שולחן המלך על הרמב"ם קל

דמוהר"י אדרבי ז"ל ומהראד"ב והסמ"ע ז"ל הסכימו לדברי מרן ז"ל ע"כ. ואחד הרואה דאדרבא הסמ"ע הסכים לדברי מוהר"י ויל ז"ל שכ" בס"ק מ"ו וז"ל בהאי תמיד צ"ל דלא בא למעוטי אם הפקיד פעם אחת אצל אחר אעפ"י שרוב הפעמים מפקיד אצל זה דזה אינו אלא לאפוקי אם רוב הפעמים מפקיד אצל אחרים וכו' עכ"ל הרי דנר' מדבריו דעכ"פ בפעם אחת או ב' לא סגי וכן כ' בדרישה בהדייא כדברי מוהרי"ו ודחה דברי מרן ז"ל יעש"ב. ועיין בתשב"ץ בח"ד חוט המשולש להגאון מוהר"א אב"ט ז"ל בסי' כ"א דצ"ב ע"ג שנראה שהסכים לדברי מוהרי"ו ז"ל וכו' דלא מיקרי רגיל בפחות מג' פעמים יע"ש. ועיין למוהריט"ץ ז"ל סי' קכ"ט דדחה דברי מרן ז"ל יעש"ב. . וכ"כ הגאון הרב מש"ל ז"ל בפרקין יע"ש:

אמנם ראיתי להר"ן ז"ל בנדרים דמ"ו ע"א שהביא משם הירוש' שאמרו דבתרי זימני מיקרי רגיל עי"ש. ומכאן למד ה' מוה"ר מוהר"י אזולאי ז"ל בספרו הנחמד יעיר אוזן במער' ר' אות ל"ב למ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' כלל כ"ג הביאה ר' הטור ז"ל סי' תקי"ז דישראל שאמר לגוי מעיו"ט לקנות לו יונים למחר ביו"ט לא יפה עשה אבל אם עשה כבר מותר אבל אם רגיל בכך אסור לאכול מהן וכו' דבתרי זימני הוי רגיל ואסור עי"ש וכאן כל הפוסקים כלם פה אחד כתבו דבפעם ופעמיים לא מיקרי רגיל הפך מ"ש הרן' ז"ל שם בנדרים:

(אה"ן ס"ט עיין בפסק המובא בחק"ל ח"מ ח"א די"ג ע"ב ובסמיכה לחיים ובחקיקי לב ח"א ולה' צרור המד"ל בס' מעשה אברהם חיו"ד סי' ט"ל דצ"ב ע"א) ועיין לה' עין יהוסף ז"ל שם במציעא בד' מ"ו ע"ב בד"ה מ"ט שמסרה לבן דעת מה שהצ"ע יע"ש ועיין להרב' בשי' מקו' שם על ד' ג' שתי' לזה משם מוהר"י כ"ץ ז"ל כיע"ש:

פ"ו ה"ג המשכיר בית לחבירו חייב להעמיד לו דלתות וכו' הנה היכא שהשוכר עשה קלקול בבית אי חייב לשלם עיין להרא"ש ז"ל בכלליו כלל ק' סי' ד' ופסקה מרן ז"ל בשלחנו הטהור בח"מ סי' ש"ז ס"ג וז"ל ר' שכר בית מש' ונתן שם חטה ומחמת שעמדה שם ימים הרבה נתקלקלו הכותלים ונפלו והזיקו לשמעון ולשכניו אם היה ניכר וידוע קלקול הכותלים והתרו בו לסלק החטה ולא סלקם פושע הוא וחייב לשלם כל ההזק ע"כ ועיין למרן החבי"ב בכנה"ג ח"ב בהגה"ט אות ב' מה שתמה למוהרשד"מ ז"ל בסי' רס"ו והניחה בצ"ע ומה שהק' להרא"ש ז"ל ויישבו יעש"ב ומן התימא על ה' ז"ל דכל רז לא אניס ליה. דבכל זה כבר עמד ה' מקור ברוך ז"ל בסי' מ"א באורך כיע"ש ועיין להש"ך סק"א. . ועיין לעיל בפי"ד מהלכות נזקי ממון מה שהארכתי בזה. . ועיין מ"ש מרן ז"ל אם היה ניכר וידוע וכו' נראה דתרתי בעינן היכר וגם התראה דבלא היכר אף שהתרו בו בעדים יכול לומר מה לי להשגיח בהתראתך כיון שלא היה נראה שום קלקול ובהיכר קלקול לחוד נמי לא סגי דיכול לאשתמוטי ולומר לא ידעתי בקלקול לכך בעינן שיתרה בו עיין בפרישה ועיין בס' הלכה למשה בפי"ג מה' נזקי ממון דקכ"ט ע"ג. ועמ"ש שם עוד מרן ז"ל והתרו בו השכנים נראה דלא בעינן התראת ב"ד כמו שכתב מור"ם ז"ל בסי' תי"ו ס"א גבי כותל ואילן שנפלו וכו' ועיין פרישה סי' תי"ו ועיין הלכה למשה ז"ל שם:

פ"ט ה"ד השוכר את הפועלים וכו' אבל אם התחיל הפועל במלאכה וחזר בו בחצי היום חוזר שנא' כי לי בני ישר' וכו' הכי איתא בב"ק די"ו וב"מ ד"י ודע"ז מימרא דרב יע"ש ופסקה ר' הטור בסי' של"ג ס"ב. אלא דיש לדעת דהא דאמרי' דהיינו טעמא משום דאמרי' כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים אי הוי איסורו דאוריתא או מדרבנן:

והנה כפי דברי הריטב"א ז"ל שהביא מרן הב"י ז"ל שם בסי' של"ג נראה שסובר שהוא מדרבנן שכ' וז"ל כ' הריטב"א בתשו' בשם רבותיו שלא אמרו פועל יכול לחזור בו אלא בשוכר עצמו באמירה אבל כל שנשתעבד בקניין לטפויי מלתא אתא שלא יוכל לחזור בו ע"כ ואם איתא דהוא מדאורייתא אפי' שנשבע אין השבועה חלה עליו וכ"ש קניין. אלא דיש לתמוה ממה שראיתי להריטב"א ז"ל בחי' למציעה על ד"י והביאו בשי' מקו' שנראה דסובר שאיסורו הוא מדאוריתא שכ' וז"ל והא אמר רב פועל יכול לחזור וכו' ופרקינן דמאי דמצי הדר ביה טעמא אחרינא הוא ולאו משום דאין קניינו קניין גמור אלא גזרת הכתוב משום כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים וכו' עכ"ל הנה מבואר מדכתב אלא משום גזרת הכתוב נר' שסובר שהוא מדאוריתא. ודוחק לומר שלאיסור דרבנן קרי ליה גזרת הכתוב. וכן נראה מדברי מוהר"י אבוהב ז"ל שהביא שם בשי' מקו' שכ' וז"ל כי הדר ביה טעמא אחרינא וכו' ועוד נוכל לומר שהמקשה והמתרץ בהא פליגי שהמקשה סובר שכל כונתה של תורה להרויח לפועל בכל מעשיו וא"כ מאחר שגזרה היא שאם יש לזה הפועל יותר ריוח בביתו שיכול לחזור בו וכו' והשיב המתרץ שכונת התורה אינו שירויח הפועל אלא שהקב"ה רוצה שלא יהיו ישראל עבדים זה לזה ע"כ. הרי נראה בהדייא שסובר שאיסורו הוא מדאוריתא. ולדבריו צ"ל דאפי' אם נשבע זה יכול לחזור בו משום דאין נשבעין לעבור על המצוה וכ"ש בקניין. וכן ראיתי להתוס' ז"ל שם בפ"ק דמציעה ד"י ע"א ד"ה כי לי וכו' שכתבו וז"ל נ"ל דמ"מ מותר אדם להשכיר עצמו דדוקא עבד עברי שאינו יכול לחזור בו . ואינו יוצא קודם זמנו אלא בשטר שחרור עובר משום עבדי הם ע"כ לשונו. והרב ברוך אנג'יל ז"ל שם בחידושיו פי' דכונת התוס' הוא דאתו למימר דאע"ג שהשכיר עצמו בענין שאינו יכול לחזור בו כמו או התנו בפי' או שנשבע שלא לחזור בו דה"א דעובר משום עבדי הם לזה כתבו דלא דמי לע"ע דשאני התם דאינו יכול לחזור בו ועוד דאינו יוצא קודם זמנו אפילו ברשות אלא א"כ נתן לו שטר משו"ה עובר אבל שכיר דברשות יוצא קודם זמנו בלא שטר אינו עובר משום עבדי הם עכ"ל והגם דבדברי התוס' ז"ל יש לומר כונה אחרת וכמו שכ' הוא ז"ל מ"מ מדבריו למדנו