שולחן המלך על הרמב"ם קכט

מחמת השליחות וגם באופן שאם היה כאן היה ג"כ חולה כגון שאכל או שתה דברים המזקים הגוף או שאכל יותר מדאי או ששכב בטחב וכדומה זה אינו נכלל בחמת השליחות עכ"ל. ולענ"ד נר' דיפה כיון בדעת הרש"ך ז"ל הגם דדבריו אינם מובנים כך ואדרבא מדברי הש"ך ז"ל נראה דאין חילוק בין חולי לחולי מדנקט סתמא. מ"מ בהכרח צריך לומר דכונתו היא כך דהלא תנן בכתובות דק"י רשב"ג אומר אף מנוה הרע לנוה היפה מפני שנוה היפה בודק ואמרו בגמ' הטעם מפני ששינוי וסת תחי' חולי מעיים נמצא שאפילו מרע ליפה איכא מ"ד שמביא חולי לאדם וכ"ש מיפה לרע וכת"ק שם. גם איתא במציעא פ' המפקיד דל"ו ע"ב פשע בה ויצאת לאגם אביי משמיה דרבה אמר חייב רבא משמיה דרבה אמר פטור אביי אמר חייב הבלא דאגמא קטלא רבא אמר פטור מה"מ מה לי הכא מ"ל התם יע"ש ובשי' מקו' הביא משם הראב"ד ז"ל דס"ל לרבא שאין האויר מזיק אלא לענין חולי הגוף אבל לענין מיתה לא מעלה ולא מוריד עכ"ל ומכל זה משמע דלכ"ע לענין חולי שינויי האויר מזיק. . והגם דהתם מיירי בבהמה כ"ש לאדם כנז' דכתובות ובודאי דלא נעלם זה מה' ש"ך ז"ל וצ"ל דכונתו הוא כמ"ש ה' באה"ט ז"ל וק"ל:

ה' עבדים פ"ט ה"ז יכול הרב לומר לעבדו כנעני עשה עמי ואיני זנך וכו' הכי איתא בגיטין די"ב ע"א וב' ופסק רבינו ז"ל כר' יוחנן. וראיתי להגאון רש"ל ז"ל שם בגיטין בפ"ק סוף סי' כ"ח שכ' וז"ל ומאחר דהלכה כר' יוחנן א"כ המקדיש ידי עבדו אסור נמי לעשות ולאכול שלו או ללות עליו אלא כל מעשה ידיו הקדש והוא ניזון מן הצדקה מאחר דא"א בע"א עכ"ל. ואחרי המח"ר איכא לאתמוהי טובא בדבריו דהלא במה שרצה להוכיח תלמודא דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך הוכיח ג"כ מהא דאמר רב המקדיש ידי עבדו אותו העבד לוה ואוכל ועושה ופורע ש"מ יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ע"כ נמצא דהגם דאמרי' יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך אפי"ה איכא תיקון לעבד שלוה ואוכל ועושה ופורע וא"כ איך כ' הגאון רש"ל ז"ל דכיון דהלכה כר' יוחנן דאמר יכול הרב וכו' א"כ המקדיש ידי עבדו וכו' כל מעשה ידיו הקדש והוא ניזון מן הצדקה מאחר דא"א בע"א מאחר דבש"ס מוכיח נמי מהא דאמר רב כנז'. וחזינן להרמב"ם ג"כ לענין הקדש בה' ערכין פ"ו ה' י"ט דפסק כרב וז"ל המקדיש ידי עבדו כל היתר על פרנסתו קודש וכיצד הוא מתפרנס עבד זה לוה ואוכל ועושה ופורע וכו' יע"ש. באופן שדברי' רש"ל ז"ל אחהמ"ר כעת אינם מובנים אצלי.. ועיין שם בגיטין די"ב ע"ב להתוס' ז"ל ד"ה ולימא ליה הקדש וכו' דכ' דלענין עשה עמי ואיני זנך ניחא דלא אמר ליה הקדש הכי אע"ג דרבו מצי אמר ליה משום דפשיטא דהקדש ניחא ליה שלא ימות עבדו ברעב עכ"ל:

(אה"ן ס"ט הנה כמו שהבין מרן המחבר עט"ר מז"ה ז"ל דאף לר"י דקי"ל כוותיה דס"ל דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך הוא נמי כשהקדיש ידי עבדו דאותו העבד לוה ואוכל והיינו בדאינו מעלה לו מזונות כנז' כן ראיתי לה' לחם משנה ז"ל בפרקין דס"ל הכי שכ' וז"ל יכול הרב לומר לעבד והא דכ' רבינו ז"ל בפ"ו מה' עריכין המקדיש ידי עבדו וכו' אפי' בשאינו מעלה לו מזונות וכן מ"ש רבינו פ"ז מה' רוצח עבד שגלה אין רבו חייב לזונו אפי' שלא אמר צאי מעשה ידיך וכו' אלא כל מעשה ידיו לרבו וכל זה מוכח בסוגיא דפ"ק דגיטין דהוי הכי למ"ד יכול הרב לומר לעבד וכו' ואע"ג דרב פליג פסק רבינו ז"ל כר' יוחנן דהלכתא כוותיה לגבי רב דאית ליה התם הכי עכ"ל הרי מבואר דס"ל לה' לח"ם ז"ל דלס' ר"י אתיא שפיר מימרת רב דאמר דהמקדיש ידי עבדו דאותו העבד לוה ואוכל ועושה ופורע והיינו כפשטיה בשאינו מעלה לו מזונות וק"ל:

) ה' שכירות פ"א ה"ד כל שומר שפשע וכו' לפיכך אם היה דרך הבעלים להפקיד תמיד וכו' ודין זה פסקו מרן ז"ל בשה"ט סי' רצ"א סכ"ו. ועיין למרן ז"ל בכ"מ ובב"י שכ' דדבר זה דנקט לומר דדוקא עד אותו שיעור שהיה דרכו להפקיד אצלו הוא דפטרינן לזה אבל יותר מכך לא פטרינן ליה דדילמא לא היה מאמינו ביותר מאותו שיעור וכו' ועיין במוהריק"ו שורש ע"ז עכ"ל וכונתו הוא דמוהריק"ו שם כ' לפרש תשו' מוהר"ם שבמרדכי דסתראי נינהו דלרבא דקי"ל כותיה דמצי א"ל את מהימנת לי בשבוע וכו' אם המפקיד רגיל להפקיד ביד השומר השני אפי' לא היה רגיל להפקיד אותו פקדון עצמו אלא ענינים אחרים פטור הראשון עש"ב:

והנה הרואה תשו' מוהר"ם בר ברוך ז"ל במקומם יראה דאי אפשר לחלק בהכו והתשו' ראשונה שהביא המרדכי ז"ל הלא היא בסי' תתקע"ז. והתשו' שנייה שהביא המרדכי ז"ל הלא היא בסי' רכ"ה. ובסי' תתקע"ז כ' דאם איתא דיש לחלק בן רגיל לאינו רגיל לדעת אביי אליבא דר"י א"כ כשמקשה הגמ' לר"י מהא דתנן השוכר פרה מחבירו. וכו' ומוקמיה דא"ל לדעתיך לוקמיה דהתם איירי כשהיה רגיל המשכיר להפקידה שם ולפיכך ישבע השוכר וכו' אלא ודאי דלדעת אביי אליבא דר"י ליתא להאי חילוקא את"ד. . ואם איתא לדברי מוהריק"ו דיש לחלק בין רגיל להפקיד אותו דבר בעצמו לאינו רגיל עדיין תברא בצידה דלוקמיה דמשנתיהו איירי כשהיה רגיל המשכיר להשכיר אותה פרה בעצמה לשואל אלא ודאי דאחר המח"ר ליתא להאי ודוק . ועיין להדרישה ז"ל בסו' הסימן שתי' באופן אחר. ועיין בחי' אנשי שם אשר סביב המרדכי שם שישבם ג"כ:

והנה מ"ש מרן בב"מ ז"ל ובב"י משם מוהר"י וייל ז"ל ודחה דבריו בב' ידים ראיתי להרב כנה"ג ז"ל שם בהגהב"י אות ע"ג שכ'