז"ל שכ' דמדלא הביא כאן ר' ז"ל הדין דמראה עצמו בפני ב"ח וכתבו אח"כ אסור לאדם להראות משמע דהתם עשה ליכא אבל איסורא מיהא איכא יע"ש ובה' ג' כ' אע"ג דמקרא דלא תהיה לו כנושה מפקינן ליה בגמ' שאסור לעבור לפניו מ"מ משמע ליה לרבינו דליכא אלא איסורא לבד ואסמכוהו אקרא דלא תהיה לו כנושה דאין זה נגישה ממש ודאי וכו' יע"ש:

והנה הטור ומרן ז"ל בשלחנו הטהור שם בסי' צ"ז נקטו בלישנייהו אסור לנגוש את הלוה יע"ש דנראה דמה שעובר בלאו היינו היכא שדחקו וכס' רבינו ז"ל וכן פי' רש"י ז"ל בפי' החומש לא תהיה לו כנושה לא תתבענו בחזקה אבל אם תבעו לבד הגם דאיסור איכא מ"מ אינו עובר בלאו אבל מדברי הרב החינוך ז"ל נראה שאפי' אם תבעו לבד והגם דאינו בחזקה עובר בלאו שכ' וז"ל שנמנענו מלתבוע החוב מן הלוה בעת שנדע שאינו יכול לפרוע חובו וכו' ובסוף דבריו כ' ג"כ והעובר עליה ותבע הלואתו לחבירו ויודע שאין לו ותובעו כדי לצערו עבר על לאו זה וכו' נראה בהדיא דאפי' אם תבע שלא בחזקה עובר הלאו הפך כל הפוס' ז"ל אבל אם תבעו בחזקה לד"ה עובר בלאו וא"כ הא דכתבו הטור ומרן ז"ל אסור לנגוש את הלוה וכו' לא דמי למ"ש אח"כ ואפ' להראות לו אסור דהתם איסור איכא אבל לאו ליכא וכמ"ש בפ' איזהו נשך אבל לנגוש את הלוה עובר בלאו וכמ"ש ולא ידעתי למה שינו את לשונם. ועיין מ"ש הלח"ם ועיין מ"ש ה' מעיל שמואל ז"ל בהגהותיו על הרמב"ם ז"ל:

(אה"ן יבי"א ס"ט ולענ"ד נראה לומר דהטור ומרן ז"ל קיימי בדעת ה' החינוך ז"ל וס"ל דאפי' אם תבעו לבד עובר בלאו ולהכי לא שינו את לשונם לומר בהנוגש את הלוה דעובר בלאו והיכא שמראה עצמו בפני הב"ח אסור כדנקט הרמב"ם ז"ל אלא בשניהם נקטו בחדא לישנא לומר דבין בנוגש ובין במראה עצמו בשניהם עובר בלאו והגם דנקטו בלשנייהו בלשון אסור י"ל דהיינו ג"כ שעובר בלאו וכמו שכן ראיתי להרב כנה"ג בח"מ סי' שנ"ט וה' יד מלאכי ז"ל בכללי הרמב"ם סי' יו'ד ולה' נר מצוה ז"ל ח"ב בכללי הפוס' אות מ' סי' קל"ז ועיין לעיל בה' ביאת מקדש